בפוסט העצוב של השבוע שעבר, סיפרתי לכם איך נהפכתי לפקידתו של קצין האלחוט. פקידה, פקידה, אבל הוחלט שדווקא בתרגילים אנחנו האלחוטניות שהודחו נחזור לתפקידנו המקורי. השתתפתי במספר תרגילים כאלה, אחד אני זוכרת במיוחד. זה היה כששימשתי כאלחוטניתו של מפקד הגייס, דדו.

ירדנו לדרום בזחל של המפקד. נסענו בכביש הרגיל, היכן שכולם נסעו, עד שהגענו לקיבוץ שאיני זוכרת את שמו, על מנת לקחת את מוסה. מוסה, הנהג, היה איש חשוב, כשבאנו, כלום לא היה מוכן. הוא טיפס לבוידם להוריד את המדים והציוד, ואשתו, התימנייה, ארזה לו צנצנת סחוג וחבילת דבלים שממנה אכלנו כל התרגיל. רק אז, שעה אחרי, יצאנו לדרך. הגענו למקום המפגש, ומשם, בהדרגה, יום אחרי יום ובמשך שבוע, ירדנו עד אילת.

מיותר לציין שלא התרחצנו כל השבוע הזה. אכלנו מנות קרב. ישבתי בג'יפ יחד עם גורודיש, שהיה אז קצין האג"מ של הגייס. הוא, כמובן, קלט ישר את צמיד השרשרת שעל היד שלי, עם שמו של מי שהיה החבר שלי. הוא כמובן עשה לי חקירה. אל גורודיש הייתה צמודה כלבתו, שהצטופפה יחד אתי במושב האחורי בין כל מכשירי הקשר.

אם גורודיש, אז כמובן חיילי החרמ"ש, שרצו בין הכדורים, אני כמובן הייתי מזועזעת. גם החיילים שמשום מה הלכו לאיבוד, או שהרכב שלהם התקלקל. לא היה להם מזון ולא מים. גורודיש לא ענה להם ולא התרגש.

דדו בקושי ישב בג'יפ, הוא ישב בזחל, אבל ללא ספק היה אדם מקסים. כשהגענו לאילת, הוא נכנס לים לסקי מים. כל הגיס צפה בו מהצד, הוא היה חתיך שאין כאלה. בלילה האחרון של התרגיל דדו עזב, ואנו נשארנו לישון בשטח. טיפסתי לקרון שלו, ועליתי לישון במיטתו. כמעט נרדמתי, ואז ראיתי דמות חשודה בכניסה. זה היה גורודיש, כמובן שהצעתי לפנות לו מקום. אבל הג'נטלמן פקד עליי להישאר במקומי. הוא נרדם לידי ברצפת הקרון.

עוד תמונה שצצה במוח עכשיו היא של הפיקניקים שהקצינים הבכירים ערכו כל ערב. הם היו צדים עופרים צעירים ודורבנים, ויושבים ואוכלים על האש. ראש היזמה היה אלוף אברהם יפה, שהיה אז מפקד פיקוד הדרום. משום מה, שנים זה לא הסתדר לי עם תפקידו באזרחות, יו"ר רשות שמורות הטבע.

אני נזכרת בעוד תרגיל אחד, שבו נסעתי ברק"ש (רכב קשר) עם שני חיילי מילואים. הרק"ש הוא טנדר סגור, עמוס בציוד קשר מכל צדדיו. אין שם מקום לזוז. בין השניים, היה אחד שאהב את המצב, ונצמד אליי בכל סיבוב. הגענו למקום השינה, ולמזלי, היה לי שק שינה של חבר. יצאתי לישון בחוץ, והוא בא לצעוק עליי שאכנס מיד. כמובן שהמשכתי לישון בחוץ. והכי מצחיק, הוא התקשר אליי מספר פעמים לאחר שחזרנו, להזמין אותי שנצא. הוא היה פקיד (בכיר, כמובן) בעירייה אי-שם בראשון-נס ציונה-רחובות. אוי, הגועל, גם זה היה בתרגילי הצבא.

****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר****