שני קניונים יושבים בראש ההר. שניהם נראים למרחוק. האחד, שנבנה לפני שנים, תוכנן מתוך התחשבות כלשהי בנוף. השני, החדש יותר, הוקם על מנת לצעוק: אני הכי גדול. שניהם גדולים. שניהם עמוסים בשלטי פרסומת רעשניים. מראהו של הראשון איכשהו עומד באמות המידה של הכיעור המקובל. השני חורג מכל אמת מידה: מרובע, אטום, מחסני, משתלט על סביבתו.
לפני קצת פחות משלושה שבועות, ב-6 למאי, ביקרתי בכנס פורום הסטודנטים לכלכלה. הכנס, שדן בהכנת תוכנית לימודים חדשה למקצוע, התקיים במקביל לאירועים דומים ברחבי העולם, וביטא את אכזבתם של רבים מתוכנית הלימודים בכלכלה. הקשבתי לדיון המעניין, וחשבתי לאן נגיע בשלב הבא. נזכרתי בשלב הראשון של ההתאגדות, מאי 2000 בפריז.
אחת התחושות שאני זוכרת בחדות מלימודי התואר הראשון היא גאוות ההשתייכות ליחידה מובחרת לאחר הסינון בסוף שנה א'. רק מי שהצליח במבחן השנתי של ה'מבוא לכלכלה' היה רשאי להמשיך בלימודיו. שיעור העוברים במחזור שלי היה למיטב זכרוני אחד משלושה. התחלנו כשלוש-מאות תלמידים בראשית השנה, המשכנו הלאה כמאה איש.
עכשיו, כשאני חוזרת לאחור, אני לא בטוחה אם נכון יותר לדבר על מהפך, או על התפתחות הדרגתית. המעבר למודל הניאו-ליברלי בראשית שנות השבעים היה באמת חד, אבל גם קודם לכן נשענה הוראת הכלכלה בישראל על המסורת האנגלו-סקסית, שהיא מכניסטית באופיה, על כן תואמת חשיבה ליברלית.
ואולי חושבים מחדש על כלכלה. יש הבדל בין שתי הכותרות. הראשונה, מבטאת פעולה מבפנים, מתוך התחום, היפוך התחום מהקרביים שלו. השנייה, באה מבחוץ, מהמקום של 'חושבים על', חושבים ולאו דווקא מתחייבים.
'חושבים-מחדש כלכלה' הוא שמה של התאגדות בינלאומית המונה 60 קבוצות ב-30 ארצות. ישנה, לפחות עוד התארגנות בינלאומית מקיפה כזו, ושתיהן יחד מעידות על אי-נחת בלימודי הכלכלה. אצלנו, בישראל, עוסקים בסוגייה הזו פורומים של סטודנטים לכלכלה באוניברסיאות המובילות: ירושלים, תל-אביב, חיפה, באר-שבע. להמשיך לקרוא
עידן השוק החופשי 