צפירה, בתו, שלמדה אתי בבית הספר התיכון, שמעה שאני מתגייסת ביום שלה, והציעה לי לבוא איתם. היום זה אולי מצחיק, אבל אז להגיע מרמתיים לתל השומר בתחבורה ציבורית, ועוד מוקדם בבוקר, היה בהחלט סיפור. על כן שמחתי והודיתי להם כשעצרו לי. ספיר נענע בראשו, ומיהר לשוב לערימת ניירותיו. כל הדרך לא שמעתי ממנו מילה. בכל זאת שמחתי.

הגענו לתל השומר, ומשם לבה"ד 12, בסיס הטירוניות שהיה אז בצריפין. שובצתי למחלקת מכביה, מחלקה של בנות מבתי ספר טובים שהיו אמורות לצעוד בפתיחת המכביה של אותה שנה. בסופו של דבר, לא צעדתי, לא יודעת מדוע. אני רק זוכרת את הדמעות בעיניים כשסיפרתי את זה לחברה.

למרות זאת, הטירונות זכורה לי כתקופה טובה. היינו יחד, בנות מבתי ספר טובים בכל הארץ. חודש וחצי, ביתן אחד ענקי, ויש לי משם חברות עד היום הזה. כך, למשל, ליאורה מרחובות, הקשר איתה חודש לשמחתי עכשיו. סיפור אחד על הקשר היפה הזה.

יום אחד, כשכבר הייתי תקופה ארוכה בגייס בקסטינה, סופחתי לתרגיל קשר בפיקוד המרכז ברמלה. הגעתי לשם, ומייד קיבלה את פניי ציפה, חברתה (עד היום) של ליאורה. רוצה לראות את כל הטיפוסים והטיפוסות של רמלה? היא שאלה בערב. כן, כמובן, עניתי לה מיד. הלכנו לגלידריה, שבה הם היו אמורים להסתובב, והם כמובן לא התייצבו באותו יום. טוב, אז נלך למסעדת החומוס באזור הערבי. זו הייתה מסעדה שבה כל חיילינו אכלו בצהריים. אבל, בערב, כשהגענו, לא היה בה יהודי אחד. בשולחנות מסביב ישבו רק צעירים ערבים. הזמנו חומוס והשתררה דממה. ואז, פתאום, פרץ צחוק מקפיא דם מכל השולחנות, ברחנו משם, כל עוד נפשנו. לעולם לא אשכח.

מה שעוד אני זוכרת מהטירונות זה הסיפור על זוג הלסביות מירושלים. מה זה לסביות? לא היה לי מושג, אני מרמתיים. הלכנו לראות, כדי לדעת על מה מדובר.

ואז שלחו אותנו לקורסים, לפי מה שהחליטו במיון. אני נשלחתי לקורס אלחוט. היינו באמת הטופ של הטופ: שני התיכונים הנחשבים בירושלים, הריאלי בחיפה, כמה תיכונים נחשבים בתל אביב, בתי ספר במושבות הוותיקות ובקיבוצים. מבה"ד 7, אני זוכרת בעיקר את השמירות על גדר החזיריה. כן, הייתה לנו חזירייה מעבר לגדר בצריפין. כששמרנו בלילה, היו באים לקחת חזירים. שמענו את הצרחות שלהם, זה היה נורא.

היינו קורס של בנות מוצלחות, בכל זאת, לא הצטיינתי במורס, אני לא טובה בידיים. זה לא הפריע למדריכים להתחיל אתנו. היה אפילו ערב בחמאם שאליו הלכנו: המדריכים וכמה חניכות. החמאם היה אז מועדון לילה מפורסם, בניהול דן בן אמוץ וחיים חפר. זו הייתה חברות קצרה, מצדי. לא יפה, אבל בסיום הקורס התנדבתי לשרת בגייס. מפקדת גייסות השריון, בקסטינה, היא סיפור בפני עצמו.

****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר****