סיפור מהחיים. סיפור שיעזור לכם להבין מדוע אני כל כך מהססת, כאשר אני מדברת על האינפלציה בישראל ועל ריסונה.

אם מחפשים אשם בקפיצת האינפלציה לרמה תלת-ספרתית, הלא הוא שמחה ארליך שר האוצר מיוני 1977 עד לנובמבר 1979. ארליך נחשב ל'מבין בכלכלה', למרות שניסיונו המרשים כלל בעיקר הקמת מפעל אופטיקה פושט רגל. מיד כאשר נכנס לתפקידו, ב-29 לאוקטובר 1977, הוא החליט לחסל את המדיניות הכלכלית ה'קלוקלת' של מפא"י. הוא ביטל את רוב הסובסידיות שהיו למוצרי יסוד, העלה את המע"מ מ-8% ל-12%. והעיקר, החליט כי שער החליפין של השקל יהפוך להיות אחד (היו שערים רבים) ונייד, וייקבע על פי ההיצע והביקוש למטבע זר. 1979 הייתה גם שנת 'משבר האנרגיה השני' עם הזנקה ניכרת של מחירי הדלק הבינלאומיים.

לא מתחייבת לומר לכם מה עשה את המהפך. אבל האינפלציה קפצה מ-42.5% ב-1977 ל-48.1% ב-1978, ול-111.4% ב-1979. משם, היא כבר דילגה במדרגות עד לשיא של 444.9% ב-1984. אין לי מושג מדוע, קפיצת המחירים לא התרחשה מיד ב-1978. זינוק האינפלציה נהיה ברור רק מראשית 1979. לא אומר לכם גם שאני בטוחה שהיה זה הפיחות הנורא שפעל לבדו. אומר לכם שאני לא יודעת, רק אספר סיפור קטן שאולי ימחיש משהו.

יום לפני הודעתו של שמחה ארליך על תוכניתו, הלכנו בן זוגי ואני לקנות שטיח לסלון. נכנסנו לחנות בחלקו האחורי של בניין ברחוב בן יהודה בירושלים. לאחר דפדוף במלאי השטיחים, נדלקנו שנינו על שטיח קווקזי צבעוני ויפה. שמענו את המחיר, והחלטנו לחשוב עוד יום אחד. למחרת, חזרנו לחנות. בעל החנות, סוחר פרסי מנוסה, הקפיץ לנו ישר את המחיר. הוא צדק או לא? עד היום אני לא בטוחה.

מצד אחד, הפיחות לא שינה את מה שהוא שילם על רכישת השטיח, אז מדוע להעלות את המחיר עכשיו. מצד שני, כשהוא ירצה לרכוש את השטיח הבא, הוא ישלם הרבה יותר, ומהיכן הוא יביא את הכסף. אז, צדק אבסולוטי מצד אחד, ושיקולי מימון מורכבים מהצד השני. התווכחנו עם הסוחר, ובסוף נכנענו ושילמנו יותר. הנה, העלאת מחיר אחת בעקבות הפיחות.

אך, כמובן, לא כל ההעלאות הן מיידיות. היו גם הצמדות שונות באותה תקופה, כגון תוספת היוקר בשכר, פעמיים בשנה, שהגבירה את השמחה. ובכלל, ידוע כי התגובות בכלכלה מאופיינות לא פעם בפיגורים. ידוע גם כי תגובות מסוימות לעתים נרדמות לתקופת-מה, ומתעוררות רק כאשר עוד משתנה בסביבתן מתעורר. אם כן, לכו תשפטו מה הקפיץ את האינפלציה ב-1979. או שאולי לאור כל מה ששמעתם עד כה, תהפכו לכלכלנים ספקנים כמוני, ותגידו: טוב שתוכנית ייצוב המשק של 1985 עבדה. ונכון, בכוונה או לא, אולי היא עבדה יותר מדי.

****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר****

"בעולם נהדר ואכזר", ספרו הנהדר והאכזר של אנדריי פלטונוב, הוא ספר חובה לכל מי שמתעניין ברפורמיזם חברתי. פלטונוב, מענקי הספרות הרוסית של ראשית המאה ה-20, מתאר בו את שלביה הראשונים של המהפכה הבולשביקית. ביד אמן, הוא מוביל את הקורא מהחזון לטירוף ושפיכות הדמים, ומשם, להתפכחות ואיבוד האמונה. קצת מטעמו של הספר אולי יעבור אליכם מקטעי הסיפור "חופרים יסודות".

וושצ'וב חושב, ומפוטר מהמפעל
 
"על מה חשבת, חבר וושצ'וב?"
"על תוכנית לחיים"…
"נו, ומה כבר יכולת לעשות?"
"יכולתי להמציא משהו שדומה לאושר, ותחושת המשמעות הייתה מעלה את פיריון הייצור"…
"אם נשקע כולנו במחשבות – מי יפעל בעולם?"
"בלי מחשבה – האנשים פועלים בלי משמעות ופשר!"

ווושצ'וב ומהנדס הבניין מתבוננים במגדל

וושצ'וב רואה את המגדל החדש שמוקם בעיר על ידי פועלי הפרולטריון ותוהה:
"האם לא נגרעת מהם תחושת חייהם שלהם ככל שנוספים נדבכים למבנה?…..אדם בונה בית – ובעצמו נהרס. מי יחיה שם אז?"

לעומתו, המהנדס פרושבסקי, הוגה הבית הכל-פרולטרי, מהרהר לעצמו ככה:
"עוד שנה יקום כל הפרולטריון המקומי וייצא מן העיר הזעיר-רכושנית וייכנס אל בית הענקים לחיות בו. ובעוד עשר או עשרים שנה יבוא מהנדס אחר ויבנה מגדל בטבור העולם, ובעולם הזה יתגוררו פועלי העולם כולו, מאושרים לנצח".

פועלי הבניין מאמצים ילדה

אמה, שהייתה הבת של בעל המפעל לאריחים, קרי, מהמעמד שדינו השמדה, מתה. ספרונוב, הפועל החרוץ מכולם, מכריז בדיון על גורלה: "חברים, אנחנו באמת צריכים פה איזה ילד: בדמותו נוכל לראות את המנהיגות של עולם המחר הפרולטרי!". ואכן, הילדה לא מכזיבה ומוציאה מפיה פנינים כגון: "הכי חשוב – לנין. ואחריו – בודיוני. כשהם לא היו, ובעולם היו רק בורגנים – אז לא נולדתי, כי לא רציתי. אבל ברגע שלנין בא – גם אני באתי."

הפועלים מתגייסים להקמת קולחוז
 
הלא היא הוצאת הרכוש מידי הקולאקים (האיכרים העשירים) והעברתו לרשות הכלל. אמצעי השכנוע כוללים נהרות דם והקמת "רפסודה לחיסול המעמדות, כדי שהמגזר הקולאקי ישוט מחר בנהר אל הים, ומשם עוד הלאה והלאה…"

הילדה מתה, ומה זאצ'וב הנכה אומר
 
"אי אפשר, ניקיט, אני כבר לא מאמין בשום דבר… אתה הרי רואה שאני נכה האימפריאליזם, ואילו הקומוניזם הוא עניין לילדים: בגלל זה גם אהבתי את נסטיה…ועכשיו, לפרדה, אני הולך להרוג את החבר פשקין".

המהפכה הרוסית, המתוארת כאן בהומור וזוועה, היא תופעה ששום דבר לא ישווה לה. בישראל מעולם לא התרחש אפילו משהו דומה. אולי משום שכאן ערב המדינה, וגם שנים רבות לאחר הקמתה, הזרם המוביל היה הזרם המרכזי של תנועת העבודה, בעצמו לא ממש ממסד מושרש, ושום ממסד רציני אחר לא עמד נגדו (אלא אם מחשיבים כמה איכרים במושבות הותיקות וכמה בעלי הון קטנים כ"ממסד").  ואולי משום שמקימי המדינה, שרובם גדלו במזרח אירופה בתקופת מלחמת העולם הראשונה והמהפיכה הרוסית כבר חוו די מהפכות בימי חייהם. אותו דור מייסדים גם גדל על ברכי החשיבה היהודית המזרח-אירופית, שכולה אירוניה וקבלה של המצב האנושי חסר השלמות – לא בדיוק בית גידול למהפכנים מנתצי-כל, מקימי מגדל כל-פרולטרי או כל-ליברלי.

כך, שבאופן פרדוקסלי, בישראל המילה מהפך נשמעה לראשונה דווקא כשמפלגות הימין עלו לשלטון.  אז כבר היה ממסד שאותו אפשר להרוס. המילה רפורמה החלה להתנגן לאחר תוכנית ייצוב המשק ובהשראתו של צוות מקצועי ליברלי. והמילה (מ)הפכה חוזרת על עצמה בוריאציות שונות דווקא בראיון ל"ביזנס וויק" שבנימין נתניהו נתן בתחילת כהונתו כראש ממשלה, פברואר 1997.

באותו טקסט, נתניהו מדבר על מהפכה בכלכלת ישראל, שבהמשך זוכה לשם טרנספורמציה (הפכה) וגם טלטלה. בהתייחסו לממסד הישן – הסתדרות, עסקים גדולים ובנקים טרם הפרטתם – נתניהו חולם בקול על "זעזוע עד ליסודות". ממסד זה גם זוכה בכתבה לשם חיבה מפי נתניהו – "נומנקלטורה", כינוי מקובל למקורבי השלטון בבריה"מ.

כך, בהפוך-על הפוך-על הפוך מגיעים לימים אלה. נתניהו משך עד לקצה החד את הרפורמה שהתחילה בתוכנית ייצוב המשק. בעת כהונתו כראש ממשלה יזם עימותים בלתי פוסקים עם ההסתדרות, שכוונתם התקשורתית הברורה: להמחיש כיצד ממסד וותיק יכול להישבר. מכאן, הדרך לרפורמות הייתה סלולה. במקום מהפכה סובייטית, קיבלנו מהפך אמריקאי ניאו-מוסרני: מצילים את החינוך התיכוני, מצילים את האוניברסיטאות. רק שלא ברור, מי מלבד המצילים רוצה כזאת הצלה.