השקפה אופטימית, ספרו של אודי מנור, מייצג נאמנה את מחברו – אומר את מה שהוא חושב מבלי להסתיר. בבלוג שלו, בין תיאור עיסוקיו, מנור כותב במפורש 'חבר מפלגת העבודה' – מקדם מכירות שנוי במחלוקת בשנים האחרונות. הישירות הזו שלא-עושה-חשבון-לאף-אחד, היא אחת הסיבות להערכה ולחיבה שאני רוחשת למנור ולכתיבתו, גם אם מדי פעם היא מובילה אותו למשוך בצמותיי הוירטואליות.
אין לי מושג מה מדבר אליי כל כך בשיר הזה. המשורר הפולני, צ'סלב מילוש, פרסם אותו כשכבר היה אדם לא צעיר. זה, בעיניי, סיכום חייו וגורלו של דור. מילוש (2004-1911 ) נולד בליטא, עבר לפולין בזמן מלחמת העולם השנייה, שירת במשרד החוץ הפולני, ערק למערב בשנת 1951. ב-1960, הוא השתקע בברקלי שבקליפורניה, שם לימד שפות סלאביות. לאחר קריסת המשטר הקומוניסטי, ב-1989, הוא חזר לפולין וחילק את זמנו בין ברקלי-קליפורניה לקרקוב-פולין. עם ביוגרפיה כזו, אין פלא שמילוש שאל את עצמו לא-מעט על האמת ועל המרמה בחייו.
