תגית: מדיניות היבוא של ישראל

תום פרידמן, נחמיה שטרסלר, פמיניזם וכלכלה

"תבינו, טראמפ צדק בדרישתו שיחסי הסחר בין סין לארה"ב צריכים להשתנות. אולם הוא טעה בהבנה כמה קשה יהיה לנצח במלחמת סחר עם סין", כתב תום פרידמן בניו-יורק טיימס ב-27 לאוגוסט. "יש כאלה שמבקרים באופן אוטומטי את צעדיו של טראמפ נגד סין, אבל מה לעשות שהוא צודק?" כתב נחמיה שטרסלר בהארץ מעט אחריו. קראתי, וחייכתי לעצמי את החיוך העצוב השמור אצלי למצבים כאלה. יותר משלושים שנה ששני הגאונים האלה מדקלמים בשכנוע רב את הפזמון על חופש סחר מוחלט, ופתאום, ביום אחד, הם מתהפכים בלי בעיה.

הסלטה המרהיבה של השניים מתקשרת אצלי למאמר שקראתי אתמול על מעמד הנשים במקצוע הכלכלה. המאמר שהתפרסם בניו יורק טיימס, בראשית 2018, נכתב דווקא על ידי שני גברים, והוזכר אתמול בבלוגו המשובח של אולג קומליק. פאנלים חשובים בכלכלה? אין אישה אחת, הם אומרים. ציטוטי מאמרים חשובים, נשים בקושי. משרות בכירות באקדמיה? מיעוט שבמיעוט נשי. עכשיו, מתחילים לדבר על זה קצת יותר.

אנחנו לא דיברנו, צפו המחשבות בלילה בראשי. במקרה, היה זה ליל מוצאי יום הולדתי, עוד שנה במעלה שנות השבעים שלי. החלטתי לספר סיפור אחד, רק סיפור אחד שאוליי יעזור לקוראים להבין איך זה היה. סיפור המלחמה שלי על הסברת פוליטיקת סחר החוץ. ההבנה שפוליטיקת סחר חוץ היא הכרחית.

את התורה הזו לא אני המצאתי. היא הייתה אחת מיסודות משרד התעשייה והמסחר. מטה סחר חוץ, עם עשרות נספחים בחו"ל, עסק כל היום בפוליטיקת סחר חוץ. פוליטיקה האומרת כי סחר חוץ חופשי הוא אשליה. סחר חוץ חופשי קיים רק במאמרים. במציאות, מדינות תומכות כל הזמן בייצוא שלהן, ומווסתות כל הזמן את היבוא שלהן. נכון, ישנו מודל של ריקרדו על סחר חופשי. אך הוא בא להסביר את יתרון קיום הסחר, שאיש אינו מכחיש. עם זאת, ברור שיתרון זה מבוסס על הנחות רבות, שבמציאות מתקיימות רק חלקית.

כתבתי ואמרתי את הדברים האלה כל שנותיי במשרד. המשכתי להגיד אותם גם כשהם יצאו מהאופנה באמצע שנות השמונים. כתבתי אותם בעיתון גלובס, כשהייתי עיתונאית. המשכתי לכתוב אותם במקומות שונים ובבלוג זה. ובמיוחד, כתבתי אותם בספרי ברוכים הבאים לשוק החופשי , בשלושה פרקים על מדיניות היבוא של ישראל.

כתבתי על פוליטיקת סחר חוץ, המעטתי לכתוב ולדבר על פוליטיקת המעמד הנשי בכלכלה. ספרי 'ברוכים הבאים לשוק החופשי' היה אמור לצאת בשיתוף בין התוכנית לכלכלה וחברה במכון ון ליר להוצאת הקיבוץ המאוחד. אוסף של מיילים שעדיין מודפסים אצלי מאשר את ההבטחה להוציאו מצד ון ליר ומצד ההוצאה. באפריל 2006, התקיימה סדנה מוצלחת על פרקי סחר החוץ שלו במכון ון ליר. אני כמובן מודה עליה. הספר עבר קריאה של פרופ' אריה ארנון, וקריאה לקראת דפוס של פרופ' אביה ספיבק. שם הוא נעצר.

מעולם לא קיבלתי הסבר מדוע הוא לא יוצא. אפילו לא תשובה ישירה שהוא לא יוצא. רק דחיות אינסופיות, עד שהוצאתי אותו בהוצאת צבעונים בסוף 2008. את רעיונותיי על סחר חוץ, גם על ממשלה קטנה-ממשלה גדולה שמעתי לא מעט מפי ארנון וספיבק, מבלי שייחוסם אליי יוזכר. כיוון שלא סיפרו לי, אני יכולה רק לנחש: כעס של פרופ' ספיבק על שיחה שהתקיימה בינינו בהיותי בגלובס, שלא כתבתי עליה. לא נהגתי בחוכמה, אני מודה. אבל הייתה זו שיחה לא משכנעת מבחינתי. שיחה על רפורמת המס מ-2002 של סילבן שלום, שספיבק ישב בוועדתה. מטרתה הרשמית של אותה רפורמה הייתה "הקטנת נטל המס" – ממשלה קטנה, כמובן. מטרתה האמיתית הייתה שיקום יחסיו של שלום עם המגזר העסקי, שנקלעו למשבר.

ועם כל אלה, יחסינו נמשכו לאורך כל השנים לאחר מכן. צוות ון ליר הציע להעביר את הבלוג שלי מ'רשימות' לאתר שלהם. סירבתי מסיבות שונות, וסגירת פעילותם מוכיחה שצדקתי. ישבתי איתם בצוות הכלכלי של המחאה החברתית. אבל מעולם לא שכחתי את סיפור הספר. לא שכחתי שלא זכיתי למילת הסבר. לא שכחתי את השימוש ברעיונותיי, מבלי לייחס אותם אליי. אני משוכנעת שלו הייתי כלכלן, ולא כלכלנית, כל הסיפור הזה היה מסתיים אחרת.  ומה שמעניין הוא שאני לא כועסת, אני רק מקווה שדור נכדותיי בכלכלה יבנה לעצמו מעמד נכון יותר מזה שבנה הדור שלי.

***ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר***

מיתוג ירושלמי. משולש כוח

סוף השבוע שעבר, הקצבייה השכונתית. איפה החבילות של אדום-אדום עם המדבקה, אני שואלת את איציק, הבעלים. בויטרינה, כמו תמיד, הוא עונה. אבל זו מדבקה של איציק-מלך-הבשר אני מקשה. מה אני פראייר, למה שאני אפרסם אותם חינם? אני מפרסם את עצמי.
להמשיך לקרוא

משבר לימודי הכלכלה. ניתוח פדינגטוני

לא הופתעתי ממה שכתבה ועדת המומחים הבין-לאומית שמונתה על ידי המועצה להשכלה גבוהה: "מקצוע הכלכלה באוניברסיטאות על סף הכחדה…המצב קריטי". מיציתי את ההפתעה והעצב שלי בראשית שנות השבעים, בלימודי תואר שני, לאחר מספר שנות הפסקה. מצאתי כלכלה שונה מזו שהיכרתי. שפע של מודלים מתימטיים יבשים, רק כמה קורסים בנוסח הישן שנותרו.

להמשיך לקרוא

כוחה של סיסמה

לא הייתי זוכרת את הבוקר שבו ישבתי עם רוני להכין את הפלקט לקן התנועה, לולא הסנדויצ'ים של אמא שלה. עד היום, לחם שחור מרוח בחמאה ועליו פרוסות עגבניה מקפיץ לראשי לחם מרוח במרגרינה בזוקה במלח, בוקר קיץ, גיל עשר, שמחה ילדותית. מה כתבנו על הפלקט ההוא? מי זוכר. אני כן זוכרת איך הוא מילא את חיי בוקר קיץ אחד.

להמשיך לקרוא

התיאוריה וההיסטריה של זילות המחיה

נתחיל בהיסטריה, כי היא העיקר בהקשר הזה. מישהו מלבה היסטריה סביב יוקר המחיה או זילותו. אותו אחד שמלבה היסטריה סביב כל דיון פוליטי רציני. ואחרי שקיבלנו את הנחת היסוד הזו, נפנה לעשות סדר בביטוי שהפך למוקד ההיסטריה הכלכלית בישראל.

להמשיך לקרוא

יוקר המחיה בשירות האומה

עכשיו, כשאני כותבת ככה, זה כאילו מובן מאליו. אבל בדרך לפה, גם אני קצת התבלבלתי. על כן, כדי לעשות סדר לכולנו, אפתח ואסיים בהבחנה ברורה בין יוקר המחיה לרמת החיים.

להמשיך לקרוא

לא הבנתם? יש סיבה טובה

 
בכל קריירה מקצועית ישנם כמה רגעים בלתי נשכחים. אלה הרגעים הטובים ביותר, וגם הרעים ביותר. אצלי, אלה במיוחד הרגעים הטרגי-קומיים.

כמה רגעים כאלה מראשית שנות ה-90 צצים במוחי עכשיו. באותה תקופה, החלו לפרוח המכשירים הפיננסיים המתוחכמים: הימורים על שערי מטבע עתידיים ועל מחירן העתידי של מניות. במקביל, התפתחו החסכונות המובנים בבנקים – חסכונות שמבטיחים אחוז רבית מסוים אם תבחר בהצמדה לדולר בתום התקופה, או אחוז אחר אם תבחר בהצמדה שקלית. גם זה הימור על שינוי שער הדולר לעומת שינוי המדד. בקצרה, מפעל הפיס בכסות חזית המדע.

ככלכלנית המסורה למקצועה הרגשתי חובה ללמוד יותר על הדברים האלה. פניתי לכלכלן הראשי של אחד מגופי הפיקוח הממשלתיים בשוק ההון, דוקטור למימון ומרצה למנהל עסקים, וביקשתי שיסביר לי כיצד המכשירים האלה מועילים לציבור. בתשובתו, הוא טען בלהט שהם מקטינים את הסיכונים בבורסה. זו הייתה אז הדעה המקובלת, אבל אני, בתום לב, התעקשתי שאיני מבינה איך. לאחר שיחה מביכה, נמחקתי מרשימת התפוצה של פרסומי אותו גוף פיקוח נכבד. ואם לסכם, זו לא הייתה תחילתה של ידידות מופלאה.

אני נזכרת בסיפור הזה, בכל פעם שאני נתקלת בעוד קטילה של אותם מכשירים פיננסיים מופלאים. ביום ו' האחרון, ה-8 לפברואר 2008, התפרסמה ב-TheMarker התבטאות מפי המשקיע האגדי וורן באפט: "משבר הסאבפריים והקשיים הכלכליים אליהם נקלע המגזר הפיננסי בעקבות המשבר הם צדק פואטי לבנקים, אשר עיצבו ומכרו השקעות מורכבות שהתבררו כלא מוצלחות…האנשים שרקחו את המשקה הקטלני הזה מצאו את עצמם שותים ממנו בסופו של דבר". נכון, מר באפט, רק תיקון קטן. הם רקחו, וגם מזגו לעצמם קנקן רווחי עתק מהצד. אנחנו, לעומתם, רק נשתה מהמשקה הזה בדליים, אם כעמיתי קופות הפנסיה וקופות הגמל, ואם כמשלמי המסים שישמשו לחילוץ אלה שרקחו, מזגו ושתו יותר מדי.

דמות מעניינת אחרת שהגיבה לאחרונה על המשבר במילים דומות הוא פול סמואלסון. כן, פרופ' סמואלסון הידוע, חתן פרס נובל לכלכלה ב-1970, ומחברו של ספר הלימוד לכלכלה הנמכר ביותר בכל הזמנים. סמואלסון, יליד 1915, עדיין חד וקולח כפי שהיה.

במאמר ל"הרלד טריביון" מיום 20.11.07, הוא כותב: "כאחד מהכלכלנים שסייעו ליצור את ניירות הערך החדשניים של היום, אני חייב להודות באשמה. מנגנונים חדשים אלה גם מעמעמים את השקיפות וגם מפתים למינוף יתר נמהר".

אני כותבת את כל זה כי, להרגשתי, בכלכלה של 30 השנה האחרונות נפער פער לא בריא בין התיאוריה המדעית לתחושת הבטן. כשלמדתי "מבוא לכלכלה" ובוודאי לא מעט בהשראת סמואלסון ועמיתיו, היה נהוג לדון בכל בעיה על פי המודל הפורמאלי, ובסיום לומר: אפשר לראות גם באופן אינטואיטיבי כך וכך וכך. צורת ההתבטאות הזו פסה מן העולם כשהכלכלה המתמטית השתלטה בשנות ה-70. עכשיו, נדמה לי, שהיא עומדת להיוולד מחדש.

ובינתיים, עד שיוכרז רשמית על חזרתה של כלכלת השכל הישר, מוצע לכל מי שמתעניין בכלכלה לבטוח בתחושותיו. אם משהו לא משכנע אתכם, נראה לכם מתחכם מדי, ובלתי ניתן להבנה, קרוב לוודאי שאתם צודקים. דברים אמיתיים אפשר לומר בפשטות.

כרגיל, בסוף המילים הגדולות מחכה ויכוח קטן ואקטואלי. נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, מתעקש לא להוריד את הרבית. ניתן להאמין, שמתקפת התאחדות התעשיינים וגם תגובתו היו שונות אילו תנועות ההון לישראל היו יותר מבוקרות, ואילו שער החליפין היה מנוהל על ידי בנק ישראל במידת מה. זו אינה הזיה. משטר כזה התקיים בישראל עד סוף שנות ה-90. משטרים דומים מתקיימים כעת בהרבה מהמדינות שאינן מעצמות ואינן שייכות לגוש מטבע אחיד כמו האירו. פישר עצמו סוקר את כל מגוון האפשרויות בהרצאתו המעניינת מה-14 לנובמבר 2007 בפורום של קרן המטבע הבינלאומית.

זווית משלימה לאותו ויכוח מתייחסת לחופש היבוא. כי אם המשק הישראלי לא היה פתוח כל כך, גם תגובותיו לתנודות המטבע לא היו כל כך מדאיגות. ובחופש היבוא, כמו בחופש תנועות ההון והמטבע, אומצה בשנות ה-90 הסתכלות פינתית. כל הדיון מתנהל כאילו הדילמה היא אפס או אחד – חופש יבוא מלא או סגירות מלאה. כאילו לא התקיים בישראל משטר ביניים עד לסוף שנות ה-90. וכאילו המדינות מנהיגות העולם, ארה"ב והאיחוד האירופי, לא נוקטות בתחומן גישה פרגמאטית יותר ומגיבה יותר להתרחשויות הבינלאומיות.

לא ניכנס כאן לפרטים נוספים. הם מצויים בשלושה פרקים על מדיניות היבוא בישראל מתוך ספר שכתבתי על המעבר לשוק חופשי וגלובליזציה. רק נאמר, שתחושת הבטן אומרת שכשלא יודעים הכל, ובכלכלה אף פעם לא יודעים הכל, לא הולכים עד לקצה.