היא נעלה נעליים מנומרות לביקור אצל המלכה, זה ייגמר בבכי. כך אמרו זו לזו שלוש גבירות אנגליות אופייניות בעת שתיית תה אופיינית לכבוד מינוי תרזה מיי לראש ממשלה. מסורת של מאות שנות שלטון בריטי לא מכזיבה. אני, נכדת השטייטל, טעיתי. נעלי נמר נגד התרגשות, אמרתי וכתבתי. נעלי נמר למען טיפת קלילות. היא בת של כומר, הוספתי, אשת מחויבות מוסרית וערכית.
היינו אמורים ליהנות מהסרט הזה. ראשון בטבלת הסרטים של גלריה-שישי בעיתון הארץ. לא מצאתי כבר את הפרסומות שהודפסו לקראתו, אבל בכתבה עליו באתר קולנוע לב, הוא מוצג כ"'שירה קולנועית' – דרמה אנושית מרגשת ועוצרת נשימה ביופיה". הוא היה מועמד לפרס קאן ופרס דקל הזהב. 'עץ האגס הפראי', סרטו של הבמאי התורכי נורי בילגה ג'יילאן.
שבעה שרים הגישו את התפטרותם לממשלת מיי, השנה, בגלל הברקזיט. עוד ארבעה, מאז הקמת הממשלה החדשה ביוני 2017. עשרים ושלושה שרים יושבים בה בסך הכל. לא הייתי נכנסת לספירה המבלבלת הזו, ואני מקווה באמת שאני לא טועה, אילולא נתפשתי למשהו בראש ממשלת בריטניה: היא מתוחכמת וחזקה באופן יוצא דופן.
ברקזיט יהיה, כך נקבע במשאל העם של 23 ליוני 2016. 72% מבעלי זכות הבחירה בבריטניה מימשו את זכותם. מתוכם, כ-52% בעד עזיבת האיחוד האירופי, 48% התנגדו. תרזה מיי קידמה את העניין, וב-29 למארס 2017, קבעה כי עזיבת האיחוד האירופי תתרחש שנתיים מיום ההחלטה – 29 למאי 2019. התאריך עשוי להידחות, אם כל 28 חברות האיחוד האירופי יסכימו על כך.
סוציאל-דמוקרטיה, אנחנו רוצים. סוציאל-דמוקרטיה עכשיו. רגע, הבנתי, אבל תגידו: איך מגיעים מפה לשם?
אמרנו פירוק, לא שבירה, בשום אופן לא שבירה. זה גם מה שבריטניה אומרת עכשיו, לקראת הברקזיט. נאומה של תרזה מיי, מאמצע השבוע שעבר, הוא המחשה למורכבות הדברים. והוא נושא אתו מסר אוניברסלי: לעולם, אבל לעולם, אל תכבלו את ידיכם לפני שאתם פועלים, דוגמת מה שבריטניה עשתה לעצמה במשאל העם של יוני 2016.
חמישה ימים מאז פגישת מיי-מרקל, שום דבר לא קרה. יותר מחודש מאז הברקזיט, עולם כמנהגו נוהג. מרקל ומיי ידועות כחובבות טיולי קיץ. הפעם נראה כי האירועים עכבו את חופשתן, אם כי מורגש שהיא כל הזמן צפה במחשבותיהן.
האחרים, אלה שלא חייבים לעמוד על משמרתם, כבר מתאווררים בחופי יוון או בפסגת האלפים. מה שמקפיץ לראש את השאלה: זה מזל או קונספירציה – בחירת ה-23 ליוני ליום משאל העם בבריטניה? 25 ליולי היום, הברקזיט אכן אירע, וחוץ מהתפטרות כמה פוליטיקאים לא-חשובים, ועוד כמה פטפוטים חסרי משמעות, בריטניה והעולם נותרו על כנם.
עידן השוק החופשי 