כשאבי היה ילד קטן, אבא שלו אמר שאין עוד דבר כזה. אומרים לו שהוא בא עם אבא לבית הכנסת מחר, לילה שלם הוא לא ישן, ולא נותן לאף אחד אחר לישון. וכך זה נמשך כל החיים.
לא סתם קראו לאבי הסופר והמחנך. הוא היה גם סופר ילדים וגם מחנך. וגם גנן, וגם אבא, לא מושלם אמנם, אבל בכל זאת אבא. הוא היה קם ב-5 בבוקר, יוצא לגינה. עושה שם את מה שעושה, אוסף של עבודות תחזוקה שוטפות. מעיר אותי ב-6:30 עד 7 בבוקר, מכין לי ארוחת בוקר. אמי, אגב, ישנה שנת ישרים כל הזמן הזה, אחרי שחזרה מאוחר בערב משיעורי העברית שלימדה. ארוחת הבוקר הייתה כמובן רצינית. ביצה (או חצי ביצה בעידן הצנע), לחם, מרגרינה ולפעמים ריבה, וקקאו. הייתי חייבת כמובן לאכול הכל. אז הוא התקלח ויצא לעבודה.
אני, משום מה, זוכרת שפעם קשרתי לו משהו לחגורה של המכנסיים מאחור. נדמה לי שזו הייתה ממחטה. הוא יצא ככה מהבית, והסתובב ככה עד שאמרו לו. אני זוכרת בעיקר את התקופה שבה הוא תפקד כמפקח על בתי הספר, מאז שהגעתי לגיל 6. הוא נסע באוטובוס אגד מרחקים עצומים כל יום, הגיע עד למעין צבי, על יד זיכרון יעקב. וכמובן שגם הלך המון ברגל, זו הייתה התחבורה הציבורית אז.
בצהריים, הוא חזר הביתה לאכול. אמי תמיד הכינה ארוחה מבושלת ברצינות מלאה. היינו יושבים ואוכלים, והוא היה שוטף את הכלים מיד. תוך כדי, הוא היה מספר מה עבר עליו באותו יום, וכמובן שעברו עליו אירועים מרתקים. אה, שכחתי להזכיר שהוא גם הלך הרבה למכולת. בתקופה שבה לא היו פריג'ידרים בבתים, היו חייבים לקנות לבן ואשל מדי יום. הוא גם היה מדווח מי ממכרינו מעולם לא ביקר במכולת. זה היה אות קלון בעיניו.
אחרי האוכל הוא פנה למנוחת צהריים קצרה. כשהוא קם, הוא שוב הגיע לגינה, השקה כל פרח בצינור, לא היו טפטפות אז. כשסיים, התיישב ליד שולחן הכתיבה, לכתוב את הסיפור השבועי לדבר לילדים. וכמובן שחוץ מהסיפור השבועי, היו גם הספרים הארוכים שפרסם. גם אותם הוא איכשהו דחס בשעות האלה. ועוד לא דיברנו על קבלת הקהל אצלנו בבית. היו לו ימים ושעות, שבהם הוא קיבל אנשים. הוא תמיד גם הציע להם צ'אי או שתייה קרה, שהכין במטבח בעצמו.
בערב, שוב אכלנו במטבח רק שנינו. אמי לימדה עברית בשעות האלה. קשה לזכור, אבל אז לא היה כמעט אוכל מוכן לקנות. לא חומוס, לא סלט חצילים, ולא שום דבר דומה. הוא היה מכין בעצמו סלט וחביתה. כל יום אותו הדבר, אבל כל יום ארוחה מסודרת. ואז, שוב הוא התיישב לכתוב, עד שהוא הלך לישון. וכן, הוא הלך לישון מוקדם. וכן, הוא גם קרא קצת לפני השינה. וכן, הוא לא ישן טוב, הוא אף פעם לא ישן טוב, הוא היה חייב להספיק.
****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר****
תודה תמר
אהבתיאהבתי
משתמש אנונימי,
תודה לך. אולי גם תזדהה.
אהבתיאהבתי
ברוב צניעותך לא ציינת כי אביך אליעזר שמאלי ז"ל היה איש חינוך דגול מרבבה בתולדות א"י וישראל וגם זכה בפרס ישראל
עמי סלנט
מידען ואיש חינוך
אהבתיאהבתי
salantami,
לא ברור אם זה ברוב צניעותי, או ברוב סנוביותי. אני מניחה שכולם יודעים.
אהבתיאהבתי
המורה הראשון בנשר.
(לקסי)
אהבתיאהבתי
לקסי,
אכן כן.
אהבתיאהבתי
אני אוהב את דרכי ההתניידות של פעם בתחבורה ציבורית והליכה רגלית. היום אני רואה בזה חופש. בין היתר בגלל ההורים שמשום שאין לי רכב תמיד כשהם מזמינים לאיזה ערב חג הם מציעים לי להישאר לישון אצלם. בדרך כלל אני עושה את זה רק משום שלא נעים לי שמישהו ייקח אותי בחזרה הביתה. לא בא לי להיות לוי הורים.
אהבתיאהבתי
phpandmore,
אכן כן, יש לפחות שני צדדים למטבע.
אהבתיאהבתי
מקסים, בכל כך מעט מילים תיארת כל כך הרבה
אהבתיאהבתי
משתמש אנונימי
תודה רבה, חבל שאתה לא מזדהה.
אהבתיאהבתי