כחלון לא יודע איזה תחרות. כחלון לא יכול לדעת מראש איזה תחרות הוא עושה. צירופי החברות הם אינסופיים, התנהגותן היא בלתי צפויה: הן יכולות להתאגד כולן ביחד נגד הציבור, הן יכולות להילחם ביניהן אחת-אחת או בקואליציות מגוונות. כל האפשרויות פתוחות.
תוסיפי רק 70 שקל ויש לך משלוח חינם, אמר לי הקופאי הנחמד במרכול. הוא כבר היה אחרי העברת המצרכים בקופה, ובשלב "המלצתו היומית של המומחה".
על ההיבט הזה של המחאה לא מדברים מספיק. על היותה הדימוי הכי קרוב לניסוי מעבדה שאפשר להשיג בכלכלה. ככה זה במקצוענו הלא-מדעי: את השפעתו של משתנה יחיד אפשר לבודד רק בעקבות אירוע דרמטי. בשגרה, פועלים יחד משתנים רבים, המשפיעים ומושפעים אהדדי, חלקם לא-מדידים ואולי גם לא-מזוהים. קשה לשים את האצבע על תרומתו הסגולית לתהליך של כל אחד מהם.
כך אמר מנהל המאפיה במרכול "שלי" לבעל חנות המעדנים שליד המרכול. זה היה לפני חנוכה, הוא התכוון לשמן שבסיר טיגון הסופגניות. מיד ידעתי איפה אני לא קונה את הסופגניות לחג. הבחור מהמעדנייה, לעומתו, הצהיר שהוא מחליף את השמן פעם ביום.
על המימד הדתי הגלום במודל התחרות המשוכללת העירו כבר רבים וטובים. בעברית מדוברת, "תחרות משוכללת" היא "תחרות מושלמת" (perfect competition במקור). ומה מושלם בעולם הזה חוץ מהקדוש-ברוך-הוא, בורא עולם, בורא התחרות המשוכללת.
כמה נייר, כמה כוחות, כמה שעות עבודה בוזבזו בשבוע שעבר כדי לומר שמחיר הקוטג' זינק בהגזמה. כמה הגזמה? למה הגזמה? איש אינו יודע לומר. בעוד שאת התשובה הקצרה והמוסמכת, אפשר היה להשיג מתוך שעת עבודה אחת של כלכלן זוטר אחד. שעת עבודה בה תופעל נוסחת חישוב מחיר הקוטג'.
התחושה הזו רק מתחדדת אצלי כל הזמן. אין לי כוח לטענות סמול-יאמין, שוק-חופשי-שוק-לא-חופשי, ממשלה-טובה-ממשלה-רעה, קיינס-הומו-קיינס-לא-הומו.
