היא הגיעה לישראל לפני יותר משלושים שנה. נכנסה לכאן חופשי, מבלי שבדקו את כישוריה. נכנסה, ועשתה את מה שהיא עושה בדרך כלל. מוזר עכשיו להיתקל ב"תדהמה" על תוצאות מעשייה.
בוקר טוב, גלובליזציה
18 תשובות
תגית: משרד התעשייה והמסחר
לפרק את הסדר הניאו-ליברלי: מכתב התפטרות
מכתב ההתפטרות הגיע אליי בדואר לפני שבוע. מכתב בדואר? התפטרות באמצע היום? כל כך המילניום שעבר. לא פלא, הוא נשלח על ידי וועד הגמלאים, גמלאי משרד הכלכלה והתעשייה. ראשי הוועד הודיעו על התפטרותם.
פתיחה לדיון הסוציאל-דמוקרטי המתבקש
נתחיל בכותרתו הראשית של המסמך: "הטוב האפשרי" באותיות גדולות. מתחתיה באותיות קטנות: "קווים למדיניות סוציאל-דמוקרטית ישראלית". הטוב האפשרי הוא לא הטוב ביותר, הוא לא חזון אוטופי, הוא מה שאפשר לשאוף אליו מהמקום שבו אנו נמצאים.
מסמך "הטוב האפשרי", שנכתב על ידי שלמה סבירסקי מנהלו האקדמי של מרכז אדוה, יצא לאור כספרון לפני מספר שבועות, ומופיע גם במתכונת אינטרנטית עכשיו.
רוח הממשלה. מה שנשאר
לפני שבועיים, בשעת בוקר, הטלפון צלצל.
-שלום, כאן מיכאל מיחידת הרווחה של משרד הכלכלה והתעשייה. -בוקר טוב. -רציתי לשאול מה שלומך. -בסדר גמור. -מתי אפשר לבקר אצלך?
קפה ומחשבות, בניין פאלאס
במפגש הקפה האחרון שלי עם חברה, היא סיפרה לי על הסיור בבניין פאלאס שבו השתתפה. פאלאס, הלא-הוא מלון היוקרה וולדורף אסטוריה ירושלים, היה ביתי במשך חמש-עשרה שנה, מקום משכנו של משרד התעשיייה והמסחר. חברתי דיווחה בצער על חזות הבניין ששונתה, על גרם המדרגות שאיבד מפארו, ועל הלובי שפעם היכה בתדהמה את כל באיו, ועכשיו נראה מגומד.
הבנק של המדינה נגד משרד התעשייה והמסחר
שוב, חצאי-אמיתות בשירות השיטה. חצאי אמיתות לעתים קרובות גרועות משקרים. השבוע הן שימשו להכפשת חברת החשמל, ובמיוחד להכפשת עובדיה.
סיפורי האגדה על החברה הזכירו לי פגישה עם מנכ"לה בשנות התשעים, לצורך טור שכתבתי בגלובס. האיש התלונן על כיווץ מכוון מצד הממשלה בהכנסות החברה, ועל הקושי לחדש את התשתיות, כתוצאה מהכיווץ. הקונטקסט היה ברור: הכו בחברה ובעובדיה, על מנת לסלול את הדרך למסירתה לטייקון המושיע.
קצב ההליכה באינתיפאדה, קצב האטת הכלכלה
בראשית השבוע שעבר, נסעתי למחנה יהודה לחדש את מלאי הלחם האהוב עליי. חניתי קרוב לשוק, שילמתי עשרים שקל לשעה-או-כל-חלק-ממנה, צעדתי בעורף של המשביר לצרכן, ואחר כך ברחוב אגריפס.
ארבע אחר הצהריים, תנועת האנשים ברחוב הייתה דלילה. לא תינוקות, לא ילדים, לא קבוצות של מבלים או של טיילים. רק מי שצריך. ומי שצריך נע מנקודה לנקודה, בלי להתעכב על שטויות.
גפילטע פיש והליכה עד לקצה
איך השתלט הפיתרון הפינתי – פיתרון החשיפה המלאה – על דילמת היבוא בישראל? זו השאלה שאני מנסה להבהיר לעצמי. אבהיר על ידי דוגמה מאלה הנוהגים אחרת, בעזרת ידיעה עיתונאית שהעבירה לי ידידתי, דנה שונרא.
משק כנפי ההיסטוריה. עלייה לרגל לתל-אביב
מה שמתעתע בדיווח מסודר מדי של אירועים – לא משנה אם זה סידור על פי זמן או על פי נושא – הוא שבהסתכלות לאחור מבינים, שלא ההכרזות הגדולות או הצעדים הגדולים הם שמעצבים את המציאות. ההיסטוריה נכתבת דווקא על ידי הסיפורים הקטנים והלא-חשובים.
נסביר זאת דרך המיונז הבלגי
כמו בכל מקרה של עודף אמביציה, התעקשותי להסביר מהי גלובליזציה לפעמים הורגת את ההסבר את המסבירה ואת המוסברים. שטיפת מוח של שלושים שנה הצליחה להחדיר למוחם של אנשים את הקביעה כי יש רק סוג גלובליזציה אחד, והוא גלובליזציה מלאה. או נידח-מפגר-מנותק או מרכזי-מתקדם-מחובר, אין אמצע.
עידן השוק החופשי 