בקטן או בגדול. נחליף את המודל הכלכלי

הרבה שנים חשבתי שהיא תקרה יום אחד בגדול. החלפת המודל הכלכלי תזרח עלינו כשחר באור התבונה הזוהר. נסביר ל"הם" כיצד יבוא חופשי מדיי גוזל את פרנסתם. נמחיש להם בדוגמאות איך הוא לא הגיוני. נראה להם, איך המדינות הכי חופשיות, ארה"ב בראשן, מגינות על ענפיהן היצרניים. ואז, כו-לם יצביעו נכון בבחירות, נחליף את הממשלה ואת הכלכלה.

חשבתי, והתפכחתי: ממתיי "הם" מחפשים שכנוע הגיוני. ניקח לדוגמה את אנשי התעשייה– קבוצה הומוגנית לכאורה, בכל זאת הם מתחלקים לתת-קבוצות. בעלי מפעלים ומנהלים מצד אחד, עובדים מצד שני. אנשי היי-טק לעומת אנשי טקסטיל. עובדים לא-מקצועיים נגד עובדים מקצועיים. שכירים נגד חברי הוועד. בעלי קביעות נגד עובדים ארעיים.

זה לא אומר שאי-אפשר למצוא אינטרס משותף. כולנו חולמים על טובת הכלל. אבל באור יום, איך נגיע  ל"טוב המשותף". איך, בעולם מסוכסך, בעיצומה של מלחמת פרנסה מתישה, נשכיל לפעול ביחד.

סיפור יפה בדהמרקר מה-14 ליוני ממחיש את הבעיה. שלוחה של ענקית הקמעונות המקוונת אמזון, בעיר סיאטל האמריקאית, ניפחה את מצבת עובדיה פי כמה תוך שמונה שנים. מ-5,000 איש ב-2010 ל-40,000 ב-2018. המתיישבים החדשים הציפו את העיר בת 600 אלף התושבים, הקפיצו בה את מחירי הדיור, עד שכמה מוותיקי העיר נהפכו לחסרי בית.

מועצת העיר נרתמה לפתור את הבעייה. פה אחד, היא אישרה מס גולגולת על מעסיקים גדולים. זאת, על מנת לגייס כספי ציבור לדיור בר-השגה. אמזון נעמדה על רגליה האחוריות. היא איימה לעצור את פיתוח עסקיה בעיר. מועצת העיר הסכימה לחתוך את המס בחצי, אמזון גייסה כמה מחבריה הטובים – סטארבקס בתוכם. תוך חודש, בוטל המס במועצת העיר.

אפשר, כמובן, להוקיע את ה"רשעים". בעולם תאגידי, נמצא את עצמנו מיד לבד בחושך (שיהיה באור, אם אתם מתעקשים) עם ה"טובים". מועצת העיר תמשיך להתלבט גם בפעם הבאה: תעסוקה או דיור. ברור מראש מה היא תבחר. מה גם שבעלי התאגידים לא מחכים להכרעת מלחמת בני האור נגד בני החושך. ג'ף בזוס, מנכ"ל החברה הנזכרת לעיל, רכש לאחרונה את וושינגטון פוסט, קבלו את מו"ל העיתון לוחם-הצדק-המיתולוגי.

בפוליטיקה העירונית, ראינו אם כן, קרב דון קישוטי אחד שנגמר בתוצאה לא משמחת. התקווה אולי טמונה בחקיקת חוק מדינה שיחייב מעסיקים גדולים לממן הקמת דיור לעובדיהם. חוק ארצי מקיף ינטרל את האיום בהזזת החברות מיישוב ליישוב. סיפור אמזון בסיאטל אינו דבר שלא נשמע עד כה. משהו דומה קרה בעמק הסיליקון, לאחר שהוצף בהיי-טקיסטים זרים. הוותיקים נדחקו החוצה לשוליה הזולים של קליפורניה. דברים כאלה קורים היום בכל עיר גדולה בעולם המתועש, תחשבו על תל-אביב וירושלים.

וכמובן שהעלילה אינה מוגבלת לדיור בלבד. כל מי שחי במקום קטן לומד לזהות את טביעת אצבעותיהם של בעלי הקניונים ומרכזי הקניות שבסביבה. לא בא להם שיקימו בתי קפה מחוץ לטריטוריה שלהם. בא להם להקצות מקום רק לרשתות שיווק ולא לסוחרים מקומיים קטנים. בא להם, ומה אם לרשתות לא בא עליהם.

כך בשוק הכ-אילו חופשי, הפכנו לשבויי הארגונים הכלכליים הגדולים. איך יוצאים מזה, דואגים להחלפת ממשלה בבחירות? הלוואי, גם ממשלה סוציאל—דמוקרטית הכי טובה לא תתיר את סבך האינטרסים ביומה הראשון. ובכל זאת,  נאחל לה, לממשלתנו מהחלומות, שפע סבלנות, יושר לב וחוכמה.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה בסימניה,  רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***

 

קץ כלכלת השוק

שוק, חשבתי לעצמי, איזה שוק. סיבוב הקניות השבועי שלי מורכב מביקור במרכול לרכישת המוצרים ה"יבשים", בתוספת נסיעה לקצבייה ולחנות הירקות בקצה המרוחק של היישוב. פה ושם, רכישה אינטרנטית אקראית. איך ריכוז קניות כזה עונה על הגדרת שוק? איפה הוא שם את הדיון על כלכלת שוק לעומת כלכלה מנוהלת על ידי הממשלה.

להמשיך לקרוא

הרהורים מקצה שכונת המספרות

מזה חמש-עשרה שנה שאני גרה בשכונת היוקרה, בשולי פרבר היוקרה. חמש-עשרה שנה מאז שאלתי את עצמי לראשונה: איך זה שלוש מספרות ואף לא מכולת אחת, אף לא חנות רלוונטית אחת. המענה קפץ לראשי ביום פתיחת המספרה הרביעית. היא באה במקום האופטומטריסט הכלל-פרברי שהעתיק את מושבו למרכז הרפואי החדש. כולם רוצים לפעול מתוך קניון ממותג, הבנתי פתאום.

להמשיך לקרוא

קשור למילקי? קשור, קשור

ערב החג יצאתי לקניה השבועית. אין כמו לצאת לקנייה השבועית, אין עוד שיעור כזה בכלכלה.

להמשיך לקרוא

השמן זית שלנו מטוסקנה

סתם מסעדה איטלקית באיזור הצרפתי של שווייץ. אחת מרשת מקומית לא גדולה. בשר, דגים, פסטה, פיצות, מנות צמחוניות – מסעדה רגילה לגמרי.

ובאמצע התפריט, הפתעה, עמוד שכותרתו "האיכות שלנו מובטחת". מתחת לכותרת, רשימת חמרי הגלם של המסעדה עם פירוט מקורם. השמן זית, בכבישה קרה, מטוסקנה. העוף משווייץ ומצרפת. העגל, הבקר והחזיר משווייץ. הכבש מאוסטרליה, ניו-זילנד, בריטניה. גבינות הפרמזן והמוצרלה מאיטליה. העגבניות מאיטליה.

לכאורה, תו תקן תמים. ובכל זאת, משהו חבוי מאחוריו. ברוב מדינות העולם המתועש נהוג היום ליבא חלק ניכר מפריטי הצריכה הפרטית – מוצרים מוגמרים וחמרי גלם. רכישת התוצרת במדינות העניות מאפשרת למתן את יוקר המחיה במדינות העשירות יותר.

להמשיך לקרוא