באחד מימי השבוע שעבר, התעוררתי בבוקר עם המשפט "מוצרים וחומרים". אנשים אחרים מתעוררים עם "זריחה בסטף" או עם "שקיעה באכזיב", אני התעוררתי עם "מוצרים וחומרים". קמתי, ניגשתי למדף בחדר העבודה, ושלפתי משם את מוצרים וחומרים 1988. אני שומרת עליו, יחד עם עוד ספרים אחרים, למצבים שבהם האינטרנט לא עוזר. מצבים של השתוקקות לספר מוצק ביד.

"מוצרים וחומרים" הוא שמו המקוצר של סקר התעשייה והמלאכה חלק ב' של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. סקר שמציג בלוחות את המכירות והקניות של ענפי התעשייה בשנה מסויימת. כותרותיו הפרובוקטיביות מאד נקראות ככה: ערך המכירות של מוצרים נבחרים לפי ענף ייצור, ערך המכירות של מוצרים נבחרים לפי ענף מקור ומוצר. אין צורך להמשיך, אני בטוחה שאתם כבר נסחפים בדמיונכם.

קפצתי ישר לשני לוחות המציגים את רכישת התשומות בכל ענף. ניתן לראות בתוכם כמה חלב בקר גולמי נדרש בתעשיית החלב והגלידה, כמה אבקת חלב, וכמה חומרים אחרים – עוד עשרה מהם. ניתן לראות גם כמה מוציאים על שירותי דיוור ותקשורת בכל ענף, כמה על מסים, וכמה על עשר תשומות כלליות נוספות. בחלק א' של הסקר, אפשר למצוא גם את ההוצאה על עבודה ועל הון. 

לא סתם ככה הוא קפץ לי לראש – מוצרים וחומרים. הוא מיועד לחישוב מחיר הקוטג' בשער היציאה מהמפעל. ולא רק הקוטג', כמובן, אלא כל מוצר תעשייתי אחר. נתוני הסקר לא מגיעים לרמת הפירוט של קוטג', אבל את הפירוטים ניתן לקבל מהמפעלים. סקר התעשייה מאפשר לבדוק את אמיתות נתוני המפעלים בעזרת הצלבתם עם נתונים רשמיים, אמינים ובלתי-תלויים. 

סקר התעשייה מתפרסם כבר משנות ה-60. הוא שימש לפיקוח הדוק על המחירים, אבל לא רק למצבים כאלה. באווירת ניהול המדינה של פעם, מספיק היה להעלות חשד על ייקור לא-מוצדק של מוצר כדי שהמערכת תתחיל לזוז.  הפקיד הממונה בדק את התחשיב והעיר ליצרן כבדרך אגב, המנכ"ל כחכח בגרונו באמצע שיחה, השר הרים גבה באחת הישיבות. לא היה צריך יותר מזה. מפעלי התעשייה היו תלויים באישורי הממשלה ובהטבותיה. אבל, בעיקר, הם התביישו להיות מוקעים כמפקיעי מחירים גם אם זה רק במאמר עיתונאי או בהרצאה של פקיד זוטר.

סקר מוצרים וחומרים של הלמ"ס ממשיך להופיע, אם כי לא באותה תדירות או באותה פרישה כמו פעם. נציגי האוצר התלוננו על הבזבוז הכרוך בסקרים כבר לפני שלושים שנה. הם העבירו את השליטה במימונם מידי משרד התעשייה והמסחר לידי אגף התקציבים. השליטה בתקני יחידות המטה במשרדי הממשלה הועברה גם היא לאותו אגף. הייעול נחל הצלחה, קוראיהם המסורים של רבי המכר הסטטיסטיים הלכו והתמעטו.

הסיפור הנוסטלגי על לוחות-מנוקדים-באלפי-מספרים-זעירים-בדפוס-בלתי-קריא הוא כאילו היפוכה של פתיחת הלב בשדרות ובכיכרות. ולא היא, מימוש הדמוקרטיה דורש המון עבודה שחורה. עבודת תשתית שככל שהיא אפורה-שחורה יותר היא הגונה יותר. 

בהיעדר תשתית כזו האם יכולה לצאת עכשיו תוכנית רצינית לפיתרון בעיית הדיור ממשרד ראש הממשלה? לא ולא, כל תוכנית בזק שתובא עכשיו אל הציבור היא אחיזת עיניים. אין תקציב משוריין בשבילה. אין בממשלה כלי ביצוע מספיקים ליישומה. ובעיקר, אין לראש הממשלה ולשריו אפילו שמץ של נכונות לשינוי תפישה מהותי.

מה כן יכול לצאת מהמחאה? לאיזה תוצאה יכולים ראשיה לחתור? יכולה לצאת מתוכה התעניינות חדשה בשאלות יסוד: מה, להוריד מסים? זה מה שראש הממשלה מציע? לדחות מיד. אנחנו דורשים מסים נוספים (ויש ממי לקחת) כדי לממן את החינוך, את הבריאות את הדיור ואת התשתיות. יכולה לבקוע ממנה הכרה חדשה של דור: כן, זה פוליטי. אנחנו את ההפגנה נסיים מתישהו, אבל נצטרף למפלגות, נילחם על כל מילה במצען, ונפעל בדרך דמוקרטית לשינוי פניה של מדינת ישראל.

***'ברוכים הבאים לשוק החופשי' – רכישה כאן, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***