הדירה הראשונה שלנו בירושלים הייתה בשכונת סן מרטין. שכונה מאוחרת של הקטמונים, אחת משמונה תת-שכונות שהחלו להיבנות ב-1952, על מנת לקלוט עולים. היא גם נראתה בהתאם, דירה קטנה באיכות בנייה גרועה, דירת עוני. סן מרטין שוכנת במערב הקטמונים, מול פארק הצבאים.
קנינו את הדירה בבהילות, לפני נסיעתנו לפוסט-דוקטורט של אישי בארה"ב, כי משכירי הדירה שבה גרנו, סרבו להאריך לנו את החוזה מעבר לספטמבר. היינו עם תינוקת שרק נולדה, לחוצים מכל הכיוונים, והתוצאה הייתה בהתאם. גרנו בדירה תקופה קצרה לפני שנסענו, ועוד שנה לאחר שחזרנו מארה"ב. מיהרנו לברוח, משום שזו הייתה דירה קטנה, צפופה וחשוכה. בכל זאת, טוב שקנינו אותה, כי מחירי הדירות זינקו פי שניים לאחר מלחמת ששת הימים. קניית הדירה אפשרה לנו לקנות את דירתנו הבאה, בשכונת בית הכרם.
בית הכרם היום היא, באופן מופגן, השכונה החילונית היחידה שנשארה בעיר. זו שכונה נהדרת, אני מתגעגעת אליה עד לרגע זה. הדירה היפהפייה שוכנת במזרח השכונה, ממש על גדר מה שהיה מתחם תע"ש. המפעל, והמיתוסים שמסביבו, הם שאפשרו לנו לקנות דירה בזול יחסית. זו הייתה דירת שלושה וחצי חדרים עם גג ענקי צמוד. הדירה הייתה קטנה, אבל הגג בקיץ הפך לחלק מהבית. בנותינו אפילו ישנו בגג, כשהכלב המשפחתי צמוד אליהן.
התאהבנו בדירה ממבט ראשון, ברגע שנכנסנו אליה. היא הייתה שופעת אור, בניגוד לחושך בסן מרטין. במשך הזמן, גם הגדלנו את חדר המגורים על ידי הזזת הקירות למרפסות שמשני צדדיו. ושלא תבינו, לא קיבלנו דירה ענקית. כשהחלו להיוולד לנו הנכדים, הבנו שלא נוכל לארח את כולם לארוחת ערב. באותו זמן, טיהרו את הקרקע של מפעל תע"ש מזיהום תעשייתי. הרגשנו לא טוב, כי שאפנו את האוויר המזוהם. ובמקביל, התמודדנו עם מתקפת עכברים שנחשפו עקב החפירות. נשברנו, כשיום אחד עמדתי במרפסת וראיתי שיירת עכברים וחולדות על חוט הטלפון מולנו, שהוביל ממרכז בית הכרם אל המפעל.
בגג, בבית הכרם, הייתה לנו גינה יפהפייה. היו צמחים עונתיים שהתחלפו, מטפסים רב-שנתיים, ועץ אורן בחבית. את העץ הבאנו ממשתלת הקרן הקיימת לישראל באשתאול, על יד בית שמש. שתלנו אותו בחבית דגים מלוחים שקנינו במחנה יהודה. שם, הוא צמח במשך עשרות שנים, עד שיום אחד, בזמן טיהור הקרקע של תע"ש, הוא התייבש פתאום ונבל. הוא כנראה סבל מזיהום האוויר באותה תקופה.
אז, כאמור, החלטנו לעבור למבשרת ציון. חיפשנו דירה במשך זמן רב, לא אהבנו את מה שראינו. עד שהגענו לדירה שבה אנחנו גרים עכשיו. קוטג' פינתי בשורת ארבעה קוטג'ים. קוטג' מרווח ומואר במיוחד. שוב, התאהבנו, כשנכנסנו וראינו את המרחב ואת האור. עם זאת, אנחנו עולים ויורדים כל היום בין הקומות. הילדים שלנו אומרים, שזה לא בשבילנו עכשיו. אבל אנחנו מתעקשים. בינתיים, טוב לנו, אנחנו אוהבים את הדירה.
אוהבים את הדירה, לא מתים על מבשרת. ומעניין שבלילה הקודם, שבו המאמר כבר התבשל במוחי, חלמתי שאני נוסעת בקו 14 לאיזור בית הכרם שבו גרנו. זו הייתה נסיעה ארוכה ומלאת הרפתקאות. בית הכרם היא עד היום ביתי האהוב.
****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר****
עידן השוק החופשי 
ההורים שלי חיפשו במשך שנים בית לקניה בין השאר במבשרת, בין השאר כי הם רצו בית עם גינה – למרות שהם חיפשו גם בתים או דירות עם גינה בשכונות אחרות בתוך העיר. אני מניחה שמבשרת נשמעה להם בין השאר כי זוג חברים שלהם שהם הכירו כשאחותי התחברה עם הבת שלהם גם עברו בשלב מסוים למבשרת.
אבל לי אישית היה מפריע המרחק של מבשרת מירושלים ומאפשרויות הבילוי והפנאי בה, ואני שמחה שזה לא יצא לפועל.
אהבתיאהבתי
adiad,
אני כבר לא כל כך מכירה את אפשרויות הבילוי והפנאי בירושלים, אבל, מה שבטוח, כאן גם אין אפשרות ללכת לסרט. מבשרת היא מקום די מדכא.
אהבתיאהבתי