הצבעתם של אלה עם השיני נירוסטה

פעם ראשונה שלי בשווייץ הייתה בכנס דאבוס, ראשית 1998. בין ערימות השלג שעל פסגת ההר, הסתובבו בכירי פוליטיקה וכלכלה, ומצליחני אותו רגע. נשמתי נעתקה למראה מעילי הפרווה ושאר המחלצות שכמה מהמשתתפים עטו.

להמשיך לקרוא

משק קטן-משק פתוח. סיסמא ותרגומה

משק קטן – משק פתוח, סיסמא טובה למשק הישראלי. קטן? כן. בסוף 2008, ישבו בישראל  7 מיליון איש. בארה"ב, באותה שנה, ישבו 309 מילון איש. בגרמניה – 82 מיליון איש, בצרפת – 62 מיליון, בתורכיה – 76 מיליון. ברור לגמרי, שישראל לא שייכת למועדון הגדולות שלעיל. ברור מרפרוף מהיר בנתונים, שישראל עשויה להרגיש בנוח עם שוודיה, דנמרק, נורווגיה, פינלנד, אוסטריה, שווייץ ועוד מדינות כמותן.

להמשיך לקרוא

ההשוואה הבינלאומית המדעית שלי

 
אחד מאמצעי הניתוח החשובים בכלכלה הוא השוואה בינלאומית. רוצים לדעת אם המשק הישראלי מפותח? משווים את התמ"ג לנפש שלו לזה של ארה"ב ושל מקסיקו. אבל השוואה בינלאומית אינה דבר פשוט. אפשר להשוות ארץ-ארץ, אפשר להתייחס לממוצע של קבוצת מדינות. ואם ממוצע, איזה ממוצע? ישנו ממוצע רגיל – סיכום פשוט של הנתונים המחולק במספר המדינות המשתתפות. ישנו ממוצע משוקלל, שמדביק לכל נתון מדינתי משקל על פי מספר תושבי המדינה או התמ"ג שלה, וכך כאילו אומר: מי שיותר כבד יותר חשוב.

אני, ברוב המקרים, חסידה של ההשוואה הפרטנית. כי מה ניתן ללמוד מהדייסה הזו שקוראים לה ממוצע? יש בה יותר מדי גורמים, חלקם מקריים לגמרי. תרגיל חסר טעם במיוחד בעיני הוא ההשוואה על פי ממוצע משוקלל. בתרגיל כזה ארה"ב או יפן משפיעות חזק אם התמ"ג הוא שמשקלל, וסין והודו הן הדומיננטיות אם משתמשים באוכלוסייה לשקלול. זאת למרות שבנושאים רבים ישראל אינה צריכה לשאוף להיות דומה לארה"ב או ליפן וגם (מובן מאליו) לסין או להודו. ישראל, בממדיה, שמכתיבים את אפיה, וגם בהיסטוריה הפוליטית והמוסדית שלה, דומה יותר למדינות אירופה הקטנות. בכלל, עם כל הכבוד לנתונים, מה שהכי חשוב להשוואה פורייה הוא הכרות מוקדמת עם האובייקט.

ניקח לדוגמא את אחד המדדים הכי נפוצים והכי מקובלים בכלכלה – התמ"ג לנפש. מדי שנה, אני שולחת את תלמידי בקורס כלכלת ישראל ללוח 28.7 בשנתון הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. מה, הם אומרים לי, מה זה התמ"ג לנפש הזה של לוקסמבורג? פי שתיים מהתמ"ג של ארה"ב, פי שתיים ויותר מהתמ"ג של שוודיה. מה, לוקסמבורג היא מעצמת היי-טק? מה, גילו שם נפט ולא ידענו? לא, לוקסמבורג היא מדינונת פסטורלית עטורת כרמים, שאוכלוסייתה מונה כ-470 אלף נפש. מזל שביקרתי שם פעם במרכז בנקאות פרטית. בנקאות פרטית, על פי מה שסיפרו לנו מארחינו, היא אותו ענף של בנקאות המיועד לאורחים מרחוק שנוחתים בשדה התעופה ונבלעים ישר ללימוזינה אטומה. מזוודת השטרות בידיהם, הם פוסעים במרץ על שטיחיו הפרסיים של האולם הפרטי, ונחפזים מיד ללימוזינה שמחזירה אותם לשדה התעופה. לוקסמבורג הפכה למרכז בנקאות פרטית בזכותם של חוקי מס והלבנת הון גמישים במיוחד. על כן כדאי לשאול אם תמ"גה לנפש של לוקסמבורג הוא התמ"ג לנפש שאותו אנו בוחרים להעמיד לנגד עינינו.

מפגש עם האובייקט משמש לעתים קרובות כגירוי להמשך העמקה בחומר. מה אני זוכרת מביקור באוסטריה מלפני כ-30 שנה? אני זוכרת חדרי שירותים מבהיקים מניקיון בכל מבנה ציבורי. בכניסה תמיד ישבה דודה קשישה, שקמה לחטא כל תא מיד לאחר השימוש בו. וילון מצויץ היה תלוי מעל החלון שבגבה, גרניום במיכלים מקושטים פרח על אדן החלון. והכי אני זוכרת מבנה שירותים אחד, שבכניסתו ניצב על כירת גז סיר מרק מתבשל וריחני. אל תספרו לי שום דבר על אוסטריה. באתי עם דעות קדומות, יצאתי עם דעות קדומות. אני מאששת אותן בנתונים מעודכנים.

ביקורי המקצועי בשוודיה, בסוף שנות ה-80, הוכתר בהצלחה רבה. משהו בפשטות האיכרית של השוודים שבה את לבי. אני מצאתי מסילות ללבם כשסיפרתי שהוריי היו מראשוני תנועת העבודה בישראל. הכל זרם בנחת, ביליתי ולמדתי המון. אבל גולת הכותרת של הנסיעה הייתה התבוננות בחילופי משמר המלך בשטוקהולם. את חילופי המשמר בארמון בקינגהם אתם מכירים. בשטוקהולם, חיילי המשמר צועדים, אם לזה ייקרא צועדים, איך שבא להם. וכשהקבוצה שעברה על פני הפנתה לי את הגב, הבחנתי בתסרוקת קוקו אצל אחד מחיילי משמר הכבוד. מאז אני פטריוטית שוודית נאמנה, ועוקבת באדיקות אחר הנתונים הכלכליים שלהם.

את מחקריי על האיחוד האירופי ועל משמעות ההצטרפות לאירו, אני מעדכנת לעתים קרובות ככל האפשר ביוון. בכמה משהיותיי בפריפריה, שמתי לב למלצרים ולמלצריות בבית המלון – כולם כפריים נבוכים ומגושמים שנראו לגמרי לא-במקומם. כביש האורך המהיר מאתונה לסלוניקי, ושלטי הנדל"ן בשפה האנגלית בלב הכפרים הכי נידחים הבהירו לי את התמונה. החקלאות ביוון כבר אינה כדאית, כך קראתי באחד העיתונים. ממשלת יוון אינה מוכנה עוד לסבסד את כרמי הזיתים בפיליון (חצי אי יפהפה בצפון-מרכז יוון) והם ייעקרו בקרוב. מה יהיה על אותם מלצרים ומלצריות? מי יבוא לתייר בפיליון אם במקומם של כרמי הזיתים יוקמו וילות רב-מפלסיות על פי טעמם של בעליהן האנגלים והגרמנים? זו השאלה, ולמרבה הפלא איני מוצאת את התשובה לה. לא בהשוואה בין יוון למדינה אחרת, לא במשתנה כלכלי כזה או אחר, לא בשקלול פשוט ולא בשקלול מפואר.

צמיחה זה מה שמריצים עכשיו?

 
הגדרות הצמיחה יעברו שינוי מהותי בעקבות המשבר. על כך כולם מסכימים. במיוחד, יצטרכו לבדוק את הניפוח שבא משוק ההון. ניפוח זה, ניתן לראותו היטב בהגדרת התמ"ג הכי בסיסית, האומרת כי התמ"ג שווה לתמורה לעבודה פלוס התמורה להון (בתוספת הפחת).

כלומר, התמ"ג הוא סך כל השכר, הרבית, שכר הדירה, דמי החכירה והרווחים במשק בתקופת המדידה. בתוך הסך הכל הזה נמצאים גם רווחי המגזר הפיננסי (בנקים, חברות השקעה, והמתווכים האחרים), והתגמול של בכיריו. השכר והרווחים האלה מיטלטלים בתקופות לא-יציבות, והתמ"ג יורד ועולה אתם. האם תנודות התמ"ג האלה הן משקפות שינוי משקי "אמיתי"? ספק לגבי אמיתותן מצטלצל כבר מהמילה "בועה" המשמשת בתיאורי הבורסה ושוק הנדל"ן לא פעם.

ולא שניתן לחרוץ כאן דין פשוט. אבל אסור לזלזל בתחושה האומרת כי המשבר הנוכחי יוביל אותנו שוב ליסודות המושג "צמיחה" ולתשתית החשבונות הלאומיים. אלה גובשו לראשונה לאחר משבר שנות ה-30, וכנראה שיעוצבו מחדש בסיום המשבר הזה. החזרה ליסודות תוביל לשאלה מה אנו מחפשים במושג "צמיחה". האם מדד לשינוי רמת החיים? האם מדד להיקף התפוקה והיקף התעסוקה הנגזר ממנו? במובנו המקובל היום התמ"ג לנפש הוא אינדיקטור מקובל לרמת החיים. ברקעם ההיסטורי, התמ"ג ומערכת החשבונות הלאומיים נוסדו כדי לענות טוב יותר על סוגיית האבטלה ומקורותיה.

המחשבות האלה, העולות אצלי כמו אצל כלכלנים אחרים מדי פעם מאז פרוץ המשבר, התחדדו במיוחד בשבוע האחרון לנוכח הרצת הצמיחה הנעשית על ידי המגזר הפיננסי ברחבי העולם המתועש ובישראל. הקשר בין בורסה לצמיחה הוא דו-סטרי. מחד, הבורסה היא תמונת ראי של הצמיחה: יותר רווחים, יותר סיכויי צמיחה –  יותר ערך למניות החברות. מאידך, כל חגיגת בורסה מתגלמת לגידול תמ"ג רק בגלל השמחה והששון שהיא מביאה למתווכים הפיננסיים.

ניקח, לדוגמא, מצב כמו זה עכשיו שבו הרביות הורדו כמעט עד לאפס בכל העולם המתועש. העדר היכולת להשיג תשואה סבירה בהשקעה סולידית (חיסכון בבנק או אג"ח ממשלתי) מריצה את הציבור ובמיוחד את אלה שמתיימרים לייצגו (קופות הגמל, קרנות הפנסיה ועוד) לבורסה. הבורסות, כפי שאנו שומעים, גואות. שכר ורווחי המגזר הפיננסי שוב משגשגים. משמע, התמ"ג מקבל את מנת הסטרואידים שלו. במקביל, הורדת רבית המשכנתאות מאוששת לזמן-מה כמה משוקי הנדל"ן, והורדת רבית האוברדרפט קצת מעירה את הצריכה הפרטית. כל זה תורם להתמתנות בירידת התמ"ג. מאידך, האבטלה ממשיכה לטפס, וההשקעה בהון יצרני עדיין על הקרשים.

בהינתן כל אלה, פרסום כמה אינדיקטורים חיוביים לאחרונה הופך להזדמנות לכמה  מכלכלני הגופים הפיננסיים. ו"הזדמנות" על פי ביאורה במילון היא התרחשות מקרית, שעת כושר, או מה שכבר לא יהיה כאן ברבעון הבא. לכן הכלכלנים הפיננסיים לא מחמיצים "סימני צמיחה", לכן הם תוקעים בשופרות, לכן העיתונות הכלכלית שחיה בסימביוזה אתם מגבירה את ההד. הרצת צמיחה, כמו הרצת מניות, מי טוב יותר בהרצה מאשר מומחי המגזר הפיננסי ופרשניו.

אצלנו, למשל, המדד המשולב עלה במעט בחודש יוני, לאחר ירידה רצופה מאז פברואר השנה. סיבה למסיבה? לא, כי עלייתו המתרכזת ביבוא ובייצוא עשויה לשקף קוניוקטורה זמנית של שער חליפין או עסקה גדולה בודדת. מאידך, משתני יסוד חשובים כגון הייצור התעשייתי, מספר השכירים בתעשייה ושעות העבודה בה עדיין פונים למטה. האבטלה מטפסת במדרגות מאז ספטמבר שעבר, ושיעורה האחרון שנמדד הוא 8.4%.

אבל מיותר לנבור בנתונים בנוקדנות. שום לקח מהותי לא נלמד בכלכלת העולם המתועש מאז פרוץ המשבר. מגזרי עסקים שלמים עדיין מאיימים ליפול. נפילתם רק נדחתה במעט כתוצאה מהורדת הרבית, הזרמת כספי הממשלות ואולי גם נמנום הקיץ. בישראל ובכל המדינות המתועשות אין עדיין אפילו התחלה של הסכמה על גורמי המשבר, לא כל שכן על מסלול החזרה לצמיחה בת-קיימא. לכן, בעתיד  הקרוב, נעסוק בעיקר ב"סימני צמיחה". הצמיחה האמיתית, הגדרתה ומדידתה יידחו לימים יפים יותר.