זה אולי ייראה לכם מנג'ס, אבל אני מאמינה שאי אפשר להבין כלכלה בלי זה – בלי מעקב פרטני אחר הנתונים. ובכן, מתברר כבר ממבט ראשון, שמה שקרוי האינפלציה של שנות השמונים היא בעצם האינפלציה של שנות הששים, ואולי גם של שנות החמישים – האינפלציה מאז קום המדינה ועד היום. כי עליות מדד של 2% ו-3% היו בעצם רק פעמיים כל התקופה, ב-1959–1960, וב-1967-68. שאר הזמן, עליות המחירים גבוהות יותר. זאת, משום שלא הפנו לשם תשומת לב. לא התמקדו באינפלציה, אלא בהקמת תשתיות ומבנים למען העולים החדשים.

להמשיך לקרוא ←

כשאתם רואים היום את הדיונים על הכלכלה האמריקאית, אתם חושבים שזה נורא רציני. וזה אכן רציני בהיבט אחד: סוג המדיניות שבוחרים בעקבות הדיון. באינפלציית ביקוש מטפלים לכאורה יותר בעזרת כיווץ תקציב הממשלה, באינפלציית היצע מטפלים לכאורה יותר בעזרת העלאת ריבית והקטנת כמות הכסף. זה הרבה פחות רציני בהיבט המהותי, בהיבט של הבחנה בין אינפלציית ביקוש לאינפלציית היצע.

להמשיך לקרוא ←

בשבוע שעבר, ובהזדמנות קודמת, הבעתי את ספקותיי לגבי התיזה של הרס מכוון במגזר היצרני – ובמיוחד הקיבוצי והמושבי – בתוכנית ייצוב המשק של 1985. זה היה בעקבות קריאה בספרו של מיכאל ברונו על התוכנית, שבו הוא מכחיש כל כוונה כזו. נזכרתי גם בפגישה של הנהלת משרדי, משרד התעשייה והמסחר, עם הנהלת בנק ישראל בראשות ברונו. היא התקיימה ביזמתם ב-1988, בעקבות דו"חות שפרסמנו מראשית 1987 על משבר התעשייה. ברונו היה אמפתי לעמדתנו.

להמשיך לקרוא ←

אני קוראת בקנאה את התחזיות שמפרסמים חבריי הטובים. אינפלציה לא תהיה, ייסוף השקל ינטרל את עליית המחירים העולמית, הם אומרים. והעלייה העולמית? היא תעצור, משום שהיא נובעת מקשיים בהעברת הסחורות בין הנמלים, ומקשיים באספקת הסחורות עצמן עקב המלחמה. אלה, כמובן, ייפתרו בקרוב, כולנו הרי אופטימיים.

להמשיך לקרוא ←

עשויים להיות לה אין-ספור גורמים. אני מעדיפה להתייחס אליהם להם בביטוי האמריקאי 'טריגרים' – מעין לחיצות על ההדק, המניעות תהליך. ביטוי זה, לתחושתי, ממחיש את ארעיותם ואת מקריותם. אפשר לאתר אותם בהסתכלות על התפרצויות האינפלציה בישראל בשנות המדינה הראשונות. התפרצויות אלו רוסנו מיד, משום כך בקושי זוכרים אותן עכשיו.

להמשיך לקרוא ←

ואני, לעומתכם, יודעת היטב. כן, ברור לגמרי מהכותרת שאני מתכוונת להרגיז. זה בגלל שאתם מרגיזים אותי עם סיסמת ה"תשפכו כסף, לא חשוב כמה" שלכם. האמת היא שחשוב כמה. האמת היא שאנחנו (כן, גם אני) לא יודעים כמה.

להמשיך לקרוא ←

לא אנשי המגזר היצרני. התעשיינים, החקלאים והתיירנים יודעים שעם פרץ אפשר לדבר. עדות לכך ניתנה ביום ב' שעבר בפוסט תמיכה בפרץ, שהופיע בפייסבוק של עודד טירה. טירה, נשיא התעשיינים בשנים 1999 עד 2005, ופרץ שהיה אז יו"ר ההסתדרות, ניצבו משני צידי המתרס. טירה הוא איש ימין מוצהר, איש ערכי, לא מחפש דבר במפלגת העבודה. התגייסותו המפתיעה למען פרץ אומרת משהו.

להמשיך לקרוא ←

מה היה לנו עד אתמול? התפארות של נתניהו על הגדלת הסיוע משלושה מיליארד דולר לשנה לארבעה מיליארד. וכרגיל, תגובת הנגד האומרת כי כל השנים האחרונות זה לא היה שלושה אלא קרוב לארבעה, עם התוספות שהוזרמו מחוץ להסכם ולא יוזרמו מעתה והלאה. היו גם מי שטענו שהוחמצה הזדמנות לקבל חמישה עד ששה מיליארד דולר לשנה.

להמשיך לקרוא ←

זה היה יכול להיות עוד אחד בסדרת אירועים: עוצרים את מירוץ האינפלציה ומתקדמים הלאה. אך תוכנית ייצוב המשק נעשתה ליותר מזה: היא הפכה לקו פרשת המים בתולדות המשק הישראלי. קו מפריד בין כלכלה מגשימת יעדים ציבוריים, לכלכלת כל-איש-לנפשו.

הההפרדה בין "לפני" ו"אחרי" בעזרת קו עלולה להטעות: גם קודם לכן, מאז קום המדינה, עברו בהדרגה ממשק מתוכנן לשוק חופשי. אך תוכנית הייצוב מתייחדת בתבנית שהיא השיתה על המשק מיד: תבנית המודל הניאו-ליברלי של שנות השמונים.

דיון מעניין על האירוע המרכזי הזה בתולדות המשק הישראלי התקיים בנובמבר בבאר-שבע, בכנס שכותרתו "שלושים שנה למהפיכה הניאו-ליברלית בישראל". יוזמי הכנס ומארגניו הם: מרכז אדוה עם המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, והמחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון.

בשבוע שעבר עלתה לאינטרנט חוברת הכנס, שתופיע בדפוס בקרוב. תוכלו למצוא בה סיכום מורחב של הרצאתי בכנס, ומבחר נאה של סיכומי ההרצאות האחרות.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה בסימניה , רכישה באינדיבוק, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***

אחרי כמה תקצירים וסיפורים, הנה הוידאו בכבודו ובעצמו.

וידאו הרצאתי בכנס "שלושים שנה למהפיכה הניאו-ליברלית בישראל", שהתקיים ב-30.11.2015 בבבאר-שבע, בארגונם של מרכז אדוה, המחלקה לפוליטיקה וממשל, והמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת באר-שבע.

להמשיך לקרוא ←