נהג מונית. לאן נוסעת הכלכלה

הוא ענק, הפארק הזה, אמרתי לנהג המונית כשחלפנו על פני וילה בורגזה ברומא. כן, פעמיים הסנטרל פארק הוא ענה לי בגאווה. יש לך סיבה טובה להישאר כאן, משכתי הלאה. יש לי סיבה לא להישאר כאן, הוא זרק לי חזרה בטון כועס. החיים כאן קשים, מעמד הביניים גמור.

להמשיך לקרוא

קונוס גלידה, כיכרות, ממשלת ראש גדול

רגע לפני כניסתה למונית, עצר הנהג את בתי. בנימוס איטלקי חינני, הוא ביקש ממנה להיפטר מגביע הגלידה שבידה. לא ערימה מטפטפת, חלילה, זנב קונוס קטן. ברומא התנהג כרומאי, חשבתי. ורומא, בניגוד לתדמית איטליה השוקעת, עדיין מעוררת כבוד.

להמשיך לקרוא

סודהסטרים. מה חסר פה

מה חסר פה, אמרתי לעצמי בקריאת כל הסקירות הנלהבות על מכירת סודהסטרים לפפסיקו האמריקאית. נלהבות לטוב ולרע. משהו בסיפור לא מלא, ובלעדיו קשה להבין את משמעות העיסקה.

להמשיך לקרוא

טוי. שובה של כלכלת כוח

זה לא רק ברבי שמטיחה פם-פם-פה-הו בפניהם של הבנים המלאים בעצמם. זו גם אחותנו כלה שבורחת מקולולו וחופה עם איש "מצלצלים" וממון. טוי שובה את לב ההמונים משום שהוא שר את השינוי המרחף באוויר. את המאבק הנשי בתוקפנות מינית, בצמידות למאבק בכסף-זה-הכל.

להמשיך לקרוא

משבר לימודי הכלכלה. ניתוח פדינגטוני

לא הופתעתי ממה שכתבה ועדת המומחים הבין-לאומית שמונתה על ידי המועצה להשכלה גבוהה: "מקצוע הכלכלה באוניברסיטאות על סף הכחדה…המצב קריטי". מיציתי את ההפתעה והעצב שלי בראשית שנות השבעים, בלימודי תואר שני, לאחר מספר שנות הפסקה. מצאתי כלכלה שונה מזו שהיכרתי. שפע של מודלים מתימטיים יבשים, רק כמה קורסים בנוסח הישן שנותרו.

להמשיך לקרוא

אמריקה כבר לא שרה

ימים מוזרים אלה של תהייה על ארה"ב וכוחה, ארה"ב וכוונותיה, הקפיצו לראשי את שירו הידוע של וולט ויטמן "אני שומע את אמריקה שרה". השיר פורסם לראשונה ב-1860, שנה לפני פרוץ מלחמת האזרחים האמריקאית.

להמשיך לקרוא

טראמפ, התקף עווית, איך לא

"יום אחד טראמפ מדבר בקשיחות על סחר…בהמשך הוא חושש שהוא ייראה חלש…ממש התקף עווית" מאבחן הכלכלן הנודע פול קרוגמן, בטורו האישי בניו יורק טיימס. עם זאת, קרוגמן מוסיף כי "סין היא באמת האיש הרע של הכלכלה העולמית".

להמשיך לקרוא