את גינת הגג שלנו בבית הכרם בירושלים, אני זוכרת בגעגועים עצומים. היא הייתה גינה ספונטנית, לא מתוכננת. היא לא ראתה גנן מימיה. את שתילי הגרניום על הגדר שמסביב, גנבנו מכל מיני מקומות, לא כשתילים אלא כענפים שקטפנו כי אהבנו. וחוץ מזה, הייתה שם תערובת יפהפייה של צמחים שקנינו עם כאלה שקיבלנו במתנה. אנשים ידעו, כדי לשמח אותנו, מספיק להביא צמח.
במרכז הגג, צמח עץ אורן בתוך חבית עץ שסחבנו ממחנה יהודה. חבית של דגים מלוחים. בפרגולה מסביב היו כל מיני מטפסים, אני אפילו לא זוכרת איזה. היו המון עציצים עם פרחים עונתיים, כגון כובע הנזיר. הכי אהבתי שם את ארוחות הערב שעשינו על שולחן קש קטן. ישבנו מצדדיו על כורסאות קש, שקט מסביב, רק אנחנו בחושך.
כל זה החזיק מעמד, עד שעברנו לכאן, למבשרת ציון. שלחנו לכאן את כל העציצים במשאית מיוחדת. רובם התנוונו במשך השנים. לפני שעברנו לכאן, דאגנו לעצב את שתי הגינות שיש לנו. אחת, ביציאה מהסלון. שנייה, למעלה, ביציאה מחדר השינה. כיון שלא היה לנו ניסיון בגינון כזה, הזמנו גנן מקצועי שייעץ לנו מה לשתול. הוא היה מנהל המשתלה היפה שהייתה אז במוצא.
שאלנו אותו איזה שיחים לשתול בינינו לבין השכנים, וכמה. הוא המליץ לנו על שיחי נוי שאיננו מצליחים לזכור את שמם. הם בסדר, לא יותר מזה, משתילים את עצמם בכל פינה בחצר. הכי דאגנו, מקטע מסוים מול החלון הענק של הסלון. יש מולנו בניין, ולא רצינו להיות חשופים. הוא שוב המליץ לנו על שיח כלשהו, שהפך עם הזמן להיות עצום ממדים. חייבים לגזום אותו כל חצי שנה, אחרת הוא ישתלט על כל הסביבה. הוא כמובן לגמרי גמר את שתיל הוורד האדום המטפס היפהפה, ואת שתיל היסמין הצהוב שהבאנו מבית הכרם. טוב, אז נאמר זאת בפירוש , אני לא מתה עליו.
בגינה למעלה, רצינו לטעת כמה עצים. איזה עצים? באותה תקופה שתלו על ידינו בבית הכרם גן חדש. טיילתי שם, והבחנתי בפתק שהיה קשור לכולם. זה היה שם הקיבוץ שסיפק את הצמחים. שמחתי, מי יותר אמין מהקיבוצניקים. התקשרנו אליהם והזמנו מספר שתילי חושחש לגדר שבינינו לבין השכנים. הזמנו גם ספיון השעווה, עץ נוי מקסים ליד חלון חדר השינה. ועץ רימון אחד בשביל הרומנטיקה הארץ-ישראלית. חיכינו-חיכינו שהרימון יפרח וייתן פרי. הוא פרח ולא נתן פרי. הוא לא היה מורכב. אכזבה ענקית, ובדיעבד, אולי עדיף ככה, פחות בלגן, פחות לכלוך.
טוב, אז יש לנו כאן שתי גינות ענק. הן דורשות טיפול כל רגע. אנחנו בעיקר שותלים כלניות ונוריות בתחילת כל חורף, פטוניות וציניות בראשית כל קיץ. על הגינה הקדמית השתלטו שתילי חמציץ שממלאים אותה כל חורף. אין לנו כוח להתעסק עם זה. אין לנו כוח אפילו להזמין גנן בתדירות הנדרשת. בקיצור, אנחנו טובים בגינת עציצים ספונטנית. לא ממש משתלטים על שתי הגינות הצמודות לביתנו עכשיו.
****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר****
אמא שלי היא מושבניקית במקור וחלמה כל חייה לעבור לבית עם גינה. אני זוכרת כמה שנים של חיפושי בית כזה במחיר סביר – עד שההורים שלי הרגישו שהם חייבים לעבור דירה לשכונה טובה יותר כי בשכונה הקודמת אחי התחיל להתיידד מידי עם כל העארסים שעברו לשם. אז עברנו שוב לדירה בבניין, ואמא שלי השתלטה על המרפסת הקטנה שיש להם ובנתה שם גינה.
היה שם קקטוס אחד שהתחיל אצלי כקקטוס קטן, ואמא שלי העבירה אותו לאדנית מאוד גדולה – שם הוא כל כך גדל שהוא הפך ממש למפלצת, ולקח לאמא שלי שנים לזרוק אותו משם…
אהבתיאהבתי
adiad
קקטוס קטן שהפך למפלצת, זה הסיפור שלנו מול הסלון.
אהבתיLiked by 1 person