כל מי שקורא כאן תקופה, בוודאי נתקל בשמו של ד"ר צייטלין, ידידם הטוב של הוריי. בעצם, היו אלה רבקה וד"ר זלמן צייטלין. וודאי מוזר לכם שאני קוראת לו ד"ר צייטלין. אבל, אמי הפולנייה אסרה עליי לקרוא לו זלמן. ד"ר צייטלין ככה הוא נקרא.
היינו נפגשים מספר פעמים בשנה. אנחנו נסענו לנשר, או שהם באו לרמתיים. רבקה וד"ר צייטלין היו אנשים נחמדים באמת. בכל זאת הפסקתי את ביקוריי שם בגיל די מוקדם משתי סיבות. האחת, הרגל הקרושה שרבקה הגישה, והיה אסור לי לומר שאני לא מסוגלת לאכול. השנייה, טעמי המקרא שד"ר צייטלין התעקש ללמד אותי. בסופו של דבר הוא גם פרסם ספר על הטעמים. ומי שאין לו מושג מה זה, אלה הם הסימנים בכתבי הקודש למנגינה שבה קוראים כל קטע.
החברות עם הצייטלינים החלה בתקופת ההוראה של אבי בנשר. הוא, כדרכו, הצליח לפצל את נשר לשני מחנות: אלה שבעדו ואלה שנגדו. זה היה על שיטת ההוראה: האם היא תהיה קונבנציונלית בכיתה או בשדה ובטבע. אבי, כמובן, התעקש ללמד בטבע. מחצית מנשר התקוממה, ושתבינו, באותה תקופה היו בכיתה עשרה תלמידים. צייטלין, כאבי, היה בעד הטבע, וכך הם נהיו חברים.
החברות ביניהם נמשכה עד גיל מבוגר ביותר, עד שנות השבעים המאוחרות של אבי. היא הסתיימה כאשר הליכוד עלה לשלטון ולאבי זה נהיה יותר מדי. כי, כידוע לכל מי שקורא כאן, אבי היה מפא"יניק וצייטלין היה חירותניק שרוף. הם צרחו איש על חברו עד שבגין נהיה ראש ממשלה.
הייתה עוד פעם קודמת שחברותם הופסקה לתקופה. זה היה לאחר רצח ארלוזורוב בשנת 1933. צייטלין היה בחוגו של אב"א אחימאיר, שנחשב לאחד מהוגי הרצח. על כן, הוא ישב בבית הסוהר מספר חודשים. במשך שנים הסתובב לי בראש: רוצח? לא יכול להיות, בגיל 80 הוא עוד צחק כמו ילד. היום אני כבר פחות יודעת. כשהוא שוחרר, הוא בא לבית הוריי. אבי יצא אליו, ואמר לו בדרמטיות: רוצח, אתה לבית שלי לא נכנס. אחרי מספר שנים, הם חזרו להיות חברים. זה, כאמור, עד עליית הליכוד לשלטון בשנת 1977.
אולי הייתי צריכה לומר, כי באותה תקופה, רבקה צייטלין ואמי שושנה כבר לא היו בין החיים. רבקה נפטרה תקופה קצרה לאחר שהם עברו לתל אביב, בשנת 1967. זה היה לאחר שצייטלין יצא לפנסיה, הוא ישר מצא עבודה בחדר המיון של בית החולים איכילוב. רבקה נשארה בבית ללא חברים וללא מכרים. היא לא עמדה בזה. אמי, כפי שכבר כתבתי, נפטרה מעקיצת דבורה ב-1969. גם אבי עבר לגור בתל אביב. הוא וצייטלין היו הולכים יחד לים. אני חייבת לומר שהיה מביך ללכת אתם. הם היו צועקים אחד על השני, ורבקה ואמי לא היו שם כדי להרגיע. אבי נפטר ב-1985, בגיל 84. ד"ר צייטלין נפטר ב-1989בגיל 94. יהי זכרם ברוך.
****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר****
עידן השוק החופשי 
יהי זכרם ברוך.
זה מזכיר לי שלאבא שלי יש חבר ילדות שלשניהם יש את אותו שם פרטי, ואיכשהו החבר נקרא מאז תמיד בשם המשפחה שלו אצלנו במשפחה. אני לא יודעת איך ההורים שלי נקראים אצל בני הזוג. הם עדיין חברים למרות ששניהם כבר כמעט בני שמונים, ולמרות שהחבר מאוד התקדם מבחינה כלכלית ומבחינת מעמד בחיים (ככלכלנית יש סיכוי גבוה שתדעי במי מדובר אם הייתי מזכירה אותו).
והויכוח בין אביך לצייטלין מזכיר שגם בעבר היתה מתיחות פוליטית גדולה בין המחנות השונים, ואנחנו לא המצאנו אותה בימינו – למרות שרבים כיום מעריכים את בגין ובני דורו לעומת הפוליטיקאים שמייצגים כיום את הליכוד.
אהבתיאהבתי
adiad,
אחד הדברים הטובים במדינה הזו הוא החברויות הארוכות. זאת למרות המתיחות הפוליטית.
אהבתיLiked by 1 person
וואווו איזה סיפור! לא ידעתי שאימך נפטרה מעקיצת דבורה .. איך זה קרה? היתה אלרגית?😱
אהבתיאהבתי
ליאורה,
כן, הייתה אלרגית.
אהבתיאהבתי
ד"ר צייטלין היה הרופא שלי
כמו שכבר כתבתי כאן פעם מגיל 8 ימים ועד שעזבתי את נשר, כשסיימתי את בחינות הבגרות.
מדי פעם, כשביקרתי את הורי, מגבים ומהשרות הצבאי, הייתי פוגש אותו, פגישות אקראי, לשיחות על הא ודא.
הימים היו ימי הפדאינים (חבורות של חיילים מצריים פרועים ביחד עם פליטים פלשתינאים) שפשטו ורצחו בנגב ובדרום.
באחת הפגישות האלה (ואני במדים) אמר: "המדע הרפואי מגדיר את ממשלת ישראל במילה "אימפוטנטית"" הייתי מודע אז לפעולות מעבר לגבול (שלא פורסמו) והרגעתי אותו בלי לפרט.
אהבתיאהבתי
משתמש אנונימי (תנסה לכתוב את שמך)
הוא היה חירותניק שרוף, אתה יודע. שום אקשן לא הספיק לו.
אהבתיאהבתי
ד"ר צייטלין היה הרופא שלי – לקסי
(לא מוצא איפה כותבים את השם
אהבתיאהבתי
תמר בן יוסף
כאן?
אהבתיאהבתי
בשלהי מלחמת השחרור עם פירוק האצ"ל והלח"י ד"ר צייטלין נעצר פעם לחקירה על היותו אצ"לניק /חרותניק. זכור לי גם שבאחד הערבים הגיע בגין להרצאה בנשר (שהתקיימה בתל חנן באולם גדול) וצייטלין עמד על זה שישב בראש השולחן על הבמה עם מנחם בגין. תוך כדי ההרצאה ד"ר צייטלין קבל קריאה דחופה לטיפול כלשהו אך הוא מאן לרדת מהבמה אך בגין ויתר לו על נוכחותו וציווה עליו ללכת… אכן אדם דגול היה צייטלין.
אהבתיאהבתי
משתמש אנונימי,
אכן היה אדם מיוחד.
אהבתיאהבתי