תגית: כלכלת הדברים הקטנים

כלכלת הדברים הקטנים – מישהו בודק נתונים?

התחלתי לחשוב על זה, בעקבות החסר שגיליתי בסלט חצילים בחנויות המזון. מאז התחלת הקורונה, הפסקתי לקנות את הסלט במעדנייה השכונתית. זו דווקא מעדנייה נקייה, אפילו מבריקה, המכינה את הסלטים בעצמה, ללא חומרים משמרים. היא, ללא ספק, הכי טובה בדרך כלל. אבל, עכשיו, לקנות סלט ממיכל משותף, לא לגמרי אטום נראה לי בעייתי. לכן עברתי לסלטים של החברות הגדולות, עם החומרים המשמרים, בחנויות המזון ההמוניות.

קניתי סלט חצילים קלויים של צבר, עד שפתאום הוא נעלם מהמינימרקט שלי, יחד עם עוד עשרות סלטים של הפירמה. עברתי לחצילים במיונז של אחלה. מיונז? חשבתי לעצמי, זה נורא, היו יכולים לפחות לייצר חצילים בטחינה. אבל ביררתי בהנהלת החנויות, וחצילים במיונז זה סלט החצילים היחיד שנשאר מתוך רבים. הם לא יודעים מדוע הפסיקו לייצר את הסלטים האחרים. נראה לי מוזר, שחצילים במיונז הוא הכי פופולרי מסלטי החצילים. אבל זה מה שיש, אחלה שטראוס נראים כמי שיודעים מה אנשים מעדיפים לקנות.

הסגר השני הגביר את תהייתי מתיי החצילים שלי יחזרו. אני שואלת את עצמי מה הצרכנים האחרים עושים? האם הם הסיטו קניות דווקא למעדנייה השכונתית, או שהפסיקו לקנות סלטים מוכנים בכלל. בכל אופן, מזל שהמעדנייה שלנו מוכרת מבחר גדול. אני מתרשמת שהיא נותרה פעילה כמעט כרגיל.

תוך כדי חיטוטיי במה שיש ובמה שנסגר, הגעתי להתייחסויות לסגירת חנויות קטנות בכלל. הבנתי מדיווחים שונים שאלפי חנויות קטנות נסגרו בישראל בעידן הקורונה. מה, המבנים יעמדו ריקים, או שימולאו במחליפים, ומי הם יהיו? מקריאה אני מבינה, שהרשתות הגדולות מרחיבות עוד את שטחיהם בקניונים. מישהו בודק את זה? מישהו חושב מה זה אומר?  אני יודעת שבקניון שלנו נסגר סניף של רשת מקומית קטנה לכלי בית לפני שנה-שנתיים. היא הייתה בדיוק באיכות ובסגנון המתאימים לי. לא מחבבת את שתי חנויות ה'בזול' שקמו במקומה.

חיפשתי אם אני יכולה לשפר את הבנת המצב בנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. הגעתי לריכוז נתונים גדול שלהם הנקרא "השלכות חברתיות וכלכליות של התפרצות הקורונה – סיכום ביניים", המציג תמונה רחבה של מה שקרה עד אוגוסט. והכי מעניין, השיפור הניכר באוגוסט כמעט בכל התחומים  מתעסוקה ועד " מצבה הכלכלי של החברה". מה יהיה עכשיו, בעקבות העוד סגר, מישהו חשב על זה? בעבר, התקיימו קשרי גומלין מעניינים בין פרסומי הלמ"ס לפעילות הכלכלית. אנשים הגיבו, נערכו בהתאם, ותבעו נתונים נוספים.

אני לא רואה את השיח הזה עכשיו, עוד אחד מסימני התקופה. זאת, עקב ניוון פונקציות המחקר בממשלה, וכיבוין במקביל בעיתונות הכלכלית. אז מעת לעת שוב נשמע תלונות על הריכוזיות. זו הבעיה? באמת? אולי תלמדו ותיערכו מראש. אולי תבינו איך מבנה המשק משפיע על הכלכלה, ואיך הכלכלה משתקפת במבנה. אלה הדברים, שבהם הממשלה אמורה לעסוק בזמן קורונה, ועוד יותר כשהקורונה תיגמר.

***ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר***

קורונה, עוד סיוע, שיהיה

כבר הכותרת רוצה לומר לכם: זו אינה תוכנית, מה שפורסם ביום ה' על ידי הממשלה, זו ערכת סיוע מורחבת בלבד. זו אינה תוכנית, משום שהיא לא אומרת דבר על אופן מימון ההוצאה הנוספת. זו אינה תוכנית, משום שאין בה התייחסות לחילוץ המשק מהשפל, והחזרתו לפעילות רגילה. יש בה בעיקר סיוע מורחב לנפגעי הקורונה: היקף רב יותר של מסתייעים, וזמן סיוע ממושך יותר.

להמשיך לקרוא

שנ"צ של שבת. התבהרות

ערב סוף השבוע האחרון, אמרתי לעצמי שאני לא מבינה דבר. קמנו בשבת, יצאנו לטיול רגלי ארוך, אכלנו צהריים, התיישבתי על כורסתי עם העיתונים, נפלה עליי תרדמה עמוקה. קמתי רגועה, בלי שאוכל לומר לעצמי מדוע. ואז ב-8 בערב, הקשבנו לחדשות כאן, הרגשתי שנהיה לי סדר בראש.

להמשיך לקרוא

מה זאת אבטלה. אולי נדע עכשיו

שיעור האבטלה בישראל בפברואר, לפני שהקורונה פרצה, היה כמעט 4%. זו לא אבטלה, על פי החכמולוגים המקצועיים. זו אבטלה חיכוכית, אי-תעסוקה הנובעת מכניסה לשוק העבודה, או ממעבר ממשרה למשרה. אך כל הזמן הזה, זמן אבטלה נמוכה, היו כאלה שאמרו: זה לא באמת 4%, זה הרבה יותר. תראו איפה הם מועסקים. תראו באיזה שכר, באיזה סטטוס, באיזה ביטחון תעסוקתי. וכאן, כמובן, נוכל להגיע לשיעור אבטלה גבוה – נדמה לי שנגעו ב-10% – תלוי מה הכללת בהגדרתך, תלוי במה אתה מאמין.

להמשיך לקרוא

לא יודעים כלכלה. ילמדו עכשיו?

חודשיים מאז תחילת המגיפה, מספר ימים מאז ראשית הסימנים לדעיכתה, דווקא עכשיו, כל יום תובעים חדשים. תובעים? אולי מתלוננים, אולי לא מרוצים. אתמול, היו אלה הסטודנטים שהתייצבו בוועדת הכספים. יום קודם, מתמחי הרפואה, שגילו  כי בית חולים עובד היטב ללא משמרות רצופות של 36 שעות. ככה זה כשמתחולל שינוי מהותי. ככה זה, אם לא מאזינים בקשב לשידוריו, לא מנסים להבין.

להמשיך לקרוא

תגידו לי, חייבים בכוח?

זה מטפס אצלי במעלה הגרון כבר תקופה ארוכה, בערב יום העצמאות, 'זה' הגיע לשיא. קמתי וכיביתי את הטלוויזיה, לאחר שפרסמו את שמות הזמרים העתידים להופיע. רוב כמעט מוחלט של מזרחיים, בקושי אשכנזי אחד או שניים. לא נעים לי, מירי רגב, הבנתי לא צ'כוב. אבל במלחמת השחרור היו כאן בעיקר אשכנזים, יוצאי מזרח אירופה. לכן המוסיקה של התקופה היא בעלת גוון אשכנזי-רוסי. לא מגיע לעובדות ההיסטוריות הכבוד שלהן?

להמשיך לקרוא

כביש 1. כביש חיפה-תל אביב הישן

מנהג מוזר פיתחנו לנו בימי הסגר. כל יום, אנו עולים מביתנו במבשרת ציון, בתחתית השכונה, לסיבוב המותר של 500 מטר. בדרך, אנו חולפים על פני פסגת ההר, ממנה, צופים על כביש מספר 1. כביש ריק, מכוניות בודדות, במיוחד בשבת, לא ראינו כזה דבר בעבר.

להמשיך לקרוא

כמה מגיע לבעל מספרה בירושלים

בשבוע שעבר, קראתי באתר דבר מאמר מוצלח של טל כרמון על שביתת קוסמטיקאיות, מעצבי שיער ובעלי מקצועות דומים, שהייתה צפויה ביום א' השבוע. הם מתלוננים על פיצוי לא מספיק, או אי פיצוי כלל, על הפסדיהם עקב הקורונה. לא התפלאתי, רק חשבתי מיד איך הממשלה יכולה להיערך מראש לפיצוי אנשים בענף הזה, מה היא יודעת עליו. במאמר, מצוטטת הערכת ארגון בעלי המלאכה על מספר העוסקים בתחום – כ-300 אלף איש.

להמשיך לקרוא

מחשבות על סדין עם גומי

שרשרת המחשבות הזו התחילה לרוץ אצלי, אחרי שהלכתי לכיתן לקנות סדין בלי גומי, לשים מעל מזרן היוגה שלי. רציתי סדין חלק לגמרי, אבל המוכרת אמרה שאין סדין בלי גומי. לי דווקא יש כמה סדינים כאלה ישנים, שניים למיטה זוגית שתמיד נראים נהדר. אבל בחנויות, ככל שחיפשתי, לא מצאתי.

להמשיך לקרוא

על הפיריון בכלכלה. מלהיפך

זה היה ביום א' שעבר. צלצול הטלפון הקפיץ אותי מהנמנום של שלוש בצהריים, בכורסתי. אשת השיווק של גוף מוסיקלי כלשהו סיפרה לי על עוד ארוע שהם מארגנים. קיבלתי במייל, העזתי להזכיר לה. לא אמרתי לה את כל מה שהסתובב לי בראש: מה נראה לך, תעירי אותי, אני אקנה כרטיסים?

להמשיך לקרוא