תגית: משבר הקורונה

קורונה בשוק החופשי

בימים אלה של מחשבות מתערבבות, קפץ למוחי פתאום זיכרון ממלחמת המפרץ, 1991-1990. הייתי אז סמנכ"ל לתכנון וכלכלה במשרד התעשייה והמסחר, ובתוך זה, גם כלכלנית ראשית של מל"ח – משק לשעת חירום. באחד הימים, נשאלתי איך אוכל להעריך את מידת הפגיעה בייצור התעשייתי ובתעסוקת התעשייה בזמנים כאלה. תשובתי הייתה כי התעשייה בישראל ריכוזית מאד. שלושת-ארבעת-חמשת המפעלים הגדולים בכל ענף תופשים חלק ניכר מפעילותו. על כן, אפשר לבקש מ-18 ענפי התעשייה שאז היו, לדבר עם הגדולים בתחומם. כך נקבל אומדן לא רע של המצב.

הזיכרון הזה לא קפץ למוחי סתם ככה. הוא התעורר בעקבות טלפון מידידי הטוב לקסי (יעקב לקס), לשעבר, כלכלן בכיר ברשות לתכנון החקלאות. זה היה ביום חמישי בתחילת הדרמה הפוליטית. את מדברת על זה כל פעם, אמר לקסי, מתאים שתכתבי על זה עכשיו. לקסי ואני טוחנים בינינו שוב ושוב את ההבדל בין הכלכלה שבה צמחנו – כלכלת שנות השבעים-שמונים בממשלה – לכלכלה הנוכחית. ההבדל בין טיפוח אינטנסיבי של נתונים לדיבורים בעלמא. נתונים הם לא רק יידע, הם גם הבנה אחת חשובה: היידע בכלכלה לעולם אינו מלא, הוא תמיד חלקי, הוא תמיד 'כפי יכולתך'.

ועוד הבנה אחת אנחנו חולקים כל השנים: גם היידע הלא מלא הזה לא בא מעצמו. הוא נשען על תשתית: סטטיסטיקה שוטפת, ואגפים כלכליים בכל משרד. בימים ההם, היה בכל משרד אגף תכנון וכלכלה, שקיים קשר יומיומי עם אגפי המשרד האחרים, עם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עם אגפי התכנון וכלכלה במשרדים האחרים, ועם הגופים הלא-ממשלתיים הרלוונטיים. כל זה נעלם עכשיו או הוקטן מאד, מה שמחזיר לדיון הבנה נשכחת. עד סוף שנות ה-70 הייתה כלכלת ישראל כלכלה ערכית, כלכלה מוטת יעדים. הדבקות בערכים מובילה לתכנון כלכלי, שבתורו, דורש מספרים מדויקים.

ובינתיים, נקווה לבשורה ממשלתית בקרוב. כבר מספר ימים שמכינים בממשלה תוכנית תמיכה במובטלים, אך לא מגיעים להסכמה. 939 אלף מובטלים, אתמול, 22.6 אחוזי אבטלה. בשבוע שעבר ציטטתי כאן מנתוני שירות התעסוקה: 16.5% אבטלה, תחזית מבהילה על 20% אבטלה 'בסוף'. בינתיים, חצינו את קו העשרים, ושירות התעסוקה מדבר על מיליון מובטלים עוד לפני הפסח.

בשורה התחתונה, לממשלה אין מושג מה יקרה. אין לה מושג מה עושים במצבים כאלה. והכי גרוע, היא לא מודה, אף לעצמה, שהיא לא יודעת. זאת, מתוך הערצה למנגנון המשוכלל של ה'שוק החופשי'. אלוהים יודע מה זה 'שוק חופשי', לא מספיק לראות שכל המדינות הגדולות הקצו 10% ויותר מהתמ"ג שלהן לתמיכה – מה הן יודעות על שוק חופשי? מתוך הכרת עובדה זו, הצמחנו בזמנו מנגנון קבלת החלטות מתקבל על הדעת. ישבנו יחד, כלכלנים ממשרדים שונים, והחלפנו דעות. ריבוי הדעות, והדיון ביחד, איכשהו קירבו אותנו להסכמה.

יתכן גם שלא ממש הסכמנו, אלא התפשרנו. ככה חילקנו אחריות. כך נמנענו מלזרוק את כל האחריות אל גורם אחד, ולו יהי זה ראש הממשלה. מה, הוא ויועצי התקשורת שלו לא מבינים ש'ראש הממשלה אמר' ו'ראש הממשלה העריך' כל רגע מצחיקים את השומע האינטליגנטי? עובדה, דנים ודנים, כבר יותר משבוע, ו'ראש ממשלת השוק החופשי' מתקשה להחליט.

***ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר***

כלכלת קורונה. רק משתנה אחד

עודף מידע לא תורם לכתיבה, לא תורם לקבלת החלטות, יגיד לכם כל מי שכותב או מקבל החלטות עכשיו. לכן, מראש, כשחשבתי מה אני הולכת לכתוב, החלטתי להתמקד רק בנתון אחד: שיעור הבלתי מועסקים, כפי שהוא נמדד בשירות התעסוקה. ובכן, מראשית מארס נרשמו בשירות יותר מחצי מיליון עובדים. 90% מהם, הם כאלה שהוצאו לחופשה ללא תשלום. על פי הערכת השירות, שיעור האבטלה בישראל עומד היום על 16.5%, והוא עלול לטפס ל-20%. זוהי הערכת גוף ממשלתי ביצועי, לא מנסה אפילו לחלוק עליה, רק מזכירה כי בראשית חודש זה עוד התגאינו בשיעור אבטלה של כ-4%.

חישוב גס, על פי נתוני הביטח הלאומי, המעריכים את דמי האבטלה הממוצעים ליום אחד ב-238.8 שקל, אומר כי תשלום דמי אבטלה ל-800 אלף איש – ה-20% שלעיל – יעלה כ-5 מיליארד שקל לחודש. זה חישוב גס, על פי שכר ממוצע למובטל ועוד הנחות, אך מי יודע איזה חישוב אחר עדיף עליו. חשוב להדגיש כאן כי עצמאים אינם נכללים בהסדר דמי האבטלה הזה, הממשלה עד כה לא הבטיחה לעזור להם. 5 מיליארד שקל לחודש, פירושם 60 מיליארד שקל לשנה, שהם יותר מ-4% מהתמ"ג. כלומר, פיצוי חלקי ומינימלי כזה יוסיף לגירעון התקציב 4% מהתמ"ג, אם הוא יימתח על פני שנה שלמה.

גירעון תקציב הממשלה עמד ב-2019 על 3.7% מהתוצר. איך בכו וייללו לא מזמן על הסטייה מהשיעור המתוכנן – 2.9% מהתוצר. אם נניח כי המשבר והפיטורים יוגבלו לרבעון אחד, תוגבל תוספת הגירעון עקב תשלום דמי האבטלה ליותר מאחוז אחד, ותוביל אותנו ל-5% מהתמ"ג. אך מה שחשוב להבין הוא כי החישוב שאנו עורכים כאן הוא קטנוני במונחי האלטרנטיבה. איש לא יכול לומר מה יקרה לעובדים שיישבו בבית במשך חודשים. מה גם שהפיצוי שהם מקבלים אינו מלא מלכתחילה (מתחיל ב-80% מהשכר שעד מחצית הסכום היומי הבסיסי -352 שקל – ויורד בהכנסות הגבוהות יותר, ולבני 28 ומטה). איך הם יארגנו את הוצאתם? איך ישלמו משכנתא? באחת ההודעות לעיתונות שפורסמו לאחרונה, דובר על תגבור כוחות המשטרה נגד פורצים ומתפרעים. כמה זה יעלה, ומה משמעותה החברתית (ובסופו של דבר כלכלית) של תמונה מכוערת כזו.

מה יקרה לעצמאים וחברות שלא יקבלו עזרה? גם כך, כמה מהם מככבים בתקשורת עוד מלפני הקורונה, ואין ביטחון שלא יתפרקו בקרוב. מה עם הוצאות הבריאות, שאיש לא מדווח לנו איך הן מטפסות כל יום. נדמה לי, שעריכת חישובים מהסוג המוזכר כאן היא הכרחית, גם אם היא לא שלמה, אך תוצאתה לא אמורה להשפיע הרבה על המדיניות. ברור שהממשלה חייבת להזרים למשק עכשיו, על מנת שלא יתמוטט, כך עושים ברוב המדינות המתועשות. ברור שהיא צריכה לדעת כמה. שום דבר חוץ מזה לא ידוע ולא ברור.

וכשכל זה ייגמר, זה יהיה השיעור המהותי ביותר בכלכלה שאיש מאיתנו למד אי פעם. שיעור בהזרמה תקציבית לא מוטת חשבון. שיעור בהזרמה לא מוטת הצלחה, רק מפחיתת כישלון. שיעור בבחירה בין ישיבה פסיבית, ושמירה על כללי תקציב שמישהו פעם המציא, לניסיון להמציא כלכלה פעילה חדשה.

***ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר***

 

אנטי-גלובליזציה?

"אנחנו נדהמות כל פעם מחדש להיווכח בקשר העמוק שיש לאוכל עם החיים…בתקופה לא יציבה כמו זו הנוכחית נשמח לראות גם בארץ פוליטיקאים שמבינים את החשיבות של העצמאות התזונתית, של החקלאים והמגדלים והתעשיינים המקומיים". "משבר הקורונה העולמי מציב קשיים כמעט בלתי אפשריים, לטוב ולרע, ליצואני מזון גלובליים. ומעורר מחדש מחשבות על הצורך בייצור מזון מקומי ועצמאי – זה שבישראל של השנים האחרונות נוהגים לפטור בבוז".

להמשיך לקרוא

קורונה, כסוג של פיתרון

היא לא באה אלינו בהזמנה, הקורונה. אך כשנזכרים במה שקדם לה – פסטיבל זיהום הסביבה אפילו בדאבוס – מבינים: יש כאן משהו שמעבר לכותרות, חרדה עולמית לא ברורה, המבקשת להתבטא. ברקע, האטה עקבית ומתמשכת בצמיחה. אצלנו, למשל, גידול תמ"ג לנפש ריאלי ממוצע של 5% לשנה בעשורי שנות החמישים והששים, 2.6% לשנה בשנות השבעים, 1.6% לשנה בשנים 2010 עד 2019. תמונה דומה נראית בכל העולם המתועש.

להמשיך לקרוא