ציונות אלטרנטיבית

אתם, כמוני, בוודאי למדתם את תולדות הציונות מהספרים. אז הרצל כתב ככה, ואחד העם כתב ככה. הורינו קראו את זה, וישר עלו לאונייה שהובילה אותם לארץ. אבל יש גם סיפור אחר, לא פחות אמיתי, ואותו אבי סיפר לי כשכבר היה זקן, ולא עשה חשבון לאף אחד. אבי גדל בעיירה בשם רוז'ישץ', בצפון-מערב אוקראינה, על גבול פולין. הם לא היו עשירים, אבל היה להם בית עם גינה שטופחה באהבה על ידי סבתי. אבי ספג שם את אהבת הטבע שלו, ואת הרצון לעקוב אחר צפצופי הציפורים. ואז הגיעה מלחמת העולם הראשונה, עם החזית על יד אותה עיירה. ביתם של סבי וסבתי נשרף על ידי הצבא האוסטרי ב-1915. מדוע? סתם ככה, בא להם.

סבי וסבתי, כל משפחתם וכל העיירה הפכו לחסרי כל. הם נדדו לעיר גדולה יותר בסביבה, שם, מן הסתם, חיו על קצבה שנתרמה על ידי יהודים עשירים. אבי, שהיה בן 14, נדרש ללכת לישיבה, וכמובן לאכול אצל פטרון עשיר. וכך, יום אחד, הוא דפק על דלת כניסת המשרתים של עשיר כלשהו, הטבחית פתחה, והוא אמר לה שהוא מבקש לאכול אצלם יום בשבוע. משהו נשבר פתאום,  והוא פרץ בבכי נורא. הוא פרץ בבכי גם כשהוא סיפר לי את זה, כמעט שבעים שנה מאוחר יותר.

לא פלא, שלא הרבה זמן אחרי זה, הוא ברח לאודסה. גם שם הוא היה רעב, אבל לפחות הוא לא הכיר אף אחד. הישיבה התיכונית שבה למד, ישיבה שבה ביאליק לימד, הטיפה לתלמידיה לעלות לארץ. על כן, ב-1920 הוא הפליג באונייה לחוף יפו. משם הוא עלה ברגל לירושלים, כי לא הייתה עליו פרוטה. כאן, הוא גר במרתף אצל זוג תימנים שהאכילו אותו וטיפלו בו כשהיה חולה. רק כשסיים את הסמינר למורים, הוא זכה סופסוף למשכורת. לפני כן, עבד קצת פה ושם, ולפעמים אכל בביתם של מורי הסמינר הטובים, ובראשם יהושע אביזוהר הנפלא.

לאמי הפולנייה היה כמובן סיפור אחר, הרבה יותר אריסטוקרטי. היא גדלה בביתו של תעשיין טקסטיל בכפר קטן ליד ביאליסטוק העיר הגדולה. ביאליסטוק הייתה עיר יהודית במידה רבה. מה הם עשו בכפר? שם היה המפעל של סבי, שהעסיק גויות פולניות. במלחמת העולם הראשונה הם כמובן רעבו כמו כולם, ויצאו לחפור תפוחי אדמה בשדות המושלגים. על כן, כשאמי הגיעה לגיל תיכון, שלחו אותה לבית דודתה העשירה בביאליסטוק.

הדודה ברש הייתה כנראה עשירה באמת. נותרו לי ממנה כמה צלחות מרשימות ביותר. לא היו לה ילדים, והיא אהבה את אמי מאד. אמי נשארה אצלה עד סיום הסמינר למורים בוולקוביסק. אגב, גם התיכון וגם הסמינר היו של תנועת 'תרבות'. היא ואחיה מוט'קה עלו לארץ ב-1925. מוט'קה הפך לחקלאי, אמי התחתנה עם מורה. שניהם לא היו הכי עשירים. כשהיא הייתה נוסעת אל מוט'קה ומשפחתו במושב שאותו הקים, בית יוסף בעמק בית שאן, היא הייתה מביאה בקבוק שמן ושקית סוכר כמתנה. כן, ככה נראתה הציונות של הוריי.

****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניהרכישה ישירהביקורות על הספרפרקים מתוך הספר****

7 מחשבות על “ציונות אלטרנטיבית

  1. תמונת הפרופיל של Cateded UrCateded Ur

    מזל גדול שהוריך ידעו מה קרה במשפחתם, וגם שיתפו. יש לי צד אחד עם ניצולי שואה, ורק סבא סיפר, אבל עושה רושם שהוא לא ידע יותר מדי. ממש לפני מספר שבועות גיליתי שיש לי כנראה משפחה שחיה באוסטרו הונגריה והיגרה לארה״ב. הסיפור הזה מתנגש עם העדות של סבא שלי, ולכן קבעתי פגישה עם מנהל הארכיון בוינה. נחיה ונראה.
    מצד סבתא שלי, כלום לא ידוע. רק בדיקת DNA שעשינו מעלה שאנחנו כמעט ולא יהודים. זה מעניין.
    אפרופו ציונות אלטרנטיבית, סבתא שלי היתה מתרגזת לשמוע את השם ״בן גוריון״ עד יום מותה. כל איזכור של השם לווה ב״יימח שמו וזכרו״. היא תמיד אמרה שהוא אחראי לעינויים שסבא שלי עבר ולמאסר שלה בכלא הבריטי.

    אהבתי

  2. תמונת הפרופיל של תמר בן יוסףתמר בן יוסף מאת

    Cateded Ur

    האמת היא שהם לא שיתפו הרבה. בטח לא תאריכים. אבל כנראה שיש מקרים גרועים יותר. סתם סקרנות, הסבתא שהייתה מתרגזת כשהוזכר בן גוריון היא אותה סבתא שהיא כמעט ולא יהודייה?

    אהבתי

  3. תמונת הפרופיל של Cateded UrCateded Ur

    לא, הסבתא שהתרגזה היתה חברת אצ"ל, והגיעה ממשפחה מאוד דתיה. הסבתא השניה היתה צעירה ותמימה מכדי לגבש כזו שנאה. היא עלתה לישראל רק אחרי קום המדינה, ולא ידוע לי עליה כלום, מעבר למה שכתוב בויקיפדיה. על הצד של סבא (גם כנראה לא הכי יהודי), אני לומדת בהדרגה מספרים שכתובים בפולנית.

    אהבתי

  4. תמונת הפרופיל של לא ידועמשתמש אנונימי (לא מזוהה)

    שני אחים הגיעו ארצה ב-1924, הגדול בן 22 הצעיר בן 20, הם הגיעו מגליציה. יצאו מהעיירה כחבורה, 6 בחורים ובחורה, חצו את הנהר ועברו לרומניה. אחרי כמה שבועות ברומניה עלו על אניה ושטו לארץ ישראל. בדרך התפלגו על רקע פוליטי אידיאולוגי, חלקם ירדו בחיפה והאחרים (ביניהם 2 האחים) המשיכו ליפו.
    משם הלכו לנס ציונה, הצטרפו לחבורת הדרום (המקבילה הדרומית של גדוד העבודה הצפוני) ועבדו בבחר בפרדסים.
    לימים שמע האח הגדול, שלמד סדרות דפוס) שאגרונסקי מקים עיתון באנגלית בירושלים, נטל את תרמילו והלך לירושלים, עבד בפלסטיין פוסט ובג'רוזלם פוסט עד שיצא לגמלאות.
    הצעיר שמע שפולק מקים בית חרושת למלט בנשר, הלך לשם, היה פועל בהקמת המפעל ונשאר בו עד שיצא לגמלאות. אח שלישי, גדול יותר, הגיע אחריהם, שמע שנובומייסקי מחפש עובדים למפעל אשלג שהוא מקים בים-המלח. הלך לשם ונשאר עד שעם הכרזת המדינה פונה לסדום והוטס משם לתל אביב.
    3 אחים, שלושה מפעלים, ים המלח, הפלסטיין פוסט ונשר.
    פעם קראו לזה ציונות.

    אהבתי

  5. תמונת הפרופיל של לא ידועמשתמש אנונימי (לא מזוהה)

    שני אחים הגיעו ארצה ב-1924, הגדול בן 22 הצעיר בן 20…
    אבי ואחיו.
    לקסי

    אהבתי

כתיבת תגובה