ברקזיט, תסמונת ג'ונסון-וארופאקיס

ארבעה ימים לאחר הכרעת משאל העם, הוטלה פצצה לחללה הפוליטי של בריטניה. מנהיגו הבולט ביותר של הברקזיט, חבר הפרלמנט השמרני, בוריס ג'ונסון, ביטא בקול את היסוסיו. בריטניה לא צריכה לרוץ להליכי ההיפרדות מבריסל, הוא אמר על פי ציטוטי העיתונות. אמר, ולא ציין מתיי ואיך הוא ממליץ להיפרד.

התלבטותו הגלויה של ג'והנסון הקימה נגדו את מי שהיה שותפו לדרך, מייקל גוב, והוא הכריז על מועמדותו לתפקיד ראש הממשלה. ג'ונסון, המועמד הטבעי להחלפת קמרון, פרש מיד מהמירוץ. דיווחו של האינטרנשיונל ניו-יורק טיימס מה-1 ליולי על  האירוע, גדוש בדימויים שייקספיריים. ברוטוס הקושר קשר נגד יוליוס קיסר, ליידי מקבת (אשתו הבוחשת של גוב) צמאת הדם.

דרמה יש כאן, אין להכחיש. דרמה, ועדיין עולה השאלה מה גרם לפוליטיקאי משופשף להישבר? על פניו, ג'ונסון הזמין לעצמו את הבעת האי-אמון שהגיעה. מתקבל הרושם, שהוא פשוט הופתע. הוא לא ציפה לניצחון כזה בברקזיט. ג'ונסון, עיתונאי לשעבר, טיפח תכונות של אנשי תקשורת לא-מעטים שהפכו לפוליטיקאים. הוא מילא את תפקיד "הביקורתי" בהצלחה מרובה. הוא כיכב בתור "הכריזמטי"  הפרוע, תרתי-משמע. אך הוא לא צפה באמת שעמדותיו יזכו. הוא לא הכין את עצמו לאפשרות הזכיה.

תרזה מאי, לעומתו, שרת הפנים בממשלת השמרנים המתפרקת, התגלתה כפוליטיקאית מהזן המוכן לכל תסריט. בהיותה בממשלה, היא הביעה תמיכה רפה בהישארות באיחוד האירופי, וברגע שהבינה כי הכיוון מתהפך, היא מצאה מיד את הקול החדש שלה. כעת מאי מצהירה שחייבים לצאת. היא גם יודעת לנמק מדוע: "אם אתה ממשפחת מעמד עובדים רגילה, חייך קשים יותר ממה שאנשים רבים בפוליטיקה מוכנים להודות. יש לך משרה, אבל לעתים תכופות אין לך ביטחון תעסוקתי".

האם התבטאותה זו של מאי מעידה על תוכנית פעולה ל"יום שאחרי" הטמונה במגירתה עוד מלפני משאל העם? סביר שלא. אך היא, באפיה, כנראה לא נבהלת מאתגרים. יתכן גם שבאינטואיציה הנשית שלה, היא קולטת שתוכנית פעולה מפורטת אינה העניין כרגע. העיקר, עכשיו, היא היכולת לנהל משא ומתן ארך רוח וסבלני עם האיחוד. העיקר הוא לנסות ולתרגם את רחשי לב העם לשפת מעשה. זאת, מבלי לשבור, מבלי לנתץ לרסיסים את הממסד הכלכלי-פוליטי בבריטניה ובכל העולם המתועש.

תגובתו של ג'ונסון להצלחת הברקזיט הלא-צפויה מזכירה לי תגובה אחרת קצת-דומה-קצת-שונה בסאגת ההשתחררות מעול האיחוד האירופי ושאר מוסדות הגלובליזציה. זוהי תגובת יאניס וארופאקיס למשאל העם היווני של 2015. וארופאקיס, שר אוצר קצר מועד, התפטר מתפקידו לאחר שמשאל העם הכריע בעד דחיית תוכנית החילוץ של האיחוד האירופי וקרן המטבע הבינלאומית. משהו באמירה של המשאל לא הסתדר לו עם הג'ינס, האופנוע והשיק.

אין ולא תהיה אפשרות לחרוץ בוודאות מי צדק – וארופאקיס הדרמטי או אלכסיס ציפראס, ראש הממשלה שנשך שפתיים והמשיך בעבודה. בפועל, ציפראס הוא זה שבזכותו הוזרמו מחדש שטרות האירו לכספומטים, תוך שתוכנית החילוץ נדחתה, וגאוותה הלאומית של יוון נשמרה. ציפראס הוא זה שהבין כי אין-חיים-בלי-שטרות-בכספומטים, אבל גם אין-חיים-ללא-גאווה. תבונתו הפוליטית העמוקה של ציפראס היא זו ששמרה על הדמוקרטיה ביוון מפני הכאוס שארב לה.

ומילה אחרונה, שהיא סיכום וגם פתיחה לדיון הבא. ציפראס ידע היטב שההסכם שעליו חתם עם האיחוד האירופי מקנה לו רק הפוגה. סיבוב חדלות הפירעון הבא הנה מגיע עם סבב האיומים הצמוד לו. אבל ציפראס הבין שאין לו ברירה אחרת. לא הוא ולא שותפיו למשא ומתן מהצד האחר מסוגלים לחזות את הישועה. לא הוא ולא האחרים יודעים מתי יוון תתאושש, ובאיזה קצב היא תחזיר את החוב. במצב כזה כל מה שנותר הוא למשוך זמן ולקוות לטוב. לקוות, לא מפני שזה הפיתרון מהספר, אלא מפני שזה הפיתרון שממלא את הכספומטים בינתיים. לקוות, כי זה הפיתרון האנושי היחידי.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה בסימניה , רכישה באינדיבוק, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***

24 מחשבות על “ברקזיט, תסמונת ג'ונסון-וארופאקיס

  1. אני מודה שלא התעמקתי, אבל הסיפור ביוון זכור לי אחרת – היוונים דחו במשאל העם את תכנית החילוץ, ציפראס התכוון לחתום על התכנית בכל זאת למרות התוצאה במשאל העם ובניגוד למצע הבחירות שלו ולכן וארופאקיס התפטר. הוא התפטר מספר ימים לפני החתימה על ההסכם כשהתברר שזה הכיוון של ציפראס.

    האם אני טועה בעובדות?

  2. תמיר,

    תודה על תשומת לבך, אבל זה מה שכתוב כאן: משאל העם הכריע בעד דחיית תוכנית החילוץ. ניסוח קצת שונה משלך, אבל תכל'ס אותו מסר.

  3. ועכשיו פאראג' סבב על עקבו והלך גם הוא.
    מרתק.
    כלומר, אם זה היה בעולם בדיוני זה היה מרתק. בעולם שבו כל האירועים האלה מתרחשים בשווקים שממש משפיעים על כספים (כלומר אנרגיה למימוש חלומות ומאוויים, כולל החלום של לאכול ארוחה טובה ולחיות תחת קורת גג ושאר פינוקים אופציונליים) של אנשים אמיתיים, זה יותר מזעזע מאשר מרתק.

    כמו כן, ההקבלה של יוון ובריטניה מחמיאה ליוון ומדאיגה אותי לגבי בריטניה.

  4. מרתק, כמו שאת אומרת, גם בעולם האמיתי. אלא שבעולם האמיתי זה אכן קצת מדאיג לאנשים שהתרגלו לחיות תחת קורת גג ולאכול שלוש פעמים ביום (לאו דווקא ארוחה מפנקת)

    ומה את מתפלאה על כך שההשוואה מחמיאה ליוון. כשאבותיהם של אלה היו רועי חזירים, היוונים כתבו את האיליאדה והאודיסיאה.

  5. ראשית ורופקיס לא התפטר במובן המקובל, ציפראס ביקש ממנו ללכת משום שלא הייתה לו כוונה להיענות לדעת הקהל. ורופקיס היום הוא אחד הכלכלנים והוגי הדעות הכי חשובים בעולם, האם התנועה שלו DEIM 25 תצליח להחזיר את הדמוקרטיה לאירופה? אני לא יודע, אני מאוד מקווה שכן, הוא מציג אלטרנטיבה מצויינת לסדר היום הקפיטליסטי שמחסל את הדמוקרטיות המערביות.

  6. לו רק היה הומרוס בסביבה כדי לעזור לחדלי האישים מהממשלה הקודמות באתונה, אלה שמישכנו את האקרופוליס לגולדמן-זקס.

  7. הסיפור על וארופקיס שונה מהתיאור שלך.
    וארופאקיס לא התפטר בגלל תוצאות משאל העם אלא בגלל שראש הממשלה בחר להיענות לפסיקת הדיקטטורה בהנהגת גוש האירו. בעצם בשנה שלפני התפטרותו הוא עסק בהכנת המערכת הפיננסית האלטרנטיבית למקרה שהדיקטטורה תבצע את האיום ותוציא את יוון מהגוש.זאת אומרת שגם הסיכון למחסור שטרות בכספומטים לא היה אמיתי באמת. הכי חשוב ציפראס ידע מההכנות האלה.

  8. בגלל שאני מאד אוהב את הכתיבה שלך ומעריך מאד את העובדה שאת מקדישה מזמנך כדי להעשיר את "הדורות הבאים", ובגלל ההתייחסות לאיחוד האירופי כמוסד רע (וכובל? התייחסות שבד"כ שומעים מהצד הניאו-ליברלי של המפה), אני חייב לתת צד אחר.
    אני גר באחד האזורים העניים באיחוד, שהוא במקרה בבריטניה- את בטח גם תביני במשפטים הבאים באיזה אזור מדובר.
    האזור הזה נשען כעט ב-100% על תעשיה, ובעיקר כרייה, עד שבאה הגב' ת'אצ'ר וסגרה את הכל והכניסה עיירות שלמות לאבטלה של 60% ו-80% בלי לתת שום פתרון. זרקו אותם. בעשור וחצי האחרון האיחוד האירופי ממלא למעשה את תפקידה של ממשלת בריטניה ומזרים כסף רב לאזור הזה, ולאט לאט מתחילה פריחה. חברות גדולות מתחילות להגיע וחברות קטנות ועסקים קטנים פורחים. כמעט על כל מבנה ציבור (תחנות רכבת ואוטובוסים) ותשתיות (כיכרות גדולות ביציאה מהעיר) מתנוסס לוח שמבשר שהפיתוח נעשה באמצעות הקרן לפיתוח של האיחוד האירופי.
    ללא הכספים מהאיחוד, אין שום ציפייה שהכספים האלה יגיעו מווסטמינסטר. זה לא קרה קודם וזה גם לא יקרה עכשיו.
    לברקזיט יש גם את הצד הזה, והקטע הכי טרגי הוא שדווקא האזורים שהצביעו לצאת באחוזים הגבוהים ביותר, הם אלו שיסבלו מהיציאה הכי הרבה.

  9. עמית,

    איני מזלזלת בכישוריו האקדמיים או במעמדו של וארופאקיס. התייחסתי רק להיבט אחד בהתנהגותו: אדם המכהן במשרת שר, ובמיוחד שהוא נכנס אליה בעת משבר, צריך לדעת לבלוע צפרדעים ולהישאר שם. זה עיקר תפקידו. כשר אוצר הוא מתמנה להיות מנהיג כלכלי, לא פילוסוף כלכלי. בהבנת העובדה הזו הוא כשל.

    מה שציפראס ביקש ממנו הוא הגיוני ביותר לאדם המתפקד כמנהיג: להיענות לדעת הקהל. כי אם הממשלה לא הייתה נענית מספיק, זה היה עלול לדרדר את המשטר הדמוקרטי כליל. גם ביוון היו וישנן מפלגות ימין קיצוניות. לעומתו, ציפראס הגיב כפוליטיקאי מיומן ואחראי, הוא לכאורה קיבל את הכרעת משאל העם לדחות את תכתיב האיחוד האירופי, אך ניהל עם האיחוד משא ומתן כזה שהחזיר את שטרות האירו לכספומטים.

    להערכתי, איש אינו ידע בדיוק מה וארופאקיס סיכם עם רשויוות האיחוד וקרן המטבע. בהכירי משאים ומתים מהסוג הזה, אני מעריכה שגם מנהלי המשא ומתן לא ממש יודעים. אבל כולם שם הרוויחו זמן כדי להתעשת. אני מניחה גם שמעמדה של יוון יתחזק עכשיו, בסיבוב הבא שיגיע, כי האיחוד וכל שאר הגופים הבינלאומיות קולטים היטב שהם חייבים להגמיש את עמדתם.

  10. אנונימי,

    אני מכירה את ההשתלשלות המפורטת ביוון. קיצרתי, ואולי לא ניסחתי הכי טוב. או. קיי., לוארופאקיס הייתה תוכנית פיננסית להתנתקות. למיטב התרשמותי מהקריאה אז, גם לו עצמו לא הייתה כל וודאות שהתוכנית (החדשנית מאד) תעבוד. לו היא הייתה נכשלת בטווח הקצר, וסביר שהיא הייתה סובלת מכשלים פה ושם, הייתה משתררת פאניקה המונית. בעקבותיה, כך ניתן לנחש היו עולים לשלטון קיצוני הימין. ועל כן, ציפראס הפרגמטי שבכל זאת חרד איך יגיעו השטרות לכספומטים, החליט לא לחתוך חד מדי. הוא, כפי שציינתי למעלה, החליט למשוך זמן. בנסיבות שהיו, הוא להתרשמותי פעל בחוכמה ובאחריות.

  11. Iuhg 1878,

    איני מתווכחת עם העובדות שאתה מציג. למעשה, תיארתי חלק מהן בשני הפוסטים הקודמים. ממשלות בריטניה כשלו בארבעת העשורים האחרונים. הן יכלו למנוע את קריסתן של חלק מהתעשיות שקרסו, על ידי הזרמת סיוע לחידושן. הן יכלו לבנות מיזמים חלופיים במקומן. אבל הן כשלו לא בגלל שלא היו להן אמצעים. הן כשלו בגלל הפילוסופיה הניאו-ליברלית שלהן: מינימום מסים, מינימום התערבות ממשלה.

    ההישענות על האיחוד האירופי היא פועל יוצא מהפילוסופיה הזאת: במקום לגבות מסים ולקחת אחריות על הקצאת כספי הממשלה לתועלת הציבור, בריטניה למעשה הסיטה את האחריות מממשלתה לרשויות האיחוד האירופי. אבל בריטניה בכל זאת מתעקשת לשמור על עצמאותה ועל אופיה הלאומי בתחומים מסויימים, הכיצד? אם את פושטת יד, מה הגאווה הזו של קבצנים.

    המודל הבריטי מזכיר מאד את המודל היווני. גם ביוון כל הכבישים המהירים הם במימון האיחוד האירופי. המון השקעות במגזר הפרטי גם הן באות ממדינות האיחוד. עד שרוח הנדיבות של האיחוד עלתה ליוונים לקצה הגרון. הבריטים, כמובן, אינם יוונים "פרימיטיבים". הם הרבה יותר מתוחכמים. האמנם?

  12. ל"נדיבות האירופית" היה מחיר, קשה יותר ביוון וספרד ופחות קשה באיטליה וברוטניה.בכל זאת :השתעבדות לחובות אינסופיים לבנקים של המדינות העשירות,הפרטה,שבירת איגודים מקצועיים והסכמי עבודה קולקטיביים,פגיעה קשה במדינת הרווחה ועוני בלתי נסבל.כל זאת תוך מתן "פטור ממס" לאוליגרכיות של מדינות אלה. אז,"פרמיטיביים",או סלידה מה"סדר החדש" הניאו-ליבראלי?.

  13. מיכאל, בבריטניה לפחות, הדברים שאתה ציינת (הפרטה, שבירת איגודים מקצועיים, פגיעה במדינת הרווחה וכו'…) קרו לא בגלל האיחוד אלא בגלל ממשלה שמרנית שהסיתה את הציבור נגד האיגודים, נגד "מרמי בנפיטס", נגד השירותים הציבוריים.
    נכון שהאיחוד האירופי לא פותר את המצב הזה, אבל הוא לא ה-גורם לכך. וזו הבכייה לדורות שתהיה בבריטניה- רוב המצביעים החוצה עשו זאת בגלל הפגיעה במעמדות הנמוכים, אבל הם (לכאורה, לדעתי לא בפועל) נתנו יותר כח לאותם אנשים שרק רוצים עוד יותר להסיר אחריות מהמדינה. מפלגת "העצמאות הבריטית" מדברת על כך גלויות במצע שלה שהשאיפה שלה היא לממשלה כמה שיותר צרה, שמתערבת כמה שפחות בחיים של אזרחים ו"לוקחת מהם כמה שפחות כסף".
    כלומר, השאיפה לצאת מהאיחוד באה מכיוון ניאו-ליברלי – חשוב להבין ולזכור את זה.

  14. Iuhg 1878,

    הנקודה שאתה מחדד כאן היא הנקודה שאיננו מסכימים עליה. להתרשמותי, זו לא השאיפה לצאת מהאיחוד שגורמי הימין הקיצוני מובילים. השאיפה קיימת בימין ובשמאל. הימין הקיצוני הוא שהוביל את התעמולה הצעקנית לעניין, והפלא ופלא, זה פתאום הצליח. לכן, השמאל והימין השפוי מצאו את עצמם לא מוכנים למה שקרה.

  15. אני חושב שיש אולי אלפים שהצביעו לצאת מהכיוון השמאלי.
    השאר הצביעו בעיקר משלוש סיבות- התפישה שההגירה האירופית פוגעת בהזדמנויות של הבריטיים, התפישה שבריטניה משלמת לאיחוד כש"אפשר להעביר תקציבים לשירות הבריאות הממלכתי במקום זאת" (הטענה שלגביה פראג' הודה בבוקר שאחרי המשאל שהייתה שקר גס, הוא קרא לזה "טעות של הקמפיין"), והתפישה שהאיחוד כופה על הבריטים חוקים באופן לא דמוקרטי.

    בלי להתייחס להיות הטענות האלה ערימה של שטויות שלא מחזיקות מים, מי שחושב שהבריטים הצביעו החוצה כאיזו הצבעת מחאה על הסדר הניאו-ליברלי, מוזמן לעיין בתוצאות הבחירות הכלליות בשנה שעברה, בהן השמרנים הביסו את הלייבור.

  16. ל- luhg 1878
    היו אנשי הברקזיט אבל גם אנשי הלקזיט מהצד השמאלי של המפה.אני לא חושב שאפשר להגדיר כשטויות את הטינה של אותם בריטים החשים שההזדמנויות שלהם נפגעות מזרם ההגירה לאנגליה.לא כולם כאלה מוצלחים שימצאו את מקומם בכל מקום בעולם. אנחנו גם מתעלמים מסבלם של תושבי דרום תל-אביב,ואלו שמוצאים עצמם ללא תעסוקה.לא בטוח שאנשי המחשב בארץ "מתלהבים" מהעובדה שפרנסתם נתפסת על ידי ההודים.לא בטוח שתושבי הארץ יתלהבו שיותר ויותר מהנדסים ורופאים יהיו מהגרים זרים אשר ילחצו כלפי מטה את רמת השכר של האקדמאים שלנו.
    המצב הולך ורע באנגליה ובארץ והאנשים מצביעים שמרנים וביבי??. קשה להבין את מה שמתרחש.
    אני מודה.

  17. אז כאמור, אנשי הלקזיט הם מיעוט שבמיעוט. כ"כ מעטים שאין מה לדבר עליהם בכלל, הם לא השפיעו במשאל הזה. לא סתם כל ראשי קמפיין העזיבה היו ימנים-שמרנים וכל הרטוריקה הייתה ימנית (לא היה שום דיון משמעותי, למשל, בנוגע לאיגודי עובדים, התפקיד של האיחוד – ככל שהיה כזה – בהחלשה שלהם, והאפשרות לחזק אותם לאחר ברקסיט. זה לא על השולחן בכלל ומעולם לא היה).
    הטיעונים (כל השלושה אגב) הם שטות ואני אסביר למה לגבי ההגירה, ואם תרצה אני גם אסביר לגבי האחרים. דווקא באזורים בהם יש הכי הרבה מהגרים בכלל ומהגרים אירופיים בפרט – לונדון וסביבותיה – ההצבעה הייתה להישאר באחוזים הגבוהים ביותר (ולמרבית המהגרים הללו לא הייתה זכות הצבעה, כך שמדובר בגדול באזרחים מקומיים שהצביעו).
    לעומת זאת, באזורים כמו וויילס, שהיא בערך בגודל של ישראל עם אוכלוסיה של כ-3 מליון איש, יש רק 67 אלף מהגרים אירופיים בכל השטח לפי מסמך של הפרלמנט אבל הם הצביעו לעזוב באחוזים מאד גבוהים.
    מדובר באנשים קשי יום שסיפרו להם מעשיות על למה רע להם ואיך אפשר לפתור את זה, ולמחרת המשאל חזרו בהם ראשי הקמפיין מכל הסיפורים האלה. עבדו עליהם, בקיצור. לא צריך להפוך את הבריטיים לאיזה מומחים באיחוד ואת ההצבעה שלהם לאיזו אמירה משמעותית. בסך הכל, אחד החיפושים הפופולריים בגוגל בבריטניה למחרת המשאל היה "מהו האיחוד האירופי", ולא בכדי.

  18. זה לא אומר שתושבי ארץ מפותחת כמו אנגליה ,לא נפגעים מזרם הגירה גדול של אנשים המוכנים לעבוד בכל מחיר. לונדון זה לא אנגליה,כמו שתל-אביב היא עדיין לא מדינת ישראל.כאשר אתה אומר שבאנגליה,אנשים בעצם לא יודעים,אני נזכר במצב בארץ שבו הרוב של הצעירים פה מכל העשירונים מצביעים למפלגות ימניות ניאו-ליבראליות ,בלי לחשוב יותר מידי על העתיד שמייעד להם משטר ההפרטה הניאו-ליבראלי. דהיינו "עתיד" של עובדי קבלן ללא בטחון תעסוקתי ופנסיוני. אני מתחיל לחשוב על דברי איוב בתנ"ך:" ובאה השמש ושקעה,ואין חדש תחת השמש".

  19. אנשים בוויילס (קרדיף בירת וויילס היא במרחק כשעתיים נסיעה מלונדון) לא נפגעים ממהגרים בלונדון. אנשים בסאנדרלנד (משהו כמו 450 ק"מ צפונית ללונדון) לא נפגעים ממהגרים בלונדון, ואפילו אנשים באוקספורד או רדינג לא נפגעים ממהגרים בלונדון, והסיבה לכך פשוטה. ההשוואה לישראל – שבה יש מרכז מסחר אחד – אינה נכונה. בבריטניה כמעט בכל מקום שתשים אצבע על המפה, תהיה במרחק כשעה נסיעה ממרכז מסחר גדול שמספק תעסוקה לכל תושבי האזור.
    מעבר לכך, אין שום נתון שתומך בטענה שהמהגרים האירופאים (או בכלל) הביאו לאיזושהי ירידת שכר ממוצע בבריטניה. פשוט אין, וזה לא שלא בדקו.
    בכל אופן, עיירה בוויילס שנסמכה עד שנות ה-80 על מכרות הפחם באזור, ואז באה ממשלת ת'אצ'ר וסגרה אותם בלי לספק שום אלטרנטיבה- בלי לתמרץ חברות להיכנס לאזור הזה, בלי לתת לתושבים איזושהי הזדמנות להסבה מקצועית- פשוט הניחה אותם לאבטלה של עשרות אחוזים שהם לעולם לא ייצאו ממנה (עד השנים האחרונות שהממשלה הוולשית, בתמיכת האיחוד, החלה לתמרץ עסקים להיכנס לאזורים האלה), אין שום קשר בין הצרות שלה לבין ההגירה.
    הדבר היחיד שאני כן אקבל, זה כל מיני עיירות חוף ברחבי בריטניה שהסתמכו על תיירות פנים, ועם ההוזלה של נופשים בחו"ל פשוט נשכחו מאחור וחלקן נראות מאד עצובות כיום עם אבטלה של 60-80% בחלקן. זה קצת מזכיר לי את הדברים שתמר כותבת על ההשפעה של פתיחת השוק לייבוא ללא מגבלה וללא הגנה על, למשל, החקלאים המקומיים. אבל זה מקרה קצה שלא מעיד על הכלל.

  20. Iuhg1878,

    לא התעמקתי בכל הדיון בינך ובין מיכאל, כי אני בריצות מהצהריים. אקרא בהמשך מה שכתבתם. בכל זאת, הערה קטנה שאני מוכרחה להעיר: גם הלייבור הבריטי במשבר עכשיו אחרי הברקזיט. לו הייתה שם אחידות דעות לגבי מה שקרה ומה שצריך לקרות, לא היינו שומעים על כל הקריאות האלה להתפטרות מימין ומשמאל בתוך הלייבור.

  21. נכון, זה משבר עצוב אבל יש לקוות שזה משבר של הוצאת מוגלה מהפצע. קורבין (ואני אתייחס עכשיו אך ורק לצד הכלכלי-חברתי של הדיעות שלו) מייצג "חזרה הביתה" למקום שבו לייבור אמורה להיות. הוא נבחר – כנגד כל הסיכויים – ע"י דור צעיר שנואש מהפוליטיקה של "לייבור החדשה", של בעצם שמרנים בעטיפה של לייבור שקיבלו את תורת ההפרטה והממשלה שמסירה אחריות.
    מהרגע שהוא נבחר חברי המפלגה שלו – שרובם, מה לעשות, עדיין אנשי "ניו לייבור" – מנסים לחתור תחתיו ולהדיח אותו במהלך אנטי דמוקרטי, אבל הוא ממנף את המנדט האדיר שהוא קיבל בבחירות ולפחות בינתיים, מחזיק מעמד.
    אני יודע שבארץ יש הרבה סלידה מהדיעות שלו לגבי ישראל, מכל מיני סיבות (בראשן העובדה שגם כראש ממשלה הוא לא באמת יוכל להשפיע עמוקות על היחסים בין בריטניה וישראל) אני לא חושב שזה מאד קריטי. אבל מבחינת הדיעות החברתיות-כלכליות שלו, הוא מסמל את התקווה לאיזושהי השבה אחורנית של הגלגל הניאו ליברלי.
    הוא עצמו אגב הדגיש שיש הרבה בעיות באיחוד האירופי ושהצבעה להישאר לא אומרת שהוא מושלם, ובכל זאת הדגיש שבריטניה תהיה בעמדה עדיפה לשנות את האיחוד מבפנים אם היא תצביע להישאר. ואכן, לפי סקרים כ-70% ממצביעי לייבור הצביעו להישאר.

  22. ל-luhg1878 .חזרתי מפגישה חשובה,אז בקצרה.אני שמח לקרוא שקורבין מייצג חזרה למקום שבו הלייבור היתה צריכה להיות מלכתחילה.הלוואי והיו התפתחויות כאלה גם בארץ.זה גם החלום הרטוב שלי-"השבה אחורנית של הגלגל הניאו-ליבראלי" הממאיר. מעניין לדעת שבסקרים,70% ממצביעי הלייבור הצביעו להישאר .כנראה שזה הפתרון המיטבי כאשר הבחירה הכפויה היא בין הרע(האיחוד) לבין הגרוע(הממשלה השמרנית.לילה טוב.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s