תגית: המודל הניאו-ליברלי

עדות מהמהפך הניאו-ליברלי – לימודי הכלכלה

עכשיו, כשאני חוזרת לאחור, אני לא בטוחה אם נכון יותר לדבר על מהפך, או על התפתחות הדרגתית. המעבר למודל הניאו-ליברלי בראשית שנות השבעים היה באמת חד, אבל גם קודם לכן נשענה הוראת הכלכלה בישראל על המסורת האנגלו-סקסית, שהיא מכניסטית באופיה, על כן תואמת חשיבה ליברלית.

להמשיך לקרוא

עדות מהמהפך הניאו ליברלי

את המהפך הניאו-ליברלי בישראל נוהגים לייחס לתוכנית ייצוב המשק של 1985. אמת, אז לראשונה הוא הוצג לציבור כמשנה סדורה. אך שורשיו נעוצים בתקופה מוקדמת יותר, הם מגיעים לראשית שנות השבעים.

להמשיך לקרוא

אליס מונרו, כבישים מהירים, מקדשי תפילה

בחופשה הזו קראתי כל יום כמה עמודים מספרה  של אליס מונרו בריחה. זה ספרה השני של מונרו שאני קוראת – הראשון הוא חיים יקרים. שקעתי בעלילה, לפעמים אפילו לא הינחתי את הספר מהיד עד תום הסיפור, ויומיים מאוחר יותר – שום דבר.

להמשיך לקרוא

ג'רזי ושער החליפין של השקל

משמעותו המלאה של הביטוי "מקלט מס" התבררה לי לראשונה ב-1998. דלתו של עולם הפיננסים המתוחכם נפתחה לי על ידי מנהל בנק השקעות חד-לשון. זה היה בסיור עיתונאים לכמה מקלטי מס באירופה.

להמשיך לקרוא

אבחון לא-מדעי של מצב הכלכלה

לפני שבועיים ביליתי כמה שעות בתל-אביב. נחתתי בדיזנגוף סנטר, צעדתי משם צפונה. אני מגיעה לאיזור הזה מספר פעמים בשנה, הפעם במיוחד שמתי לב למצבו הירוד של הרחוב בין כיכר דיזנגוף לשדרות בן-גוריון. חנויות סגורות, בניינים משתפצים, בניינים משופצים שלא מזדרזים להתאכלס.

אני מאמינה גדולה באבחון לא-מדעי של הכלכלה: מראה עיניים לפני הכל. נזכרתי בסוג של שעשוע שחלקתי פעם עם ידידה-כלכלנית. עברת בגלזר'ס לאחרונה? היינו מתעדכנות אחת אצל השניה. גלזר'ס הייתה חנות נעלי יבוא יוקרתית במרכז רחוב דיזנגוף ובכיכר המדינה. החלון של גלזר'ס מעוצב? דגמים חדשים? תהיה שנה נהדרת. החלון של גלזר'ס מגובב? הכל מבצעים? כדאי לבדוק את המזוזות הכלכליות.

להמשיך לקרוא

תכנון כלכלי, כללים בכלכלה, אני (לא) מאמינה

דרוש עורך דין צמוד. עורך דין צמוד לכל החלטת ממשלה. עורך דין שימיר את ההחלטה לחוק. עורך דין שיתבע את מפרי החוק. עורך דין כי השוק החופשי שחרר אותנו מערכים. עורך דין כי אנחנו משוחררים, למה נתנהג יפה.

פרדוקס השוק החופשי העכשווי התחדד אצלי בעקבות קריאת שני מאמרים מעניינים. האחד של אודי מנור, השני של פול קרוגמן. שניהם עוסקים במילטון פרידמן ומשנתו המוניטרית.

להמשיך לקרוא

ניאו-ליברלית: המצאת השחיתות

שוב חוזר אלינו ניגון ה"שחיתות". הפעם, בהקשר הבחירות המקומיות. סקר הארץ-דיאלוג, בפיקוחו של הפרופ' קמיל פוקס, מצא כי 63% מאזרחי ישראל סבורים שקיימת שחיתות ברשות המקומית שבה הם מתגוררים (הארץ, 17.10.2013).

ובמעין הסקת מסקנה, מובלט לצד הידיעה עוד ממצא של הסקר: רק 57% מבעלי זכות הבחירה שנסקרו מתכוונים להצביע. בפועל, הצביעו רק 50% מבעלי זכות הבחירה. אז מה, השחיתות מונעת את ההתייצבות בקלפיות? שחיתות מתבטאת בפעולה אישית, אז מדוע לא כו-לם רצים להצביע ולהחליף את הראשים המושחתים? יותר מזה, אם השחיתות היא הבעיה, איך זה ששלושה ראשי ערים בולטים, שנגדם תלויים כתבי אישום, דווקא נבחרו מחדש?

להמשיך לקרוא

ניאו-ליברלית. שפה מטעה

שמתי לב לתופעה הזו רק לאחרונה. כולנו מדברים ניאו-ליברלית במקום לדבר כלכלה. אצלי התחדדה ההבחנה, כשהדרכתי תלמידות מתנועת השומר הצעיר בעבודה על שוק הספרים בישראל. פתאום קפץ לי לאוזן השימוש התדיר במונח 'כשל שוק' אצל כל הדוברים שהן ציטטו.

להמשיך לקרוא

תכנון כלכלי. רוצים יותר

אמר את זה כלכלן חשוב אחד, במכתב שכתב לכלכלן בולט אחר. וזה מה שכתב ג'והן מיינארד קיינס לאביר השוק החופשי פרידריך פון האייק:

"עליי לומר כי איננו רוצים אי-תכנון, או אפילו פחות תכנון, למען האמת עליי לומר כמעט בוודאות כי אנו רוצים יותר. אך התכנון חייב להתרחש בקהילה שבה אנשים רבים ככל האפשר, מנהיגים ומונהגים גם יחד, שותפים לעמדתך המוסרית. תכנון מתון יהיה בטוח דיו רק אם אלה המבצעים אותו יידעו להקדיש את כל לבם וכל מעייניהם לסוגיה המוסרית. למעשה, זה כבר נכון לגבי חלק מהם. אך הצרה היא שיש גם חלק חשוב באוכלוסיה אשר אפשר לומר כי הוא רוצה תכנון לא כדי ליהנות מפירותיו, אלא משום שמבחינה מוסרית רעיונותיו מנוגדים בדיוק לרעיונותיך, והוא אינו מבקש לשרת את אלוהים אלא את השטן" (מתוך רוברט היילברונר, הפילוסופים הארציים, הוצאת שלם 2012, עמ' 295-294).

להמשיך לקרוא

אין תשובות קסם בכלכלה

כשם שאין אהבות שמחות. לא חשוב אם זו תשובה מימין, או תשובה משמאל. תשובה כלכלית חייבת להכיל בתוכו מנה גדושה של פיכחון. ופיכחון הוא משבית שמחות (אהבות) ידוע.

בחודשים האחרונים מתנהל בתקשורת העולמית ובתקשורת המקומית דיון שרוב הציבור (וגם לא מעטים מהמתדיינים בו) אינם ערים לכל דקויותיו. נקרא לו בשמו: מדיניות תקציבית לעומת מדיניות מוניטרית בעת שפל. זה שהמתדיינים לא תמיד יודעים על מה הם מדברים, לא אומר שאין להם דעה. זה גם לא אומר שתרומתם לדיון אינה משרתת אינטרסים סמויים. העובדה היא שעל רקע המחלוקת – מדיניות פיסקלית לעומת מדיניות מוניטרית – ניטש עכשיו קרב עז על כל תפקיד בכיר שמתפנה בתחום הרגולציה הפיננסית בעולם ובישראל. די להזכיר את המאבק סביב מינוי מחליפו של ברננקי בארה"ב.

להמשיך לקרוא