צידה העוד יותר משעמם של השחיתות

בניגוד לסיפור השחיתות של מרכול קטן, או של מועצה מקומית קטנה, שחיתות מערכתית היא תמיד משעממת. היא מגובה במיטב חוות הדעת המשפטיות והחשבונאיות. היא מבליעה לעצמה פיהוק קטן לנוכח זעקות הנגזלים. פיהוק קטן, אפילו לא פיהוק במלוא הפה.

הדרך הנכונה להתמודד עם שחיתות כזו היא הכרת הכלים שלה. קצת חשיפה פרטנית של מקרים, אך בעיקר לימוד השיטה שהביאתנו עד הלום. בשבוע שעבר, תיארתי כאן את השחיתות המובנית לעתים קרובות בהשקעות זרות. כדי לחדד את הדברים, נאמר אותם באופן הזה: מדוע שמשקיע יבחר להתרחק מביתו? למה שיוסיף לחייו סיבוכי שפה זרה, מרחק גיאוגרפי, מחוות גוף לא-מפוענחות, מטבע זר.

אולי משום שהוא מקווה שהסיבוכים האלה יעייפו גם את רשויות הפיקוח במקום מושבו ובמדינת השקעתו. אולי משום ש"רחוק מן העין רחוק מן הלב" – קל לו יותר להתעלם מרגשות ומערכים, כשנפגעי מעלליו לא נמצאים בטווח ראייתו.

וכאן מגיעים לצידה העוד יותר משעמם של השחיתות: זרימת הכסף הנלווית למיזמים כלכליים. פרישת השקעות מחוץ לארץ האם של המשקיע מאפשרת לו להעביר כספים בתוך החברה, לכאורה מטעמים עסקיים, שלא הכי נבדקים על ידי הרשויות. זו הסיבה לרישומן של חברות רבות באירלנד: מס חברות נמוך, ואי-חפירה בדו"חות הכספיים. זה גם הרקע לקובלנתו של הממשל האמריקאי על רישום חברות אמריקאיות במקלטי מס. קל לקבול, קשה יותר להוכיח כוונה לא-נאותה, כשהשיטה הנוכחית היא במלוא פריחתה.

חופש תנועות ההון הוא אחד מעיקריו של המודל הניאו-ליברלי. חופש מלא הוחל בישראל בתקופתו הראשונה של נתניהו כראש ממשלה. זה היה ביום העצמאות 1998. נתניהו, פרנקל, נאמן – מי שהיו ראש הממשלה, נגיד הבנק המרכזי ושר האוצר – יצאו והכריזו על שקל-בר-המרה. כוונתם הייתה להפנות את תשומת הלב להסרת המגבלות האחרונות שנותרו על העברת כספים לישראל, וממנה החוצה. נותרה חובת דיווח על המרת שקלים למט"ח, וההמרה ההפוכה, בסכום העולה על 50 אלף שקל. אך ריבוי העסקות וזירות ההמרה מקשה על המעקב.

השימוש בביטוי שקל-בר-המרה ייפה את פניו של הצעד שלא היה נחוץ לגב' כהן מחדרה, ולא לעסקים לגיטימיים. גב' כהן ממילא לא ממירה סכומים כאלה. רוב העסקים גם קודם לכן היו חופשיים. מי שחגג בחגיגת השקל-בר-המרה הוא מגזר ההימורים הפיננסיים, שלצורך תרגיליו נזקק להזזת כספים מהירה מפה לשם. זכו גם אלה שמשום-מה "מלבינים הון". אלה הם אנשים מעוררי עניין אצל רשויות החוק, המעדיפים להרחיק את הכסף ממקורותיו.

על הגיבורים האלה כותבים סיפורים. לעתים המשטרה בוחשת בעניינם. אבל איש לא נותן את דעתו על השיטה. כל-כך פשוט, כל כך מחוץ לתשומת הלב. אולי משום שהשחיתות המערכתית היא אוסף משעמם של תקנות. אולי משום שחושבים שהציבור לא יבין. אולי משום שנזהרים מלגעת בפרות כלכליות קדושות.

ועכשיו, כשהזעם הציבורי שוב גואה, הגיע הזמן לומר: לא, סינון מסויים של תנועות ההון לישראל וממנה החוצה, לא יפגע בחופש האישי של גב' כהן. הגברת, ממילא, לא משחקת עם סכומים כאלה. הוא לא יפגע במי שמעביר כספים למטרות כלכליות טובות. הוא יקשה רק על מי שמעביר כספים לצורך הלבנתם, או לצורך ספקולציה מזיקה. כן, אפשר להסביר. דברים כאלה צריכם להתנוסס בראש מצעה של כל מפלגה. פחות תלונות, פחות הפגנות, פחות ביקורת הנתפשת כחולשה. יותר הצעות משעממות לחיסול השחיתות.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה , רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***

צידה המשעמם של השחיתות

הוא צידה המעניין באמת. כי כמה עוד אפשר לחדש במה שאלף העבירה לבית, גימל הקליטה, ולמה היא החליטה לדבר. החידוש האמיתי טמון בניתוח משע-מם של השיטה. ניתוח התאפשרות השחיתות תחת חופש כלכלי מוגבר. ניתוח שגשוגה תחת משטר ניאו-ליברלי.

להמשיך לקרוא

תפסיקו לדבר, תתחילו לדבר

תפסיקו לדבר, אמרו לנו בקדימון לסרט הניאו-ליברלי. זה היה בשנות השמונים, עסקתי בתכנון וכלכלה במשרד התעשייה והמסחר.

להמשיך לקרוא

לפרק את הסדר הניאו-ליברלי: ברקזיט כדוגמה

אמרנו פירוק, לא שבירה, בשום אופן לא שבירה. זה גם מה שבריטניה אומרת עכשיו, לקראת הברקזיט. נאומה של תרזה מיי, מאמצע השבוע שעבר, הוא המחשה למורכבות הדברים. והוא נושא אתו מסר אוניברסלי: לעולם, אבל לעולם, אל תכבלו את ידיכם לפני שאתם פועלים, דוגמת מה שבריטניה עשתה לעצמה במשאל העם של יוני 2016.

להמשיך לקרוא

לפרק את המודל הניאו-ליברלי: הו, חופש העיתונות

עם פריצתה של פרשת מוזס-נתניהו, מיהרתי לשלוף ממדפיי ספר שהטביע בי את חותמו. זהו ספרה האוטביוגרפי של קתרין גראהם, מו"לית הוושינגטון פוסט. מו"לית אגדית תמיד, ובמיוחד בעת פרשת ווטרגייט.

להמשיך לקרוא

פנמה, מה, לא תשתעממו

שנים-עשר ראשי מדינה ועוד מאות פוליטיקאים נמנים על לקוחות מוסאק פונסקה, משרד הייעוץ למקלטי מס מפנמה. רוב הלקוחות באים ממקומות אקזוטיים כגון סין, אוקראינה, רוסיה, איסלנד. רק האחרון ברשימה בא מחזית הקידמה: בריטניה, ראש הממשלה, דייויד קמרון.

להמשיך לקרוא

עוד על כלכלה הפוכה

בעצם, רק התחלנו לדבר אודותיה. דיברנו על מראיתה הבין-דורית: במקום שכל דור יעלה את רמת חייו לעומת קודמו, הוא מוריד אותה. דיברנו על מראיתה בדור אחד: דור הגמלאים והפורשים עכשיו הוא דור של עובדים-חוסכים. דור של קביעות בעבודה, פנסיה, ביטוח בריאות. פתאום, בזיקנתו, הכל יוצא לו הפוך, הקרקע נשמטת מתחת לרגליו.

להמשיך לקרוא