תגית: כלכלה ופוליטיקה

מה תהיה קריאתו של השמאל הכלכלי עכשיו

שאל אותי ידיד צעיר שלי. הרחיבו, עניתי לו, זו תהיה הקריאה. הגדילו את תקציב הממשלה ואת מעורבותה. הרחיבו, לא סתם הדפיסו כסף. חברו את הממשלה למטרות שהיא מעוניינת להגשים. זה יהיה קו ההפרדה בין שמאל לימין. הימין קורא להדפיס כסף. סתם להדפיס, וגם זאת בזהירות מרובה. השמאל קורא לחדש את תפקיד הממשלה, ליחס לה יעדים מוגדרים.

מה קורה בעקבות הדפסת כסף סתם, ברוח הימין? את זה אפשר לראות עכשיו, מאז משבר 2008. הכסף הרב זורם לשוק ההון. משום מה, הוא מגיע לגורמים הפיננסיים הגדולים. הם מנצלים אותו להימורים, קרי, עסקות בורסה ונדל"ן מתוחכמות. הבורסה תופחת, מחירי הנדל"ן גואים. רוב אזרחי המדינה נותרים ללא דירות, ובמצב כלכלי גרוע יותר.

זה לא מה שהשמאל הכלכלי מבטיח לבוחרים. הוא מבטיח להם שיפור אמיתי ברמת החיים: בריאות טובה יותר, חינוך ברמה גבוהה יותר, תחבורה ציבורית הוגנת, איכות סביבה הולמת יותר. כל אלה, כפי שהוכח במלחמה בקורונה עכשיו, הם מעשי ידיה של הממשלה, תשובתה של הממשלה ליעדים שהמציאות מציבה בפניה. לא סתם שפיכת כסף ללא מטרה. אלא מענה על צרכים אמיתיים. ובהיבט זה, ישראל היא מהמצטיינות העולמיות, עקב מערכת הבריאות הציבורית שבזכות נס נותרה כאן. מערכת המאפשרת לקשר בין יעדים לאמצעים. מערכת המקלה על חיבור בין מטרות לתוצאות.

אפשר לבצע את כל המשימות בבת-אחת? איש אינו יודע מראש. הכינו תוכנית כלכלית. תוכנית כלכלית כתובה. תוכנית המציבה יעדים ברורים, כגון הגדלת ההוצאה על בריאות ב-5% לשנה. רק כך תראו מה זה אומר. זו בעצם הגדלת ההוצאה לנפש ב-3% ומשהו לשנה, כי גידול האוכלוסייה בישראל מסתכם בקרוב ל-2% לשנה בעשור האחרון. כלומר, 5% זה די יפה אך לא מדהים. ועדיין צריך לבדוק אם זה אפשרי. אם לישראל יש די רופאים למטרה זו, האם יש מספיק אחיות עכשיו. בכמה זמן נוכל לספק את כל מה שנדרש.

תרגיל דומה אפשר לערוך בחינוך, ושוב, מעבר למחלוקות הערכיות, כמה חינוך נוסף אנחנו רוצים? איזה כוח אדם נצטרך לשריין עבורו. מה עוד נצטרך לשריין במערכת החינוך החדשה. כך נעבור יעד-יעד, נתחיל לקשר בין יעדים לאמצעים. נתחיל לראות בכמה הגיוני להגדיל כל יעד בכל שנה. נאמר לעצמנו כי אנו עושים תכנון כלכלי. אין שמאל כלכלי בלי תכנון. כי שמאל מציב יעדים ברורים, ומנסה לראות איך הוא מגשים אותם. וברור כי אוסף יעדים, כפי שהצגתי כאן, מביא לפעמים להתנגשות, להכרה במגבלה תקציבית, או במגבלת כוח האדם.

ולא דיברנו מספיק על המגבלה התקציבית. האם להדפיס כסף הוא הפתרון, או שעדיף להטיל מס, ולהדפיס כסף במודעות, כי הדפסת כסף עלולה לגרור אינפלציה. וכפי שנכתב כאן פעמים רבות, יש מרחב ענק לגביית מס מהעשירים. אלה כספים שיושבים ללא שימוש, הגיע הזמן להחיות אותם מחדש.

זו המציאות החברתית שאליה קורא השמאל. מציאות המתפתחת מתוך עשייה, ומתוך השאלות העולות מהעשייה. מציאות הנשענת על הידברות, על חילוקי דעת ופתרונם. על תיאום מתמיד בין הגורמים. מציאות שלא אומרת סתם ככה תרחיבו, השוק ילמד אתכם כמה ואיך. אלא קוראת: תרחיבו – על סמך תכנון כלכלי מדוקדק.

****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר

כלכלה, מה יהיה? 'ניסוי מעבדה' כתשובה

לא, זה לא עניין שגרתי – ניסוי מעבדה בכלכלה. אך מה שעשינו בחצי השני של שבוע פסח, הוא הכי קרוב לזה שאפשר. עלינו לגליל, למקום הנופש שלנו זה יותר מארבעים שנה. לא סתם 'מקום נופש', כי אם מקום הנופש בפסח כל שנה. שלושה דורות אחוזי געגועים, אחרי דילוג של שנה. האמינו לי, קלטנו כל פרט שלא היה כמו קודם.

להמשיך לקרוא

ערבי וערבייה, חדשות שישי בערב

ערב שישי, שלושה ימים אחרי הבחירות, חדשות כאן בטלוויזיה. ערבי וערבייה בין הפרשנים המעטים בפתיחה. ריאד עלי הדרוזי הוא הידוע יותר מהשניים, ולצידו אישה, אימן קאסם סלימאן, מהטלוויזיה בערבית. לא ראינו תמונה כזו? לא מעזה לקבוע. אולי הייתה, אך ברור שזו לא תמונה שגרתית. ברור גם שזו תמונה עם אמירה.

אין פלא שהערבים מככבים בחדשות. מנצור עבאס, ראש רשימת רע"מ הוא האיש שיקבע אם תקום קואליציה בראשות נתניהו, או בראשות איש מהשמאל-מרכז. מרב מיכאלי מקדמת את מעמד הנשים, יחד עם מעמד מפלגת העבודה. איך הגענו לזה? נדמה שאנחנו כאן עקב פוליטיקת הזהויות. מה שחשוב הוא מי אתה, מי אתה חושב שאתה. אתה בוחר את מי שיבטא אותך באופן הטוב ביותר.

אין כאן שמאל-ימין במובן המסורתי. אין כאן פוליטיקה מהסוג הישן. זה טוב? זה רע? זה מה שיש, נצטרך לחיות עם מה שזה מביא. מנצור עבאס מבין היטב את המצב, מתכוון להפיק ממנו את המירב לחברה הערבית. עם זאת, נקווה שהוא יפעל בתבונה, ולא ילך שולל אחר הבטחות שווא.

גם אנחנו חייבים לעשות את החשבון. הערבים כיום הם כחמישית מאזרחי מדינת ישראל. ברור לגמרי, שזה לא מתקבל על הדעת להחזיק אותם ללא זכויות. ישראל היום נתפשת כחריגה במערב, ביחסה למיעוטים שלה. זה דוקר בעין של כל מי שנזקק לשירותים רפואיים. שיעור ניכר מהרופאים ומהאחיות בישראל היום הם ערבים. הם אנשי רפואה טובים, לא הגיע הזמן להכיר להם טובה?

אני זוכרת היטב את הכעס על ערבים ואת החשש מפניהם לאחר מלחמת השחרור. באותה תקופה, הייתה לכך הצדקה. אבל חלפו מאז יותר משבעים שנה, הרבה נתונים במשוואה השתנו. גם הערבים ברובם תופשים עכשיו את הדברים אחרת. בלא מעט התבטאויות של אנשים ברחוב, ניתן להבין שהם מעדיפים לחיות כאן, מאשר להיות מועברים לרשות הפלשתינית. האמירה הזאת נשמעת ברור מפי תושבי וואדי ערה, בהתייחסות להצעה ותיקה של אביגדור ליברמן. עם זאת, נדמה שהם מצפים לתפוש מעמד של אזרחי מדינה שווים, הם מצפים להיות חלק מהחברה כאן.

אין ספק, שזו הסוגייה הכבדה ביותר העומדת כיום בפני מדינת ישראל. היא לא קלה, במשך שנים ברחנו ממנה, הדחקנו את קיומה. כיום, כפי שדברים כאלה קורים בדרך כלל, אין לנו ברירה. חייבים לטחון שוב ושוב את השאלה איך אנו מעוניינים לחיות עם הערבים. ריאד עלי חידד את הסוגייה בחדשות אותו ערב. הוא אמר בגלוי: יש המון נשק בחברה הערבית. נשק המשמש לאלימות בתוך הבית. כמה עוד אפשר יהיה לשכוח את הנשק הזה. האם ההתעלמות מקיומו, היא ההחלטה הפוליטית הנבונה ביותר שמדינת ישראל מסוגלת לאמץ עכשיו?

****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר****

זה טראמפ? הרבה יותר מטראמפ

זה טראמפ, מה שקרה בליל חמישי בקונגרס האמריקאי? זה הקסם של נשיא ארה"ב? או זה מסר לקהל המצביעים האמריקאי, ולקהל המצביעים הדמוקרטיים בכלל? "להחזיר לעצמנו את המדינה" הוא אמר, והמון מאזיניו פרץ לגבעת הקפיטול בעת התכנסות הקונגרס לאישור ניצחונו של ג'ו ביידן בבחירות. ו'ההמון' בניגוד למצופה, היה המון של לבנים, הרבה בלונדינים שהתפרעו במשרדי הקונגרס.

להמשיך לקרוא

להעלות מס? אין שאלה בכלל

אחת התופעות הכי פחות מובנות בכלכלה של ימים אלה היא הסירוב להעלות מס, והתמיכה הנלהבת בהדפסת כסף במקומו. מה, להדפסת כסף אין מחיר? כבר כעת רואים את ניפוח הבורסות במחזור הנוכחי, ואת ההקצנה הנוספת בהתפלגות ההכנסות, אי השוויון המוגבר. איש אינו יודע איך זה ייגמר, אך רבים חשים שזה ייגמר לא טוב, אם במשבר חברתי עמוק, או בתהליך כלכלי בעייתי.

להמשיך לקרוא

פוסט קפיטליזם – קפיטליזם הוא מילת המפתח

שוב אני חוזרת לפוסט-קפיטליזם. חוזרת למחשבה המנקרת במוחי ולא מרפה. פוסט קפיטליזם מהו? הוא אמירה שאנחנו בשלב הפוסט של הקפיטליזם. השלב שבו המערכות הכלכליות לא יכולות עוד להיות מתוארות כצורה של קפיטליזם. האם אנחנו שם? אולי בשאיפה, בחלום, חלום של אנשים כמוני. אך בפועל, אנחנו בקפיטליזם מכוער, קפיטליזם שרק הולך ומקצין, בינתיים.

להמשיך לקרוא

זה הרבה דברים, אלטע זאכן, לא רק כסף

בשבוע שעבר כתבתי כאן בעיקר על כסף, על מנת לחדד את ההבדל בין פוסט-קפיטליזם לסוציאליזם בכלכלה. אמרתי כי בפוסט-קפיטליזם אין התייחסות מספקת לכמה ולכסף, לעומת הסוציאליזם שבו השאלה 'כמה כסף' חוזרת שוב ושוב. רציתי לכתוב גם משהו על זמן, אך פתאום תפשתי שהפוסט-קפיטליזם מתייחס לזמן, אם הוא מדבר על שבוע עבודה של 32 שעות, ולאחר מכן של 24 שעות.

להמשיך לקרוא

פוסט-קפיטליזם – שלושה ימי עבודה?

פוסט-קפיטליזם הוא מונח אופנתי, שנתקלתי בו לאחרונה. בדקתי בוויקיפדיה איך הוא מוגדר, ומצאתי: "פוסט-קפיטליזם הוא מצב שבו כבר לא ניתן לתאר את המערכות הכלכליות של העולם כצורות של קפיטליזם". בדקתי בוויקיפדיה מהו קפיטליזם, ושם כתבו: "קפיטליזם הוא שיטה כלכלית המבוססת על הבעלות הפרטית של אמצעי הייצור, והפעלתם לשם רווח". יש כמובן ווריאציות רבות להגדרה זו, אך בעלות פרטית ורווח הם מונחים מרכזיים בכולן.

להמשיך לקרוא

השר נגד הפקיד הבכיר: חילוקי דעות בכלכלה

מי כותב את השורה התחתונה בכלכלה? לכאורה, אין ספק, כפי שאמר שר האוצר, ישראל כץ, השר הוא הקובע. זאת, משום שהוא נבחר בבחירה דמוקרטית על ידי הציבור, ועל כן הוא המייצג מהימן ביותר של הבוחרים. אבל, רגע, מדוע ממנים בכל משרד אוצר – מנכ"ל, ממונה על התקציבים ובכירים אחרים? אולי משום שזו כבר מוסכמה כי השר לא יודע הכל, לא מכיר את שפת הכלכלה, צריך לתרגם בשבילו את רצונותיו למונחי תקציב, ואת מונחי התקציב לרצונות שלו.

להמשיך לקרוא

שקט, כלום לא קורה

אולי רק נתון חשוב אחד. ירידה של 28.7% בתמ"ג מנוכה העונתיות, בחישוב שנתי, ברבעון השני של 2020 לעומת קודמו. בעצם, רואים פה עוד דבר חשוב אחד. כל רכיבי התמ"ג יורדים בשיעור דומה, לבד מההוצאה לצריכה ציבורית העולה ב-25.2%. ההשקעות והייצוא יורדים גם הם בשיעור של סביב ה-30%. הצריכה הפרטית, ייבוא הסחורות והשירותים – שניהם נופלים קצת יותר 43% ו-42%.

להמשיך לקרוא