זו אחת השורות האחרונות במאמר שהתפרסם בגרדיאן הבריטי, לאחרונה, ופורסם בדה מרקר. הגרדיאן הוא אנטי גלובליזציה? לא, הגרדיאן סוף סוף מבין את מה שאני טוענת כבר יותר משלושים שנה. כן, לגלובליזציה יש מחיר, שלאורך זמן אי אפשר לעמוד בו. עובדה.
זה קרה ביום אחד – ה-6.10.2022. האיש שלי חזר מהסופר ומהמינימרקט , והכריז כי בשני המקומות אין חמאת תנובה. מזל, שאני תמיד מחזיקה רזרבה. ובדיוק באותו יום, כותרת בדה מרקר האומרת "התוכנית לחסימת הסינים: השקעות זרות בישראל ידרשו אישור ממשלתי".
היו ימים שהאגסים כיכבו אצלי. כתבתי עליהם כמעט פעם בשנה. לאחרונה, משום מה, זכרם הועם, עד שביום רביעי האחרון בעלי הביא אגסים ישראליים. זיהיתי אותם מיד על פי צורתם, והשתכנעתי בישראליותם משהבשילו תוך מספר ימים מבלי להירקב. ואגב, כדאי שתדעו, בפתק הירקות והפירות של בעלי מופיע כל שבוע הכיתוב המפורש: אגסים רק ישראליים. ואז, או שהוא לא מביא, או שהוא מביא משהו דומה ולא ממש זהה.
אני כנראה לא גאון, כך אני מבינה עכשיו. לקחתי ברצינות רבה מדי את המענה לציבור של כתר פלסטיק. אשת השירות ענתה לי שאין כבר ריפוד לקרש גיהוץ של החברה. יותר נכון, היא אמרה "תחפשי בחנויות, לא מייצרים כבר ריפוד חדש, לא מייצרים קרשים יותר" היא לא ביטאה את דעתה, שמעתי אותה מתייעצת לפני שענתה. והיא כמובן טעתה.
אחד מעיקרי תוכניתו הכלכלית של ליברמן, עיקרון שכנראה מקובל על כולם ולא זוכה למילת ביקורת בעיתונות, הוא החשיפה הגורפת ליבוא. חשיפה ללא סייג, על סמך עמידה בתקנים בינלאומיים. זה, למעשה, אומר ביטול סמכותו של מכון התקנים הישראלי, שאולי יישאר עם פעילות חלקית, אך לא באמת יקבע מה רשאי להיכנס לישראל. אני כמובן חושבת שזו שטות גמורה, כי מדינה מבטאת את השקפותיה, בין השאר, על ידי בחירה במוצרים הנכנסים אליה. אתמול, נוכחתי בעניין הזה שוב.
יש בידינו קרש גיהוץ של כתר פלסטיק. הוא נמצא אצלנו כבר מספר שנים. זה קרש מעולה, שלא מתפרק ולא עושה בעיות, קשה למצוא בחנויות משהו בטיב דומה לו. הקרשים המיובאים הם מאיכות גרועה, מתפרקים סמוך מאד לרכישתם. מדוע? שאלה טובה, זה מה שהיבואנים בוחרים להביא. החלפנו את הריפוד של קרש כתר פעם אחת, עכשיו צריך להחליף אותו בשנית. קנינו ריפוד בטמבוריה מחוץ ליישוב שלנו לפני שבוע. ראינו שזה לא ריפוד של כתר, ראינו גם שהוא גדול מדי, אבל זה מה שהיה, והמוכר אמר שנצליח לכווץ אותו למידה הרצויה 'בעזרת השרוך'. הגענו הבייתה, לא מצאנו שרוך, ואתמול החלפנו לריפוד קטן יותר. הוא כמובן קטן מדיי.
"אנחנו לא רוצים ששער החליפין ידחוף חברות בינלאומיות להעביר את הפעילות שלהן למקומות אחרים. לכן החלטנו על צעד חריג עבור זמנים חריגים", אמר המשנה לנגיד בנק ישראל, אנדרו אביר, להצדקת החלטתם לרכוש 30 מיליארד דולר בשנת 2021, על מנת להתמודד עם ייסוף השקל. זה קרה ביום ה', לפני שבוע וחצי, לאחר ששער השקל/דולר ירד לשפל של 3.1340.
כל שנה, בעונה הזו, אנחנו מגיעים לארוחה המשפחתית עם ערימת דובדבנים. השנה, לאחר חורף קר, אין דובדבנים בשתי החנויות שבהן אנחנו קונים. בדקנו ומצאנו שמחירם גבוה מדי, לא הצלחנו להבין את הסיבה.
דובדבנים יקרים? משהו בשרשרת המחשבות שלי נפתח אחרי המפגש המשפחתי. אחד מנכדינו סיפר כי הוא לא ישן כבר 30 שעות. בלילה, הוא מילצר לילה שלם, בבוקר, הוא העמיס משאית ב'צופים'. סיפור המלצרות בחתונה נשמע מוזר. זה היה באחד מאתרי האירועים היקרים במדינה. 'אין אוכל שלא היה שם במזנון, לא ראיתי דבר כזה', סיפר איתי. הוא הגיע לשם דרך חברת כיתה, בתו של בעל הקייטרינג. הילד בן ה-17, מעולם לא מילצר קודם לכן.
גוש החמאה, בכלי שעל שולחן המטבח, מעצבן אותי מאתמול בבוקר. הוא מגושם מדי (250 גר'), צהוב מדי (אולי שמן מדי) בשבילי. אישי הביא אותה מהמרכול השכונתי, החמאה היחידה שהייתה שם. מעניין מתי היא תפסיק לדקור לי את העין. על פי הכיתוב העברי על העטיפה בצד אחד, נדמה לי שמראש הניחו שאתרגל. היבואן השקיע כאן באריזה, לא למשך זמן של 'תגרת מחירים' קצרה בין הממשלה לתנובה.
כובד הראש של מקצועי מחייב אותי לפתוח במכסי היבוא החדשים שטראמפ הטיל. אבל הם כשלעצמם די זניחים, וככל הנראה, לא יעוררו מלחמת סחר עולמית. לכן אפתח בחדשות חזית הסחר כחול-לבן: שיעור היבוא בסך צריכת מוצרי תעשייה בישראל קפץ מכ-51% בשנת 1995 לכ-78% בשנת 2015.
עידן השוק החופשי 