לא כתבתי את זה עד כה, אולי מחמת הבושה. אך בשנתיים האחרונות כמעט ולא פתחתי ספר. קראתי עיתונים באופן כפייתי – כל מילה, אבל בספרים לא הצלחתי להתרכז. לא יודעת, אולי זו עוד תופעת לוואי לקורונה. עוד נחקור את זה.
הוא חסר לי, המעבר משנה אחת לבאה אחריה. איש לא מעז לומר עליו מילה טובה. את גישת 'הארץ' אפשר לסכם באמירה קצרה של דורון רוזנבלום, במדורו 'דורון לשבת': "- ואתה? מה סיכום השנה שלך? – עזוב. תרמתי בראש השנה". אופטימי, אם אתם מאמינים בתרומות. גישת 'ידיעות אחרונות' מוסווה יותר, כדרכם. הם מסכמים את השנה על ידי 'פרופיל 21' – התמונות הבולטות של השנה שחלפה. לא ניתוח להמשיך לקרוא
כן, כמעט 3.2 שקל לדולר ביום ששי. זה לא הכי גרוע, היינו ב-3.1 שקל לדולר בינואר 2021. ואז, בנק ישראל חזר להתערב בשוק המטבע. הוא רוכש דולרים, והוא הצליח להעלות את שער החליפין בעשירית האחוז. כבוד. מאז השיא, בסביבות 5 שקלים לדולר בקיץ 2002, התחזק השקל כמעט ב-40% לעומת הדולר. לא נשאל איך מקיימים כך ייצוא, אם זה לא ייצוא היי-טק ייחודי שקובע מחיר. לא נשאל גם איך מחשבים כדאיות יבוא (אקטואלי ממש ברגעים אלה) ואני די בטוחה שברוב המכריע של חישובי הכדאיות לא חוזרים לשער החליפין של פעם.
אני, משום מה, חטפתי הלם כאשר ראיתי את ה-3.2 שקל לדולר בשבוע שעבר. במיוחד, אחרי שראיתי באותו עיתון כי היחלשות הדולר מוסברת בהיחלשות הכלכלה האמריקאית. נכנסתי היום לנתוני הכלכלה 'המוחלשת', וראיתי כי התמ"ג האמריקאי צמח בשיעור שנתי של 6.5% ברבעון השני של 2021 לעומת קודמו. שיעור האבטלה באותו רבעון הגיע ל-5.4%. למרבה הפלא, גם שיעור האינפלציה השנתי הגיע ל-5.4%. בסך הכל, נתונים לא רעים (הלוואי עלינו, חוץ מהאינפלציה).
אני מסתכלת על החזרה לשגרה, שגרה כביכול עכשיו, ואני לא מבינה. כל כך הרבה דברים לא סגורים. כל כך הרבה "אני לא יודעת" כתשובה. מה אנחנו, הנופשים בפסח, אמורים לעשות? איך הם, המארחים שלנו, אמורים להתארגן? יש לי שני נכדים שעוד לא הגיעו לגיל 16, זו הבעיה. נסו להזמין מקום במסעדה למשפחה, ותראו על מה אני מדברת. הנכדים הצעירים שלי ייבדקו ביום הנסיעה, ויקבלו אישור על בריאותם. מסתבר שאישור על היעדר קורונה לא מספיק לכל המארחים.
זה טראמפ, מה שקרה בליל חמישי בקונגרס האמריקאי? זה הקסם של נשיא ארה"ב? או זה מסר לקהל המצביעים האמריקאי, ולקהל המצביעים הדמוקרטיים בכלל? "להחזיר לעצמנו את המדינה" הוא אמר, והמון מאזיניו פרץ לגבעת הקפיטול בעת התכנסות הקונגרס לאישור ניצחונו של ג'ו ביידן בבחירות. ו'ההמון' בניגוד למצופה, היה המון של לבנים, הרבה בלונדינים שהתפרעו במשרדי הקונגרס.
לא יודעים מה יהיה, זו התשובה.
כלכלה היא אי-וודאות להמשיך לקרוא
ביום כריסטמס, בעיצומה של מוטציית קורונה חדשה, נחתם הסכם הברקזיט, לאחר ארבע וחצי שנות משא ומתן. זאת, תוך הבטחה, כי מומחים בכל רחבי אירופה יסרקו בהמשך את 1,246 עמודיו. ההסכם ייכנס לתוקף ב-1 לינואר 2021. פגישת הסיכום האחרונה לוותה בלעיסת שוקולדים, וחבישת מצנפת חג על ידי אחד הנציגים.
כבר כמעט שכחתי את הברקזיט המתקרב, עד שראיתי את התמונה ב'גרדיאן' הבריטי. תמונת חתול בכלוב נשיאה, ומתחתיה הכותרת: חיות מחמד יצטרכו ניירת לנסיעה לאיחוד האירופי ולצפון אירלנד. עד כה, הם נדרשו רק לדרכון. עכשיו, 21 יום לפני נסיעה, הם ייאלצו להתחסן בפני כלבת ועוד נגעים. כן, מגבלת המעבר לבריטניה על עובדים זרים, תעלה לבריטים בסוג של סגר על חיות המחמד שלהם.
זה התחיל אצלי דווקא מרשימת הקניות השבועית, לא מבדיקה 'מדעית' של נתונים. ביקשתי מגבונים, והאיש שלי חזר מהמרכול עם חבילה בעטיפת ניילון לא נוחה, לא עם קופסה תקנית מקרטון. תבדוק בשבוע הבא במינימרקט, ביקשתי, הוא מחזיק במצרכים ברמה גבוהה יותר. בדק, וגם שם היו מגבונים רק באריזה עממית. ואז ביקשתי סלט חצילים עם טחינה – מה כבר ביקשתי, מזון ישראלי עממי. גם זה לא היה בשני המקומות, ובסך הכל, מתוך מבחר רשום של המון סוגי סלט חצילים, היו שם רק שניים-שלושה סוגים בלבד. הבנתי שזה לא סתם ככה, יש כאן מסר.
זה התחיל במחשבה שהסתובבה בראשי תקופה ממושכת: טוב, אז איזה מצע עכשיו, איזה מצע שמאל-מרכז מתאים לטירוף הזה. וזה הגיע למסקנה המעניינת הבאה: לא מצע עכשיו, אלא ניסיון להבין התנהגות. ככה זה, כשבנט גורף 23 מנדטים לעומת 26 של נתניהו בסקר הבחירות של ערוץ 12 ביום ג' שעבר. הוא לא זכה במנדטים האלה על המצע ארוך הטווח שלו. ימין קיצוני, כמו שלו, לא אהוד על בוחרים כל כך רבים.
עידן השוק החופשי 