מה, כשאני חושבת על הגייס

ככה אני כותבת בדרך כלל. חושבת על עניין כלשהו, ופותחת במשפט הראשון שקופץ לי. עכשיו כשאני חושבת על הגייס, מייד עולה אצלי: יאללה-יאללה פחות רוח, יאללה-יאללה פחות זבל". זו באמת הייתה תקופה קצרה, התקופה בה שירתי בדואר, או איך שקראו לזה, תחת פיקודה של שושנה התורכייה. וזה מה שהיא הייתה אומרת למחזריה – הנהגים והטבחים. יצאתי משם, אז בואו נדלג להתחלה.

התנדבתי לגייס בסיום קורס האלחוט. נשלחתי לשרת בבסיס מפקדת גייסות השריון, שהיה אז בקסטינה. אין לי מושג איפה הוא עכשיו, ואם מישהו עדיין יודע מה זה גייס. נשלחנו לשם קבוצת בנות מהקורס. כמה מאיתנו הועפו הלאה למפקדת חטיבה 7 בג'וליס. היינו אמורים לתפעל שתי תחנות אלחוט, ביום ובלילה. בשתיהן, לא נראה לי שקיבלתי אי פעם תשובה. אפשר להאשים את איכות השידור שלי במורס. אבל נדמה לי שאיש לא קיבל שם תשובה אי-פעם.

כשאני כותבת את זה, אני נזכרת בלילה בו נרדמתי על השולחן בתחנה, במרכז הבסיס. כשהתעוררתי, גיליתי שהגנרטור שהיה אמור להפעיל את מכשיר הקשר לא עובד. ניסיתי להעיר אותו, בעזרת חבל, ואז נכוויתי בזרוע. הצלקת נשארה שם הרבה שנים.

אני נזכרת גם במשמרת אחרת, שהייתה בתחנה השנייה, הרחוקה ממרכז הבסיס. זה היה באיזור של מחסני טנקים ונגמ"שים. היינו אמורים להקים קשר בלילה עם גדודי השריון. באותו לילה ישנתי עם בייבי דול, כך קראו לפיג'מה הקצרה שקסמה לי. התעוררתי למשמרת, וגיליתי איש מילואים עם נשק צופה בי בחלון. לא זוכרת כלום, חוץ מעיניו הצהובות. רגעים של פחד, לא היה מנעול בדלת התחנה. הקשר היחיד שהיה לי עם החוץ, היה דרך טלפון שדה שלא ממש עבד. לנשק שהחזקנו שם לא היו כדורים. בכל מקרה, לקחתי אותו לידיי, ההוא הבין את הרמז והסתלק.

טוב, שוב קפצתי, ככה זה כשנשמעים לאינטואיציה ולזיכרונות. אז, כאמור, התחלתי כאלחוטנית, ואחרי שנה החליטו בצבא שלא רוצים יותר אלחוטניות–נשים. ותבינו, זה היה אחרי קורס של ארבעה חודשים, וקורס נוסף של אלחוטנים מתקדמים, שנמשך כחודש. אז שמו אותי בדואר, ואחרי יללות שלי, כן, בכיתי, העבירו אותי לטלפרינטר. שם הבוסית הייתה עיראקית עם חינה בתלתליה ועם שיניים פגומות. די נתקלנו, מההתחלה, עד שהעבירו אותי להיות פקידתו של קצין האלחוט.

במשרד קצין האלחוט, סיימתי את הקריירה צבאית שלי. זה ברור? מאלחוטנית מפוארת לפקידה זוטרה של קצין האלחוט וסגנו. רוב הזמן לא עשיתי דבר. רק לפני תרגיל שיריון סגן קצין האלחוט, שהיה רב-סמל, היה מושיב אותי לחדד עפרונות, ולדאוג שיהיו מחקים בתיקי הקרטון. ומה היה בתיקי הקרטון, למי הם היו מיועדים? לא היה לי מושג, ואין לי עד היום.

****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניהרכישה ישירהביקורות על הספרפרקים מתוך הספר****

4 מחשבות על “מה, כשאני חושבת על הגייס

  1. תמונת הפרופיל של adiadadiad

    הזכרת לי שלקראת סוף השירות שלי, יצא לי לבצע תורנות ש״ג שנפלה על סופ״ש די קריטי.

    עקרונית תורנות ש״ג בתקופתי היתה תורנות יחסית קלה ולכן היא ניתנה לחיילים שהגיעו לדרגת סמל, כשטוראים ורב״טים קיבלו תורנויות מטבח שהיו גועליות במיוחד אלא אם היית בתפקידים של עארסים ופרחות שהטבחים היו חברים שלהם והתייחסו אליהם יפה. אנחנו היינו עובדות מבצעים ונחשבנו ל״סנוביות״ ולכן לא פעם התורנויות האלו הפכו להיות התעללות, עד כדי כך שהמפקדים שלנו היו מעורבים בזה, למרות שלמזלי אני כנראה לא סבלתי מזה יותר מידי.

    אבל רצלנו היה קטע שבגלל ששירתתי במבצעים אז לא היינו יכולים לצאת מהמבצעים ולאכול בחדר אוכל ולכן התדירות של תורנויות המטבח שלנו היתה יחסית נמוכה – אבל בגלל שהיא היתה יחסית נמוכה לא פעם עשינו תורנויות בפז״ם שבו החיילות בשאר הבסיס כבר קיבלו פטור מתורנויות מטבח ורק חיכו לקבל את דרגן הסמל די להתחיל לעשות תורנויות ש״ג.

    אצלנו זה הגיע למצב שבו אחת החיילות שבדיוק קיבלה את דרגת הסמל עדיין היתה צריכה לעשות תורנות מטבח, וזה ממש הפריע לה מבחינת זה שבאמת זה לא היה במקום. אבל מה שהפריע לה יותר זה שבדיעבד נוצר מצב שבו אני קיבלתי תורנות ש״ג בתור רב״טית, פשוט בגלל שהתגייסתי בגיוס הראשון לשנתון שלי, וגלל הפערים בין הגיוס האחרון של השנתון מעלי וגיוס שלי לא היו מספיק סמלות לעשות ש״ג אז אני קיבלתי את התורנות בתור אחת הרב״טיות הותיקות.

    ולא רק זה – אלא בשבוע שבו אני הייתי בתורנות שלא הייתי אמורה להיות בה כרב״טית, המפקד של המפקד שלנו החליט לעשות תרגיל שבו הוא בודק כמה מהר אפשר להחזיר חיילים לבסיס במקרה חירום. היו מידי פעם תרגילים כאלו שבהם היו בודקים כמה מהר משיגים אותנו בטלפון, אבל הפעם המפקד הזה החליט להחזיר את כולם פיזית.

    ואני הייתי בדיוק במצב הכי טוב שאפשר: הייתי בסיס, אבל לא הייתי בתפקיד של עובדת מבצעים. אחרי שכל זאת עזרתי קצת במבצעים להקליד כמה דברים, עליתי למעלה וביליתי את שאר הער עם הפקידה של מפקד הטייסת שלנו (בחיל האוויר כל יחידה נחשבת לטייסת, גם אם מדובר על מבצעים או מנהלה או תחזוקה. למפקד טייסת תחזוקה אווירית קראו מטת״א…).

    ובאותו רגע קצת קינאתי בפקידה של מפקד הטייסת. נכון שזה לא היה תפקיד יוקרתי, אבל נראה שבהרבה מובנים דווקא הפשטות של התפקיד איפשרה לה לא פעם לקחת רים באיזי ולהנות מהיבטים אחרים של השירות הצבאי שאנחנו שהיינו ״כלואות״ במבצעים של הבסיס כל המשמרת שלנו לא יכולנו להנות מהם, כמו ללכת לשק״ם או לבריכה שהיתה בבסיס בסופ״שים שבהם נשארנו בבסיס…

    Liked by 1 person

  2. פינגבק: זכרונות מהצבא – התיירת המקרית

כתיבת תגובה