שער החליפין של השקל. אסטרטגיה (והיעדרה) ערכים (והיעדרם)

הטקסט המובא בהמשך נכתב בימים אחרים ובמצב-רוח אחר. הוא בכל-זאת מתקשר לעכשיו, דרך מה שמגדיר את המונח "חיים ביחד". ומה שמגדיר – מההיבט הטכני הוא אסטרטגיה לאומית, מההיבט המהותי הוא ערכים משותפים. ללא ערכים משותפים, אפשר אוליי לעשות, אבל אי-אפשר לדבר.

בראשית השבוע שעבר, מלאו ארבעה-עשר חודשים מיום הודעת בנק ישראל על חידוש רכישת המטבע החוץ הסדירה שלו. הבנק כבר התערב בשוק המט"ח בעבר, אבל באוגוסט 2009 הוא הכריז על עצירת רכישותיו הקבועות. במאי שעבר הוא חזר לאותה שיטה, לכאורה כדי לקזז את השפעת מכירת הגז על שער החליפין של השקל – ייסוף השקל עקב כניסה מורחבת פנימה של מטבע זר.

להמשיך לקרוא

היסטריה תקציבית. הגירסה הרגועה

היסטריה תורנית, לעולם לא נדע מה הציתך הפעם. תחושת הבטן אומרת שהיה זה פרסום נתוני החשבונות הלאומיים לרבע הראשון של 2014 בשבוע שעבר. עוד רבע של צמיחה דלה, שיעור שנתי של 2.1% לעומת הרבע האחרון של 2013. במבט על הסדרה, נראה כי המשק התיישב על קצב צמיחה של 2 עד 3 אחוזים לשנה, לאחר ה-3 אחוזים ויותר שאליהם התרגלנו מסוף 2011 ועד אמצע השנה שעברה.

ירידת המדרגה בצמיחה קוראת לעדכון התחזית ל-2015. תחזיתו האחרונה של בנק ישראל, ב-24 למארס, נקבה בשיעור צמיחה של 3% לשנה הבאה. עכשיו בוודאי קולטים בבנק שהם הגזימו. חייבים לקצץ בתחזית הצמיחה, ובאומדן הכנסות המסים הנגזר ממנה. כמה? בשיעור השקול לאחוז אחד מהתוצר.

טעינו בתחזית? נדבר על משהו אחר   להמשיך לקרוא

פישר-שרון, גלובליזציה-מדינה

צירוף מקרים נדיר הסמיך את ההודעה על השלב הבא בקריירה של סטנלי פישר, לפטירתו של אריאל שרון. צירוף מקרים, ואולי יותר מזה, חיבר בין שני האישים כשאריאל שרון, אז ראש הממשלה, מינה את פישר לתפקיד נגיד בנק ישראל. ועכשיו, ביום ו', הוכרז על החלטת אובמה למנות את פישר לתפקיד סגן יו"ר הבנק הפדרלי  של ארה"ב, ובשבת, אריאל שרון נפטר.

מעברו של פישר מתפקיד כלכלי-ממשלתי בכיר בישראל לתפקיד כלכלי-ממשלתי בכיר בארה"ב אינו מן האירועים השגרתיים. מעבר כזה לא היה עולה על הדעת בעולם שלפני שנות ה-80 של המאה שעברה. מעבר כזה לכאורה מצהיר על השתחררותו המוחלטת של הבנק המרכזי מאינטרסים לאומיים, או על היעדר מוחלט של ניגודי אינטרסים בין המדינות השונות השואפות כולן רק ליעד אחד – יציבות פיננסית עולמית.

להמשיך לקרוא

סופו הפוליטי של סיפור א-פוליטי

היה זה בשנות ה-70. האינפלציה התעוררה פתאום. מ-1973 ל-1983, קפץ מדד המחירים לצרכן של מדינות OECD  בקצב ממוצע של כ-11% לשנה.

מדוע דווקא אז? זו באמת שאלה טובה. ואין לה תשובה, כמו לכל השאלות הטובות. ניתן רק לומר במאמר מוסגר: בשנות ה-70, עברו שנות דור מאז סיום מלחמת העולם השניה. הדור החדש, שלא ידע מקרוב את הזוועה, אולי נתן דרור ליצריו יותר מאשר קודמו, אולי התאמץ פחות לשמור על אורח חיים ציבורי בריא.

להמשיך לקרוא

אבחון לא-מדעי של מצב הכלכלה

לפני שבועיים ביליתי כמה שעות בתל-אביב. נחתתי בדיזנגוף סנטר, צעדתי משם צפונה. אני מגיעה לאיזור הזה מספר פעמים בשנה, הפעם במיוחד שמתי לב למצבו הירוד של הרחוב בין כיכר דיזנגוף לשדרות בן-גוריון. חנויות סגורות, בניינים משתפצים, בניינים משופצים שלא מזדרזים להתאכלס.

אני מאמינה גדולה באבחון לא-מדעי של הכלכלה: מראה עיניים לפני הכל. נזכרתי בסוג של שעשוע שחלקתי פעם עם ידידה-כלכלנית. עברת בגלזר'ס לאחרונה? היינו מתעדכנות אחת אצל השניה. גלזר'ס הייתה חנות נעלי יבוא יוקרתית במרכז רחוב דיזנגוף ובכיכר המדינה. החלון של גלזר'ס מעוצב? דגמים חדשים? תהיה שנה נהדרת. החלון של גלזר'ס מגובב? הכל מבצעים? כדאי לבדוק את המזוזות הכלכליות.

להמשיך לקרוא

תכנון כלכלי, כללים בכלכלה, אני (לא) מאמינה

דרוש עורך דין צמוד. עורך דין צמוד לכל החלטת ממשלה. עורך דין שימיר את ההחלטה לחוק. עורך דין שיתבע את מפרי החוק. עורך דין כי השוק החופשי שחרר אותנו מערכים. עורך דין כי אנחנו משוחררים, למה נתנהג יפה.

פרדוקס השוק החופשי העכשווי התחדד אצלי בעקבות קריאת שני מאמרים מעניינים. האחד של אודי מנור, השני של פול קרוגמן. שניהם עוסקים במילטון פרידמן ומשנתו המוניטרית.

להמשיך לקרוא

כביש מספר 1 והדלאי למה

תודו שזו כותרת גאונית. אבל אני מעכתי את הדף שעליו היא נכתבה. מעכתי, כי לא זכרתי את ההמשך. ואז, בזמן תליית גרביים על החבל – עיסוק מדידטיבי מומלץ תמיד – נדדו מחשבותיי למייל הראשון של הבוקר, מייל מחברים שביקרו אצלנו במוצאי שבת. הם דיווחו כי שלומם טוב, למרות שנתקעו שעות בתאונה בדרכם חזרה למרכז הארץ.

להמשיך לקרוא