פשוט מאד, על פי תוצאות מסעותיו של האיש שלי למינימרקט ולמרכול השכונתי. אם מוצר מסוים, של יומיום, חסר פתאום כבר מספר שבועות, אני מבינה שמתכננים עליו. מדוע הוא צריך להיות חסר לפני ההעלאה? שאלה טובה. זה סוג של קוד שכבר למדנו, הוא לא מכזיב.
זה קרה ביום אחד – ה-6.10.2022. האיש שלי חזר מהסופר ומהמינימרקט , והכריז כי בשני המקומות אין חמאת תנובה. מזל, שאני תמיד מחזיקה רזרבה. ובדיוק באותו יום, כותרת בדה מרקר האומרת "התוכנית לחסימת הסינים: השקעות זרות בישראל ידרשו אישור ממשלתי".
"חמאת תנובה. לא לקחת יותר משתי חבילות". זו המודעה המודבקת למקרר המינימרקט השכונתי האהוב שלנו. כתבתי שכונתי? לא דייקתי, הוא לא ממש כאן. הוא בשכונה עם גבולות מוגדרים משלה. מעוז ציון, שכונת עולי כורדיסט ועיראק, בדרום מבשרת ציון, הוקמה ב-1951. מאז היא שומרת בקנאות על אופיה ועל השטחים שלה. בחצרות הבתים הגדולות הוקמו דירות לבני הדור השני, מעטים מוכרים שם דירות, וזרים מתקשים להתקבל.
הבאתי את היוגורט ההוא, לא היה היוגורט שלנו, צעק לי אישי כבר בכניסה לבית עם השקיות. היוגורט ההוא, שכבר ביקר אצלנו בטעות פעם אחת, הוא יוגורט של מחלבה מתחרה, לא של תנובה. אריזה שנראית כמעט אותו הדבר, זה בוודאי אומר הרבה, אך הטעם לגמרי שונה.
טקס בדיקת הביצה מעשיר את יומי מזה מספר חודשים. אימצתי אותו בחום לאחר שיחה במפגש חברים של שבת. אחד המשתתפים התלונן על הביצים הנמכרות לנו במרכולים: ביצי ענק, מזוהמות מבחוץ ובעלות מרקם חשוד מבפנים.
זה ספור על התנגשות בין "שיפור" ל"השבחה", או, אולי, על הסתירה המובנת מאליה בין הטווח הקצר לטווח הארוך. סיפור שיכול להבהיר כמה מילות קוד כלכליות. סיפור שיכול להמחיש מה מחפשת קרן השקעות פרטית בינלאומית במדינה ים-תיכונית נידחת.
הכל התחיל עם ציטוט בדו"ח בנק ישראל 2009. ציטוט ממחקרו של קונסטנטין קוסנקו מהבנק, שדיבר על הקבוצות העסקיות הגדולות בישראל. קבוצות אלה מאופיינות במבנה פירמידה, דהינו, מבנה רב-מפלסי שבו הבעלות עוברת מלמעלה למטה. השולט בקצה הפירמידה, יכול לשלוט גם בשאר מפלסיה בעזרת השקעה מזערית.
עידן השוק החופשי 