החשבונות הלאומיים, ונזר התמ"ג שבראשם, פותחו בעקבות משבר שנות ה-30. אירועי המשבר – השפל גדול והאבטלה – דחפו את הכלכלנים לשאול איך מודדים את מצב הכלכלה, ומהו בכלל אותו "מצב" שרוצים למדוד.

הסימפטום המיידי ל"מצב" היה שיעור האבטלה שהגיע ב-1925 ל-25% מכוח העבודה בארה"ב, וב-1938, עדיין עמד על כ-20%. אבל, אבטלה, כאמור, היא רק סימפטום, ובניסיון להתקרב עוד יותר אל מקורות המשבר הגדירו את התמ"ג – ערך המוצרים והשירותים שיוצרו במשק בתקופה נתונה. השכל הישר אומר שבין הייצור לתעסוקה קיים קשר כמותי ישיר.

מרגע שהוגדר, הפך התמ"ג לסמן מרכזי בניתוח הכלכלי. ירידת תמ"ג? המשק נסוג, המגזר הפרטי מתחפר, הממשלה נערכת להפעיל את כוחה. עליית תמ"ג? המשק צומח, ניתן להעלות שכר, אפשר להשקיע. תמ"ג לנפש גבוה? משק מפותח, רמת חיים נאותה. תמ"ג לנפש נמוך? יש לאן לשאוף.

התמ"ג, אם כן, הוא אינדיקטור חשוב, אך הכלכלנים מאז ומתמיד היו מודעים למגבלותיו. רשימת ההערות והתמיהות כלפי מה שהתמ"ג מייצג הלכה והתארכה עם השנים. במהלך הזמן, הוכנסו בחשבונות הלאומיים לא-מעט שינויים על סמך מה שנלמד תוך כדי שימוש בהם. החשבונות הלאומיים תוקנו, אך לא נבנו מחדש. צעד ראשון לכינונם מחדש נעשה לאחרונה ביזמתו של נשיא צרפת, ניקולה סרקוזי, שבפברואר 2008, מינה את "הוועדה למדידת הביצועים הכלכליים וההתקדמות החברתית".

עיתוי מינויה של הוועדה – ההאטה הכלכלית החלה להסתמן באמצע 2007 – הגדרת תפקידה, והאישים שהסכימו לעמוד בראשה – שני חתני פרס נובל ג'וזף סטיגליץ ואמרטיה סן – משדרים תחושה של דחיפות: זה לא רק משבר פיננסי, זה משבר של השיטה הכלכלית כולה. זה משבר מהיסודות ועד לכלי המדידה. אחרת, איך אפשר להסביר לא רק את התרחשות המשבר אלא גם את היעדר ההתרעה המוקדמת לקראתו.

תשובתו של צוות סרקוזי לשאלה הינה שאפתנית ואולי שאפתנית מדי. הצוות מנסה להקיף את שני פניו של התמ"ג כפי שהם נתפשים היום בדיון הכלכלי-חברתי. מחד, אינדיקטור לביצועים כלכליים. מאידך, אינדיקטור לקדמה חברתית. התפקיד הראשון – מדד ביצועים – הוא זה שיועד לתמ"ג במקורו. התפקיד השני – מדד לקדמה חברתית – נספח אליו עם הזמן, כשהחלו להשתמש בתמ"ג לנפש למעקב אחר רמת החיים בפרספקטיבה היסטורית ובינלאומית.

דו"ח הוועדה למדידת הביצועים הכלכליים וההתקדמות החברתית מדגיש מאד את פגמיו של התמ"ג בתפקיד האינדיקטור לקדמה חברתית – דבר שהוא לא נועד לו מלכתחילה. או, כפי שהדו"ח אומר במילותיו: "הדו"ח תומך בהעברת הדגש ממדידה מוטת ייצור למדידה הממוקדת בתחושת הרווחה של הדורות הנוכחיים והבאים." המלצה זו מחייבת פיתוח שני כיוונים חדשים: האחד, מדידת הרווחה השוטפת, השני, מדידת הקיימות (sustainability) של אותה רווחה.

מחברי הדו"ח מבינים היטב ששני הכיוונים החדשים חותרים אל מעבר לתמ"ג, כפי שהוא מוגדר היום. במדידת הרווחה השוטפת הם מציעים להישען על הכנסה וצריכה במקום על התמ"ג. הם קוראים לא לשכוח את ההכנסה בעין (הכנסה לא-כספית) שמשקי הבית מקבלים מהממשלה בשירותי חינוך, בריאות ושירותים אחרים. הם מציעים לא לזנוח את הכלכלה שמחוץ לשוק, כגון ניהול משק בית שכיום אינו נכלל בסטטיסטיקה הלאומית. כל אלה, רק קצה המזלג של רעיונותיהם.

במדידת הקיימות, כותבי הדו"ח קוראים לבדוק איזה רמת רווחה תוכל להישמר לדורות הבאים. האם איכות הסביבה אינה נפגמת כתוצאה מהייצור והצריכה עכשיו. האם ההון האנושי והפיזי אינו נשחק. תחום הקיימות נראה רחוק במיוחד מהתמ"ג בהגדרתו הנוכחית, משום שהוא מתייחס למלאים הנמדדים בנקודת זמן אחת, בעוד שהתמ"ג הוא זרם של פעילות לאורך תקופה (שנה, חצי שנה, רבעון).

רוחב היריעה שנפרש בתחום הרווחה והקיימות מפריד בחדות בינם לבין התמ"ג, ושולח אותם אל מעבר לגבולות התמ"ג. שני קווי הפרדה בולטים בין התמ"ג לתחומים החדשים. האחד, הקשר החד-ערכי בין התמ"ג לתעסוקה, שאינו מחבר בין התמ"ג לרווחה ולקיימות. השני, היותו של התמ"ג זרם ולא מלאי. ההפרדה הזו אומרת כי שני התחומים החדשים יפותחו במקביל לתמ"ג ולא בתוכו.

דו"ח וועדת סרקוזי אומר יותר מזה. הוא אומר גם שייעודו של התמ"ג ככלי מדידה לביצועים כלכליים ולשריון תעסוקה עומד בסימן שאלה. או, במילותיו של הדו"ח: "לא החשבונאות הפרטית ולא החשבונאות הלאומית יכלו לספק התראה מוקדמת, ולא הזהירו אותנו שמה שנראה כמפגן צמיחה מזהיר של הכלכלה העולמית בין 2004 ל-2007 ייתכן שהושג על חשבון הצמיחה העתידית. ברור גם שחלק מהביצועים היה חזון תעתועים, רווחים שהתבססו על מחירים שנופחו על ידי בועה."

לטעמי, הבועתיות של התמ"ג היא הסוגיה הדחופה ביותר מכל הסוגיות שמעלה הדו"ח. היא חותרת תחת הגדרת התמ"ג הבסיסית ביותר. זו אינה צמיחה אמיתית, מספרת לנו הבועה. זה גידול תמ"ג ארעי, המשקף הרצת מחירי נדל"ן, ניפוח בלוני היי-טק, טיפוח תזזית בבורסה, והענקת ערך פיקטיבי במאזני החברות לנכסים אקזוטיים ורחוקים. רווחי המתווכים השונים אמנם עולים, הציבור נהנה לזמן-מה מתחושת עושר, ופתאום, פאף, הכל נגוז, התמ"ג נופל, האבטלה מזנקת, המשק נקלע למשבר. מוכר לכולם? זיהוי הבעיה הוא השלב הראשון בדרך לפתרונה.

* דו"ח הוועדה למדידת הביצועים הכלכליים וההתקדמות החברתית הועבר אלי על ידי עופר סיטבון

 
רק שלושה שבועות עברו מפרסום נתוני התמ"ג האחרונים, ופרץ השמחה היה כלא-היה. מה קרה ביום פרסום החשבונות הלאומיים – ה-16.9.09? כמה עיתונים גילו את "הצמיחה" – גידול של 1% בתוצר המקומי הגולמי ברבע השני של 2009.

מפרסמת הנתונים, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עשתה כל מה שניתן מצדה כדי להימנע מסטטיסטיקה להמונים. בכותרת הודעתה לעיתונות היא כתבה: "אומדן שני למחצית הראשונה של 2009: התוצר ירד ב-1.8% בחישוב שנתי". בסיום המבוא להודעה ציינה באותיות מודגשות וגדולות: "יוזכר שסדרות הסטטיסטיקה הכלכלית בארץ מתאפיינות באי-סדירות גבוהה במיוחד בשנים האחרונות. מצב זה מקשה על ניתוח ההתפתחויות על סמך נתונים רבעוניים מנוכי עונתיות ועדיף לבחון את הנתונים לפי תקופות ארוכות יותר".

הלמ"ס כנראה יודעת את נפש מפרשניה, אך הם מעדיפים להתעלם מרמזיה הקטנוניים. וכך העיתונות הוצפה מיד בדיונים מלומדים על סוף המשבר, וכשנוספו בשבועות האחרונים נתונים שאינם מאשרים את הקביעה, עברו מיד לדון במגמות הכלכלה הסותרות. ובכן, אין מגמות סותרות.

ראשית, הגידול המדובר של 1% הוא בחישוב שנתי. כלומר 1% אם אותו שיעור שינוי מרבע ראשון לרבע שני יתמיד וייפרש על פני שנה. בפועל, השינוי נמדד ברבעון אחד בלבד, ושיעורו היה פחות מ-0.25%. גידול של רבע אחוז בתמ"ג הוא בגדר סטייה סטטיסטית חסרת משמעות.

כדאי עוד לומר, ששיעור שינוי התמ"ג מרבעון לרבעון משרטט עקומת מסור – שיעור גבוה, שיעור נמוך, שיעור שלילי, לסירוגין – מה שממחיש את הקביעה כי במשק קטן כגון ישראל, ובמיוחד בזמן משבר, האי-סדירות בנתונים גבוהה ואין להתייחס לנתון רבעוני. קפץ?נפל? למה? ככה. מספיק שבנק ישראל הוריד את הרבית לתקופה קצובה והציבור מצפה להעלאתה מחדש בקרוב. אנשים יזדרזו להקדים את קבלת המשכנתא וכל אשראי אחר, רווחי הבנקים, הכנסות מתווכי הדירות והמסחר, יקפצו לרגע, והנה גידול מרשים של רבע אחוז בתמ"ג לרבעון אחד.

בינתיים, פורסמו נתוני האבטלה לחודש יולי והם לא מבשרים טובות – שיעור של 7.9% כמו באפריל, מאי, יוני. עליית האבטלה לכאורה נעצרה, אך ייתכן מאד שרק בגלל גורמים עונתיים שלא לגמרי נוטרלו במדידה – פחות חיפוש עבודה בחגים ובחופשת הקיץ. נתוני התעשייה, המעודכנים ליולי, מצביעים על המשך הירידה הניכרת בייצור, במאגר השכירים ובשעות העבודה. ומה שלא פחות חשוב: שיעור האבטלה בארה"ב הגיע בספטמבר ל-9.8%, בהמשך לעלייה תלולה ורצופה במשך כל השנה.

ההתפתחות במשק האמריקני מובילה אותנו לעיקר. לא, זה לא משבר פיננסי. זה משבר כלכלי עולמי, ששלבו הראשון – הפיננסי – נבלם איכשהו. השלבים הבאים נחשפים בהדרגה, וביטוים הטכני וסדר הופעתם יקבע את מסלול חיינו בשנים הבאות. איש אינו יודע איך הדברים יקרו, ואין התבטאות מגוחכת יותר מזו המופיעה בעיתונים מאז סוף שנה שעברה: ישראל עומדת בתהפוכות טוב יותר מרוב המדינות המתועשות בגלל התנהגותה הטובה. התנהגות טובה? מה זה, במשבר שאינו מובן בינתיים. כבר מסכמים?  המשבר רק בקושי התחיל.

בתקופות כאלה מוגבלותם של האינדיקטורים  הכלכליים היא הדבר הראשון המזדקר לעין. זה לא הם, זה הפער בין מה שיכול להימדד לבין מה שקורה ויקרה. פער של זמן ופרטים. פער בין נתונים מספריים למה שהעין רואה, האוזן שומעת, והבטן יודעת.

את האבחנה המדעית הזו מיטיב לנסח סייד קשוע במוסף הארץ מיום ששי האחרון (ה-2.10). "אני עייף. באמת עייף. כואב לי הראש וקצת הלב. האנשים שמקיפים אותי עייפים. חברים, הורים של ילדים שלומדים עם הילדים, שכנים, ואחים, כולם עייפים. …אנחנו משכילים, בעלי מקצועות הנחשבים ראויים, ואנחנו יודעים שאנחנו לא יכולים חודש אחד למצמץ במרדף המייגע הזה אחר חיים הוגנים…אנשים כמונו, שמשתדלים שהכנסתם תתקרב להוצאה החודשית, אינם יכולים לעצור את המירוץ לרגע ולשאוף אוויר. התחושה היא כי רגע אחד של חוסר תשומת לב עלול להרוס את כל מה שבנית. ומה כבר בנית? שום דבר."

סייד קשוע, כך נדמה לי, לא מחפש את התואר של פרשן כלכלי מוביל. הוא מערב וידוי אישי עם בדיון, והתוצאה המתקבלת היא תיאור אמיתי של משבר כלכלי. יותר אמיתי מהאינדיקטורים הכלכליים האמיתיים.

 
הגדרות הצמיחה יעברו שינוי מהותי בעקבות המשבר. על כך כולם מסכימים. במיוחד, יצטרכו לבדוק את הניפוח שבא משוק ההון. ניפוח זה, ניתן לראותו היטב בהגדרת התמ"ג הכי בסיסית, האומרת כי התמ"ג שווה לתמורה לעבודה פלוס התמורה להון (בתוספת הפחת).

כלומר, התמ"ג הוא סך כל השכר, הרבית, שכר הדירה, דמי החכירה והרווחים במשק בתקופת המדידה. בתוך הסך הכל הזה נמצאים גם רווחי המגזר הפיננסי (בנקים, חברות השקעה, והמתווכים האחרים), והתגמול של בכיריו. השכר והרווחים האלה מיטלטלים בתקופות לא-יציבות, והתמ"ג יורד ועולה אתם. האם תנודות התמ"ג האלה הן משקפות שינוי משקי "אמיתי"? ספק לגבי אמיתותן מצטלצל כבר מהמילה "בועה" המשמשת בתיאורי הבורסה ושוק הנדל"ן לא פעם.

ולא שניתן לחרוץ כאן דין פשוט. אבל אסור לזלזל בתחושה האומרת כי המשבר הנוכחי יוביל אותנו שוב ליסודות המושג "צמיחה" ולתשתית החשבונות הלאומיים. אלה גובשו לראשונה לאחר משבר שנות ה-30, וכנראה שיעוצבו מחדש בסיום המשבר הזה. החזרה ליסודות תוביל לשאלה מה אנו מחפשים במושג "צמיחה". האם מדד לשינוי רמת החיים? האם מדד להיקף התפוקה והיקף התעסוקה הנגזר ממנו? במובנו המקובל היום התמ"ג לנפש הוא אינדיקטור מקובל לרמת החיים. ברקעם ההיסטורי, התמ"ג ומערכת החשבונות הלאומיים נוסדו כדי לענות טוב יותר על סוגיית האבטלה ומקורותיה.

המחשבות האלה, העולות אצלי כמו אצל כלכלנים אחרים מדי פעם מאז פרוץ המשבר, התחדדו במיוחד בשבוע האחרון לנוכח הרצת הצמיחה הנעשית על ידי המגזר הפיננסי ברחבי העולם המתועש ובישראל. הקשר בין בורסה לצמיחה הוא דו-סטרי. מחד, הבורסה היא תמונת ראי של הצמיחה: יותר רווחים, יותר סיכויי צמיחה –  יותר ערך למניות החברות. מאידך, כל חגיגת בורסה מתגלמת לגידול תמ"ג רק בגלל השמחה והששון שהיא מביאה למתווכים הפיננסיים.

ניקח, לדוגמא, מצב כמו זה עכשיו שבו הרביות הורדו כמעט עד לאפס בכל העולם המתועש. העדר היכולת להשיג תשואה סבירה בהשקעה סולידית (חיסכון בבנק או אג"ח ממשלתי) מריצה את הציבור ובמיוחד את אלה שמתיימרים לייצגו (קופות הגמל, קרנות הפנסיה ועוד) לבורסה. הבורסות, כפי שאנו שומעים, גואות. שכר ורווחי המגזר הפיננסי שוב משגשגים. משמע, התמ"ג מקבל את מנת הסטרואידים שלו. במקביל, הורדת רבית המשכנתאות מאוששת לזמן-מה כמה משוקי הנדל"ן, והורדת רבית האוברדרפט קצת מעירה את הצריכה הפרטית. כל זה תורם להתמתנות בירידת התמ"ג. מאידך, האבטלה ממשיכה לטפס, וההשקעה בהון יצרני עדיין על הקרשים.

בהינתן כל אלה, פרסום כמה אינדיקטורים חיוביים לאחרונה הופך להזדמנות לכמה  מכלכלני הגופים הפיננסיים. ו"הזדמנות" על פי ביאורה במילון היא התרחשות מקרית, שעת כושר, או מה שכבר לא יהיה כאן ברבעון הבא. לכן הכלכלנים הפיננסיים לא מחמיצים "סימני צמיחה", לכן הם תוקעים בשופרות, לכן העיתונות הכלכלית שחיה בסימביוזה אתם מגבירה את ההד. הרצת צמיחה, כמו הרצת מניות, מי טוב יותר בהרצה מאשר מומחי המגזר הפיננסי ופרשניו.

אצלנו, למשל, המדד המשולב עלה במעט בחודש יוני, לאחר ירידה רצופה מאז פברואר השנה. סיבה למסיבה? לא, כי עלייתו המתרכזת ביבוא ובייצוא עשויה לשקף קוניוקטורה זמנית של שער חליפין או עסקה גדולה בודדת. מאידך, משתני יסוד חשובים כגון הייצור התעשייתי, מספר השכירים בתעשייה ושעות העבודה בה עדיין פונים למטה. האבטלה מטפסת במדרגות מאז ספטמבר שעבר, ושיעורה האחרון שנמדד הוא 8.4%.

אבל מיותר לנבור בנתונים בנוקדנות. שום לקח מהותי לא נלמד בכלכלת העולם המתועש מאז פרוץ המשבר. מגזרי עסקים שלמים עדיין מאיימים ליפול. נפילתם רק נדחתה במעט כתוצאה מהורדת הרבית, הזרמת כספי הממשלות ואולי גם נמנום הקיץ. בישראל ובכל המדינות המתועשות אין עדיין אפילו התחלה של הסכמה על גורמי המשבר, לא כל שכן על מסלול החזרה לצמיחה בת-קיימא. לכן, בעתיד  הקרוב, נעסוק בעיקר ב"סימני צמיחה". הצמיחה האמיתית, הגדרתה ומדידתה יידחו לימים יפים יותר.