לאמי היו שלוש חברות טובות בתיה, חיה ופניה. שלושתן מהימים שבהם היא הגיעה לארץ, וגרה בדירת חדר עם כולן. הדירה הייתה בחצרה של משפחת שיריזלי, משפחה ממוצא יווני בחיפה. אם המשפחה שמרה על כשרותן של דיירותיה. ליל גשם אחד, עף ברוח האוהל של מוט'קה דודי על הכרמל. הוא הגיע לדירת אחותו, והגברת שיריזלי יצאה אליו ואמרה שאצלה גבר לא יישן בדירת ארבע נשים. הוא כנראה הסתדר איכשהו.

הקשר עם בתיה היה הקשר ההדוק ביותר. היא נשארה בחיפה, עבדה כמנהלת חשבונות בחברת החשמל, וגרה בדירה יפה (במונחי אותם זמנים) בהדר הכרמל. לפני שנה, כשהיינו בחופשה בעיר, הלכנו לחפש את הבית שלה, ולמרבה הפלא גם מצאנו. זה ברחוב הס, עם מרפסת יפה המשקיפה לנמל. קודם כל, עולים די הרבה מדרגות מהרחוב לחצר. ושם, עולים די הרבה מדרגות לדירה שלה, שהייתה, למיטב זכרוני בקומה העליונה. לבתיה לא היו ילדים, בגלל מום לב שממנו סבלה. לייבלה, האיש שלה, היה מנהל מטבח פועלים, ומת צעיר מהתקף לב. על כן, היא השכירה שני חדרים בביתה לגברים. רק גברים.

הרגע הגדול של אמי וחברתה היה כשבתיה הייתה חוזרת מבית ההבראה בקיץ. הן היו מתיישבות על כסאות נוח במרפסת הגדולה שבחזית ביתנו. בתיה תמיד סיפרה על הרופא שהתחיל אתה בחופשה, וכמעט (תמיד כמעט) הציע לה הצעת נישואין. אמי הקשיבה בלהיטות, ונדמה לי שגם בקנאה. בתיה החולה האריכה ימים אחרי אמי, שנפטרה כאמור בגיל 66 מעקיצת דבורה. החיים אכן הם סיפור מעניין.

שנייה בדרגה הייתה חיה שגרה בתל אביב. חיה הייתה גאון על פי חברותיה. היא למדה מתמטיקה במוסקבה, לפני שהגיעה לארץ. היא הייתה נמוכה, ולא ממש יפה. כאן היא התחתנה עם יואל, מנהל חשבונות. הוא החזיק בבית שני ספרים: הקפיטל של מרקס והקונקורדנציה התנ"כית. אבא שלי כמובן מת על זה. אבא שלי מת גם על 'הקציצות השחורות' של חיה, ככה הוא קרא להן. לזוג היה בן אחד בשם משה. אני משום-מה זוכרת משה-משה-משה, זה היה כשהוא נשרט, ברח מהוריו, והם רדפו אחריו לשים לו יוד. חיה ומשפחתה גרו במה שהיה אז הצפון הרחוק של תל אביב, על שפת הירקון. ליתר דיוק, רחוב שטריקר, שהיום הוא רחוב יוקרתי. היינו נוסעים שעות באוטובוס מהתחנה המרכזית לשם.

חיה איבדה סידן לעת זקנה במהירות שיא. אני זוכרת אותה עומדת מקופלת באוטובוס, בגובה חצי מגובהה המקורי.

החברה השלישית היא פניה מחיפה. היא הייתה נשואה ליהושע ואמא לבת. לה ולאיש שלה הייתה חנות טבע במרכז הכרמל. שניהם היו שמנים נורא. לא נפגשנו אתם הרבה.

ולסיכום, שימו לב רק לעובדה אחת. אמי עם שתי בנותיה הייתה משפחה מרובת ילדים יחסית לחברותיה. אולי זה מה שהפך את חייה, בעיניה, להיות כל כך קשים.

****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר****