תגית: משק פתוח

תקציב הממשלה, לחץ חברתי, גלובליזציה

 
פרויקט מעניין של לחץ חברתי בודק את תקציב הממשלה, וטוען כי מעצביו מתאמצים לכווץ אותו כמה שיותר. זאת, בעזרת הטיית צפי הצמיחה של האוצר כלפי מטה, כך שתחזית ההכנסות המושתתת עליו תרד בעקבותיו. הוצאות התקציב נגזרות במידה רבה מהכנסותיו, כי משתדלים שהתקציב יהיה פחות או יותר מאוזן. ולכן, תחזית הצמיחה המתונה מכווצת את הוצאות הממשלה.

הוצאות התקציב, כך לחץ חברתי אומרים, לא מוגבלות רק בדרך זו. גידולן נבלם בגבול של 1.7% לשנה גם על סמך החלטת ממשלה. ומי הסמכות המקצועית שאותה כל כך מתאמצים לרצות? סטנדרד אנד פור'ס ושאר חברות דירוג האשראי הבינלאומיות – גופים אינטרסנטיים ולא תמיד אמינים.

עד כאן, טענות לחץ חברתי. ניתן עוד לחזקן ולומר, כי בניגוד לרושם העולה ממנטרות חברות הדירוג, אין בתיאוריה הכלכלית שום מספר קסם תקציבי. ישנה מסגרת מוסכמת למדינות המתועשות – אמנת היציבות והצמיחה של האיחוד האירופי, ותאומה – הקונסנסוס הוושינגטוני.  מסגרת מקובלת ניתן לפעמים להגמיש, ואם התוצאות המתקבלות טובות, גם הגופים הבינלאומיים ישתכנעו. עם כל זאת, צריך לזכור: בעידן גלובליזציה מסוכן להתפרע מדי או לבעוט חזק מדי במוסכמות, מהנימוקים הבאים:

צמיחה וגלובליזציה
 
בשנים 2006-2004, תחזית הצמיחה של האוצר אכן נמוכה בהרבה מזו שבפועל נמדדה, כפי שניתן לראות באתר לחץ חברתי. סביר להאמין שכך יהיה גם ב-2007. אך בשנים אחרות הכיוון הוא הפוך. בשנת 2001 התמ"ג נסוג ב-0.6%, וב-2002 ב-0.9%. תחזית האוצר נקבה מראש בגידול של 4.5% בשנה הראשונה, ו-2% בשנייה.

איך זה שייך לעניין? משק פתוח בעידן גלובליזציה הוא משק תנודתי. נסיגת התוצר הקודמת היחידה בישראל התרחשה ב-1953. כך שנפילת 2001 ו-2002 אינה מהאירועים השגרתיים. גם לא זינוק הצמיחה (סוג של תיקון סטטיסטי) שבא אחריה. שניהם, סימניו של עידן כלכלי חדש. ידיעת עובדה זו מחייבת את האוצר ל"החליק" את תחזיותיו על פני השנים. כי מהן נגזרות הכנסות התקציב והוצאותיו. את ההוצאות, אסור לנדנד כי חייבים להצמידן פחות או יותר לגידול האוכלוסייה.

מכאן, הסטייה הניכרת לפעמים בין תחזית הצמיחה למימושה. לא אופתע, אם כבר ב-2008 שוב המגמה תתהפך. האוצר צופה צמיחה של כ-4%. אבל לאור המשבר במגזר הפיננסי העולמי, שמתבטא כבר בנתוני הרבע השלישי של 2007, כל מספר שיוצג עכשיו כתחזית צמיחה ל-2008 עשוי להיות הזוכה בעוד שנה.

סטנדרד אנד פור'ס וגלובליזציה
 
כוחן של סטנדרד אנד פור'ס ושאר חברות דירוג האשראי אינו נובע מכנותן, רצינותן המקצועית או מידת הבנתן בסיפור הישראלי. כוחן נשען על גורמים אינטרסנטיים כמותן שמעוניינים בהשלטת הדירוג שלהן – עמיתיהן במגזר הפיננסי הבינלאומי. מה שאומר, שאם ישראל תיקלע אי-פעם לקושי במימון הוצאותיה השוטפות, כדאי לה שסטנדרד אנד פור'ס וחבורתה יהיו מרוצות מהפרופילים הכלכליים שלה. אחרת, תיאלץ לשלם יותר תמורת כל הלוואה, אם בכלל תצליח לקבל אותה. זה אינו המצב כרגע, אך בעידן גלובליזציה הכל יכול להתהפך מהר, כפי שכבר מתחילים לראות עכשיו.

עצמאות וגלובליזציה      
 
כל זה ממחיש את מה שכבר הפך לקלישאה: ככל שפתיחותו של משק רבה יותר, כך עצמאותו מעטה יותר. משק מאד פתוח – והמשק הישראלי הוא אחד המשקים הפתוחים בעולם – לא יכול להרשות לעצמו לבחור את דרכו בשום תחום. לא בתקציב, ולמרבה הצער, גם לא בביטחון או במדיניות.

מה הפיתרון? לבחון מחדש את גבולות הפתיחות. האם כל פתח ביבוא הוא הכרחי, ומניב תוצאה טובה. האם כל חופש בהכנסת כספים למדינה, והוצאתם ממנה, תורם ליציבות ולאיכות חייהם של רוב תושביה. זו הדרך האמיתית להחזרת העצמאות התקציבית של ישראל. ובינתיים, קצת שיפור בתקציב יושג בעזרת לחץ פה ולחץ שם,  וחינוך הציבור לראש פתוח וביקורתי, כפי שלחץ חברתי מציעים.