בעצם, רק התחלנו לדבר אודותיה. דיברנו על מראיתה הבין-דורית: במקום שכל דור יעלה את רמת חייו לעומת קודמו, הוא מוריד אותה. דיברנו על מראיתה בדור אחד: דור הגמלאים והפורשים עכשיו הוא דור של עובדים-חוסכים. דור של קביעות בעבודה, פנסיה, ביטוח בריאות. פתאום, בזיקנתו, הכל יוצא לו הפוך, הקרקע נשמטת מתחת לרגליו.
ביקור בבית ביאליק, בשבת לפני הצהרים, הזכיר לי את המושג "משורר לאומי". חיים נחמן ביאליק הוכתר למשוררנו הלאומי לפני קום המדינה. ולמרבה האבסורד, דווקא לאחר קום המדינה, פוצלה כהונתו הרמה לשניים: נתן אלתרמן, משוררה של תנועת העבודה, ואורי-צבי גרינברג, משורר החוגים הלאומיים. לא ייפלא, אפוא,שהשליחות החשובה הזו נגוזה מאוחר יותר.
עצמאות פוליטית, עצמאות ביטחונית, עצמאות כלכלית. כולנו, לכאורה, חולמים על אותו דבר. האמנם? נחזור למה שהוא עצמאות בעיניי נתניהו וחבריו. נחזור להכתרת השקל למטבע בר-המרה.
מה שמתעתע בדיווח מסודר מדי של אירועים – לא משנה אם זה סידור על פי זמן או על פי נושא – הוא שבהסתכלות לאחור מבינים, שלא ההכרזות הגדולות או הצעדים הגדולים הם שמעצבים את המציאות. ההיסטוריה נכתבת דווקא על ידי הסיפורים הקטנים והלא-חשובים.
ערימת החול, כיתה א' זרם העובדים. חינוך טוב? לא לדיון הזה כיוונתי, ובוודאי שלא עוררתי את זיכרונה היפה של ערימת החול כדי לומר שכל בוגרי זרם העובדים הפכו לגדולי האומה.
יום הצטרפותה של אותה עניבה למשפחתנו הוא, מבחינתי, יום הולדתו של המודל הליברלי בישראל. אבי החזיק אז במשרת מפקח על בתי הספר בשרון. התפקיד החצי-פקידותי לא הלם את אפיו האנרכיסטי. אבל הוא מילא אותו בלית ברירה, לאחר שעזב את ניהול בית הספר לילדי עובדים ברמתיים לפני כניסתי לכיתה א'.
בפרבר שלי כל התנועה מתנקזת למעגל של ארבע יציאות. בפרבר שלי נתקעים בפקק נורא בין שבע וחצי לשמונה כל בוקר. קמו פרנסי היישוב והציבו במקום שוטרים מתנדבים.
ממשלה קטנה כפזמון חוזר. ממשלה קטנה כהתחלה ותמצית של המהפך הניאו-ליברלי. ישנם עוד פרטים חשובים מלבדה, אבל אין פרט בתהליך הכלכלי המתרחש במדינת ישראל מאז שנות השבעים, שאינו קשור אליה.
נורת אזהרה ראשונה הבהבה כבר ב-1970, כשהאינפלציה קפצה לשיעור שנתי של 10%. ב-1974, מיד לאחר מלחמת יום הכיפורים, הגיע שיעורה השנתי ל-56%, וב-1979, הוא נגע ב-111%. היה ברור שמוכרחים לפעול.
הרבה רגעים כאלה שמורים אצלי מאז המהפך הפוליטי של קייץ 1977. נסיבות טרגי-קומיות, מנקודת ראותי, הנחו אותי למשרד התעשייה והמסחר בפברואר אותה שנה. השר חיים בר-לב מטעם העבודה, הוחלף עד מהרה ביגאל הורוביץ ממפלגת לעם בליכוד. גדעון פת, מהאגף הליברלי של הליכוד, תפש את מקומו לאחר תקופה קצרה, ושימש כאחד ממבשרי עידן הליכוד בכלכלת ישראל.
עידן השוק החופשי 