תגית: קיינס

תגידו, כלכלה היא מדע?

ממש לא, אם מביטים מתוך הביוגרפיה המקצועית שלי. כשהתחלתי את לימודיי, בשנות הששים, למדנו בקנאות דתית את המודל הקיינסיאני. הוא לא היה 'המודל הקיינסיאני', הוא היה הכלכלה. כששבתי למ.א. בכלכלה ב-1971, כבר היינו עמוק במודל הניאו-ליברלי, למרות שאף אחד לא העז לקרוא ללימודינו כך. יותר מזה, ספרי הכלכלה התעקשו לומר שהם עדיין קיינסיאניים. אך, בפועל, ניתוחם היה ניאו-ליברלי במידה רבה.

להמשיך לקרוא

מעריצה גדולה של האי-תיאוריה הקיינסיאנית

"היא קיינסיאנית", אמרו עליי יותר מפעם אחת, ואני תהיתי למה הם מתכוונים. כי כבר בראשית דרכי המקצועית נתקלתי בשתי תיאורית קיינסיאניות , פער שכרגיל בכלכלה גושר בקול דממה דקה. כשלמדתי לתואר הראשון בכלכלה, בשנים 1964 עד 1967, המודל הקיינסיאני הסתכם רק בטענה אחת: הגדילו את הוצאת הממשלה. ואז, חזרתי לתואר השני בשנת 1971, ולהפתעתי, נתקלתי במודל של טענה כפולה: שיווי משקל בשוק המוצרים ושיווי משקל בשוק הכסף. האיזון הוא שיווי משקל בשוק הכללי. מה קרה בינתיים? המודל הניאו-ליברלי החל לחלחל.

האם היומרה הזו לשיווי משקל כללי, היא מה שקיינס רצה? נסו לקרוא בספר 'התיאוריה הכללית של תעסוקה ריבית וכסף'. מן הסתם, תמצאו שם גם התייחסות לשוק הכסף, אלא שזו לא הטענה המרכזית בסיפור. קיינס בעיקר מתייחס שם להוצאת הממשלה, אך הוא כתב עוד הרבה דברים אחרים. האם זו 'תיאוריה כללית'? הרשו לי להטיל ספק, אין שם תמונה שלמה ומלאה של הכלכלה, אלא רק קטעי מחשבות. האם זה פוגם בחשיבות הספר, או בגדולת ניתוחו של מחברו? אני חושבת שלא, משום שהיום אני מאמינה שאין תיאוריה כללית בכלכלה. תיאוריה כללית בכלכלה היא בלתי אפשרית.

להמשיך לקרוא

עוד הזדמנות לומר, מה זאת כלכלה בעיניי

שורת פוסטים מעניינת של עמית בן-צור, בטוויטר בשבת, הקפיצה אותי ממקומי. זאת, משום שהיא נוגעת בנקודה שמעסיקה אותי כל השנים. בן-צור מצטט מחקר הקובע כי מדיניות הצנע – קיצוץ ההוצאות והעלאת המס ב-1930 עד 1932 – הייתה גורם משמעותי בעליית הנאצים לשלטון ב-1933. היא אינה הגורם היחיד או העיקרי במה שקרה, כך נאמר. גורמים חשובים יותר הם השפל הכלכלי הגדול והסכם ורסאי.

להמשיך לקרוא

זה הרבה דברים, אלטע זאכן, לא רק כסף

בשבוע שעבר כתבתי כאן בעיקר על כסף, על מנת לחדד את ההבדל בין פוסט-קפיטליזם לסוציאליזם בכלכלה. אמרתי כי בפוסט-קפיטליזם אין התייחסות מספקת לכמה ולכסף, לעומת הסוציאליזם שבו השאלה 'כמה כסף' חוזרת שוב ושוב. רציתי לכתוב גם משהו על זמן, אך פתאום תפשתי שהפוסט-קפיטליזם מתייחס לזמן, אם הוא מדבר על שבוע עבודה של 32 שעות, ולאחר מכן של 24 שעות.

להמשיך לקרוא

קשה לחיות – קל להסביר

מכל סוגיות הגלובליזציה שניסיתי במשך השנים להסביר, פתיחת המשק ליבוא היא הקשה ביותר. קשה להסברה, אולי מפני קלות מציאתם של מודלים חלופיים למודל המרכזי. מודלים חלופיים כה רבים, איך מחילים עליהם הסבר פשוט אחד.

להמשיך לקרוא

כלכלת העצמות היבשות – קיינס ומרשל

ששים ואחד עמודי חכמה, ששים ואחד עמודי סגנון מרהיב, ששים ואחד עמודי הנאת קריאה צרופה. זה מה שימצא מי שיטרח לקרוא את מאמרו המפורסם של ג'והן מיינארד קיינס לזכרו של מורהו אלפרד מרשל, אחד מאבות הכלכלה המודרנית. בתנאי, כמובן, שהוא מתעניין בכלכלה. בתנאי שהוא רגיל לקרוא ספרות עיונית.

במאמר קודם, הבאתי ציטוט המצביע על יחסם של השניים לשימוש פשטני מדי במודלים כלכלים. קיינס ומרשל לא מזלזלים במודלים כלכליים – מרשל הוא מפתחה של ההצגה הדיאגרמטית בכלכלה. אבל שניהם סבורים שתועלתם של המודלים מוגבלת להמחשת   סוגיות כלכליות בפני סטודנטים ובפני הקהל הרחב. לניתוח מלא של בעיה כלכלית, הם אומרים, צריך להשתמש בשפע רב של יידע נצבר. הנה כאן, פיסקה של קיינס ואחרת של מרשל, העוזרות להבהיר למה הם מתכוונים. להמשיך לקרוא

עדות מהמהפך הניאו-ליברלי – לימודי הכלכלה

עכשיו, כשאני חוזרת לאחור, אני לא בטוחה אם נכון יותר לדבר על מהפך, או על התפתחות הדרגתית. המעבר למודל הניאו-ליברלי בראשית שנות השבעים היה באמת חד, אבל גם קודם לכן נשענה הוראת הכלכלה בישראל על המסורת האנגלו-סקסית, שהיא מכניסטית באופיה, על כן תואמת חשיבה ליברלית.

להמשיך לקרוא

קיינס, מתמטיקה בכלכלה, החופש לחשוב

הנה, לכבוד חג החירות, טקסט מתעתע על פשטות, מורכבות, והסקת מסקנות. האם הקשה הוא הקל או הקל הוא הקשה. הכלכלן הידוע, ג'והן מיינארד קיינס, מוביל אותנו לתשובה שאינה חד-משמעית בשתי הפיסקאות הבאות. להמשיך לקרוא

סטטיסטיקה כלכלית ללא-מאמינים

למדי אותנו את יסודות הסטטיסטיקה הכלכלית, ביקשה ממני קבוצת בוגרי המחנות העולים.  אבל בלי מודלים סטטיסטיים משמימים, הם הוסיפו. נעניתי לאתגר, חיפשתי ומצאתי כי המשתנה הכלכלי האינטואיטיבי ביותר הוא האבטלה. מדידת אבטלה היא ספירה פשוטה של אנשים. היא אינה מותנית בהבניה קודמת של מושגים, נדבך אחר נדבך.

להמשיך לקרוא

לא יעשו בשבילנו את העבודה

לפני שבועיים וקצת, דיברתי בכנס של מרכז אדוה. כותרת הדיון הייתה "האם משהו השתנה? המחאה הכלכלית והמדיניות החברתית".

במוקד הכנס עמד דו"ח יסודי וממצה של מרכז אדוה, שנקרא "נס גדול לא היה פה, על המדיניות של ממשלת נתניהו השנייה, 2012-2009". הדו"ח חובר על ידי ד"ר שלמה סבירסקי, מנהל אקדמי במרכז אדוה, בהשתתפות גיא פדה, ירון דישון ועדי סופר.

להמשיך לקרוא