תגית: מדיניות היבוא של ישראל

צמיחה מוטת צריכה, נפרדנו מיעד נוסטלגי

לא סתם היא מוטת צריכה, הצמיחה בישראל. חלקה של הצריכה בתוצר הגיע ב-2019 ל-54%. הוא מסתובב באיזור הזה כבר שנים רבות. הרכיב הבא אחריו בהיקפו, הוא הייצוא שבשנה האחרונה תפש 29% מהתוצר. חייבים לומר, כי תרומתו האמיתית של הייצוא לצמיחה היא גדולה יותר, והגיעה ליותר מ-40% בעבר. היקפו בשקלים בתוצר המקומי הגולמי נאמד על ידי הכפלת ערכו בדולרים בשער החליפין הרשמי של השקל, והשקל, כידוע, מיוסף ב-30% ויותר.

שני אלה, הצריכה הפרטית והייצוא, במידה רבה מעצבים את התפתחות התוצר. היא לכאורה, לא הכי גרועה בהשוואה בינלאומית, אך לא מהסיבות שהיינו רוצים. משנת 2000 ואילך, עומד גידול התוצר הכמותי הממוצע על 3.2% לשנה. אך המספר המסכם מחביא בתוכו דרמה נסתרת. הצריכה הפרטית המשיכה לעלות גם בעשור האחרון – שיעור כמותי ממוצע של 3.6% לשנה, גידול ייצוא הסחורות והשירותים צנח לשיעור ממוצע של 2.4% לשנה.

אם מביטים בהתפתחות התמ"ג בישראל, מאז קום המדינה, רואים בבירור את הידרדרות התמונה הכלכלית. שיעור גידול כמותי שנתי של 10.8% בין 1950 ל-1960, 8.8% בעשור הבא, 5.3% בין 1970 ל-1980. 3.6%- משבר ייצוב המשק – בין 1980 ל-1990, חזרה ל-5.5% בין 1990 ל-2000. ומאז, אנחנו באיזור ה-3.2%. משבר עולמי? אולי גם התנהלות מקומית לא מוצלחת?

בתוך האטת הצמיחה הברורה, בולטת נסיגתו של ייצוא הסחורות והשירותים. גידול כמותי שנתי ממוצע של 23.5% בין 1950 ל-1960, זה לא קשה לצמוח מקרוב לאפס. 12.2% ו-9.0% בשני העשורים הבאים, 4.7% בין 1980 ל-1990. שוב 10.0% בעשור הבא, ומאז, גלישה למטה עד לגידול כמותי שנתי ממוצע של 2.4%  בין 2010 ל-2019.

הצריכה הפרטית, שהפכה עם הזמן להיות צריכה-מוטת-יבוא יורדת משיעור שנתי ממוצע של 9.8% בין 1950 ל-1960, לקצב כמותי שנתי ממוצע של כ-5% עד 6% בין 1970 ל-2000. ה-6% הם דווקא בעשור שבין 1990 ל-2000, עשור הפתיחה ליבוא, שבו הוזלו מוצרים רבים (רציתי לכתוב: סמרטוטים רבים). ב-19 השנים האחרונות, עומד גידול הצריכה על קצב שנתי ממוצע של 3% ויותר. 3.6% גידול בצריכה הפרטית בין 2010 ל-2019, לעומת 3.2% בתמ"ג. קצב צמיחה גבוה יותר בצריכה הפרטית מאשר בתמ"ג, מאז עשור שנות השמונים (5.7% לעומת 3.6%).

המצב היה מטריד פחות, אילו הייתה זו צריכה מייצור מקומי במידה רבה. אבל היבוא גדל בקצב שנתי ממוצע של 3.3% בין 2010 ל-2019. די דומה לגידול הצריכה הפרטית והתמ"ג,  לא במקרה. ומנגד, ייצוא הסחורות והשירותים מפגר אחר כל החבורה עם גידול שנתי של 2.4% באותו עשור. ייצוא הסחורות נמצא בירידה קלה (כ-2% לפחות) בין 2010 ל-2019. צמיחה מוטת ייצוא הייתה יעד נוסטלגי בישראל של פעם. הרבה פחות כך מאז שנת 2000. לגמרי לא כך מאז 2010.

***ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר***

צמיחה מוטת צריכה, אולי מוטת צריחה

סיימנו עוד שנה, רוצים לדעת מה המצב? כאן מגיע תור המספרים, גם אם הם לא מציגים אמת מושלמת. והמספר הכי בסיסי הוא גידול התמ"ג, הוא מהנמוכים זה תקופה ארוכה – שיעור גידול של 3.3%. לא רק שהוא נמוך, הוא מצטיין בעוד תכונה לא משמחת: זו צמיחה מוטת צריכה פרטית, הצריכה גדלה השנה ב-3.9%. צמיחה מוטת יבוא רכב בעיקר. יבוא הרכב הפרטי עלה ב-2019 ב-11.3%. היבוא, כשלעצמו, לא תורם לתוצר, אבל הפעילות הענפה שמסביבו: שירותי היבואנים, ההובלה, הלוגיסטיקה וכל השאר מנפחים את התוצר. זה מה שקורה בשנה של שקל מיוסף במיוחד, ושל הטלת מס על יבוא רכב לא-ירוק המזרזת את הרכישות.

להמשיך לקרוא

חיים באר, ביאליק, חמאת תנובה שלי

"תכונה זו – להשתקע, אגב הסתכלות, בעניינים טפלים ולעשותם שתי או ערב לחזיונות רוחי – נצנצה בי מילדותי. וגם בהסתכלי בעולם הממשי משכו אליהם את לבי דברים טפלים וצדדיים, שנראו לי יפים ביותר, ואתנם מזון וחומר לדימיוני. ותכונה זו הבאתי עמי אח"כ גם לעולם הספרים". הפיסקה שלעיל מתוך מכתב של ח.נ. ביאליק ליוסף קלוזנר נמצאת בחזית 'מסע דילוגים', ספרו החדש של חיים באר. ספר של קטעי התבוננות קצרים ושובי לב. לא פלא שנתפשתי אליה ואל הספר מהרגע הראשון. הם מתקשרים לאהבה שאני רוחשת לכלכלת הדברים הקטנים.

להמשיך לקרוא

תום פרידמן, נחמיה שטרסלר, פמיניזם וכלכלה

"תבינו, טראמפ צדק בדרישתו שיחסי הסחר בין סין לארה"ב צריכים להשתנות. אולם הוא טעה בהבנה כמה קשה יהיה לנצח במלחמת סחר עם סין", כתב תום פרידמן בניו-יורק טיימס ב-27 לאוגוסט. "יש כאלה שמבקרים באופן אוטומטי את צעדיו של טראמפ נגד סין, אבל מה לעשות שהוא צודק?" כתב נחמיה שטרסלר בהארץ מעט אחריו. קראתי, וחייכתי לעצמי את החיוך העצוב השמור אצלי למצבים כאלה. יותר משלושים שנה ששני הגאונים האלה מדקלמים בשכנוע רב את הפזמון על חופש סחר מוחלט, ופתאום, ביום אחד, הם מתהפכים בלי בעיה.

להמשיך לקרוא

מיתוג ירושלמי. משולש כוח

סוף השבוע שעבר, הקצבייה השכונתית. איפה החבילות של אדום-אדום עם המדבקה, אני שואלת את איציק, הבעלים. בויטרינה, כמו תמיד, הוא עונה. אבל זו מדבקה של איציק-מלך-הבשר אני מקשה. מה אני פראייר, למה שאני אפרסם אותם חינם? אני מפרסם את עצמי.
להמשיך לקרוא

משבר לימודי הכלכלה. ניתוח פדינגטוני

לא הופתעתי ממה שכתבה ועדת המומחים הבין-לאומית שמונתה על ידי המועצה להשכלה גבוהה: "מקצוע הכלכלה באוניברסיטאות על סף הכחדה…המצב קריטי". מיציתי את ההפתעה והעצב שלי בראשית שנות השבעים, בלימודי תואר שני, לאחר מספר שנות הפסקה. מצאתי כלכלה שונה מזו שהיכרתי. שפע של מודלים מתימטיים יבשים, רק כמה קורסים בנוסח הישן שנותרו.

להמשיך לקרוא

כוחה של סיסמה

לא הייתי זוכרת את הבוקר שבו ישבתי עם רוני להכין את הפלקט לקן התנועה, לולא הסנדויצ'ים של אמא שלה. עד היום, לחם שחור מרוח בחמאה ועליו פרוסות עגבניה מקפיץ לראשי לחם מרוח במרגרינה בזוקה במלח, בוקר קיץ, גיל עשר, שמחה ילדותית. מה כתבנו על הפלקט ההוא? מי זוכר. אני כן זוכרת איך הוא מילא את חיי בוקר קיץ אחד.

להמשיך לקרוא