מילתו הסופית של כלכלן אנושי

"הבעיות הכלכליות המתוארות כאן, כמו גם עוני ורעב המוניים, עשויים, במחשבה ובפעולה, להיות מטופלים…מלחמה נשארת הכישלון האנושי המוחלט". מילים אלה סוגרות את כלכלת ההונאה התמימה, ספרו של ג'והן קנת גלבריית שיצא לאור ב-2004, שנתיים לפני מות מחברו בגיל 97.

להמשיך לקרוא

"כלכלת ישראל טובה ואיתנה" – תתחילו לדאוג עכשיו

"הירידות בבורסה של תל-אביב לא נובעות מבעיה בכלכלת ישראל", כך אמר גורם בכיר בבנק ישראל לידיעות אחרונות (17.8.07). "כלכלת ישראל טובה ואיתנה", הוסיף הבכיר, והקפיצני לכוננית לשלוף את ספרו של גלבריית: ההתרסקות הגדולה 1929(J.K. Galbraith, The Great Crash 1929, Houghton Mifflin Company, 1997).

וכך כותב גלבריית בהקדמה למהדורת 1997 של ספרו, שיצא לאור לראשונה ב-1955: "כשהשווקים בצרה, תמיד נשמעים אותם המשפטים: 'המצב הכלכלי איתן ביסודו' או, בפשטות, 'נתוני היסוד טובים'. כל מי ששומע מילים אלה, צריך לדעת שמשהו לא בסדר".

בנקים מרכזיים, תפקידם להרגיע במצב כזה. גם העיתונות, במיוחד הכלכלית -שחיה ותופחת ממידע ופרסומות בורסה – לא תרוויח מערעור קדושתו של הסדר הפיננסי הנוכחי. המגזר העסקי אולי מתפלל שמישהו כבר יעשה משהו. אבל אם הוא מתבטא, אזי רק בחדרי-חדרים, כי כולם יודעים שציפיות נוטות להתממש, ובמיוחד כשהציבור נסער.

סיפורו של גלבריית, באותה הקדמה, יכול להמחיש את הנקודה הזאת. באביב 1955, בעת גאות קטנה בבורסה, הוא נקרא לסנאט האמריקאי להעיד על אירועי עבר דומים. במהלך עדותו, הבורסה לפתע צנחה, והוא הואשם בקריסתה. כמה מהמשקיעים איימו עליו בפגיעה פיזית. אחרים, כתבו לו שהם מתפללים למחלתו או פטירתו המוקדמת (והוא, אגב, נפטר בן 98 בשנת 2006, צלול כבדולח לפחות עד 1997, זמן כתיבת ההקדמה). ימים אחדים, לאחר אותה עדות, נשברה רגלו של גלבריית בתאונת סקי. מה שמוכיח, שדיבורים ישירים מדי על הבורסה אינם מועילים לבריאותו של אף אחד.

ובמיוחד, כשנמצאים בעין הסערה. בתחושת בטן, ניתן לומר שזה אינו עוד משברון. תחומי התפרשותה של גאות הבורסה בתקופה האחרונה, שאינם מוגבלים למגזר ההיי-טק כמו לפני משבר שנת 2000, נותנים סיבה טובה לדאגה. עצוב לומר, שמצבו היסודי הטוב של המשק אינו משנה דבר במקרים כאלה. הרי גם לתפישתו של אותו בכיר בבנק ישראל, הסיבה לירידות אינה חטאי המשק הזקוקים למירוק נוצרי, אלא "נפילת השערים המתמשכת בבורסות העולם, שישראל אינה מנותקת מהן". אינה מנותקת? פרס האנדרסטייטמנט של השנה. המשק הישראלי – אחד המשקים הפתוחים בעולם – מחובר בטבורו לשוקי ההון והסחורות הגלובליים.

אבל, בשביל מה להיכנס לדיון תיאורטי מיותר. נאמר רק, במאמר מוסגר, שאילו כל הלווים יכלו להציג מראש תזרים הכנסות ודאי וסדיר, ואילו כל המלווים היו מרוצים מסתם תמורה נאותה, היה ניתן להסתפק בתיווכם של הבנקים. או, בעברית פשוטה, עילת קיומה של הבורסה הוא הרצון לחלוק סיכון מעבר לסביר תמורת הסיכוי לרווח דמיוני. הבורסה, מעצם הגדרתה, היא בועה.

לגלבריית באותה הקדמה, ובהמשך ספרו, אוסף שלום של סיפורי בועות בורסה שהופיעו יום אחד משום מקום ונגוזו כפי שבאו. וזו התרשמותו של איש האקדמיה החכם, שפרסם 48 ספרי כלכלה (קריאים!!! זה שלפנינו מודפס ברצף מאז 1955) שלוש שנים לפני משבר שנת 2000: "זה שיש לנו בזבוז גדול, בלי חשבון, של כסף ספקולטיבי, בעת כתיבת שורות אלה, זה ברור לכל אחד שאינו שבוי באופטימיזם נבוב. יש עכשיו לאין ערוך יותר כסף שזורם לשוקי המניות מאשר אינטליגנציה שתנחה אותו. יש הרבה יותר קרנות מאשר אנשים ונשים בעלי חדות פיננסית ומודעות היסטורית, לנהלן".

מודעות היסטורית? היסטוריה כלכלית אינה המקצוע המוביל בהוראת הכלכלה באוניברסיטאות כבר עשרות שנים. יתכן שחסרון זה מורגש עכשיו במגמת פניהן של כמה מקופות הגמל. כי כפי שגלבריית כותב: "יש כאן תהליך בסיסי חוזר ונשנה. הוא בא עם עליית מחירי מניות, נדל"ן, יצירות אמנות, או כל דבר אחר". בהמשך, גלבריית מפרט את התהליך המוכר של גאות המושכת תשומת לב ומשקיעים נוספים. מימוש הציפיות דוחף את הכל הלאה, והבועה הולכת ומתרווחת.

"ואז, מסיבות שיהיו שנויות במחלוקת עד אין סוף, בא הסוף. הירידה תמיד יותר פתאומית מהעלייה, בלון שנוקב אינו נופח את האוויר באופן סדור". גלבריית ממשיך ומונה בועות בורסה ידועות, שבראשונה מהן, ב-1637, משקיעים הולנדיים נסחפו אחר ערכן האגדי של פקעות צבעונים. הייתם משקיעים בפקעות צבעונים עכשיו? ברור שלא. בדקתם את פקעות הצבעונים שנטמנו באדמות רוסיה על ידי קופות הגמל שלכם? ברור שלא. זו גם התשובה לשאלה מדוע הסיבות לירידת בורסה יהיו "שנויות במחלוקת עד אין סוף". זו גם הסיבה לכך שיש סוף. ומה כבר הקוסמים יכולים לעשות כשהוא בא.