צידה העוד יותר משעמם של השחיתות

בניגוד לסיפור השחיתות של מרכול קטן, או של מועצה מקומית קטנה, שחיתות מערכתית היא תמיד משעממת. היא מגובה במיטב חוות הדעת המשפטיות והחשבונאיות. היא מבליעה לעצמה פיהוק קטן לנוכח זעקות הנגזלים. פיהוק קטן, אפילו לא פיהוק במלוא הפה.

הדרך הנכונה להתמודד עם שחיתות כזו היא הכרת הכלים שלה. קצת חשיפה פרטנית של מקרים, אך בעיקר לימוד השיטה שהביאתנו עד הלום. בשבוע שעבר, תיארתי כאן את השחיתות המובנית לעתים קרובות בהשקעות זרות. כדי לחדד את הדברים, נאמר אותם באופן הזה: מדוע שמשקיע יבחר להתרחק מביתו? למה שיוסיף לחייו סיבוכי שפה זרה, מרחק גיאוגרפי, מחוות גוף לא-מפוענחות, מטבע זר.

אולי משום שהוא מקווה שהסיבוכים האלה יעייפו גם את רשויות הפיקוח במקום מושבו ובמדינת השקעתו. אולי משום ש"רחוק מן העין רחוק מן הלב" – קל לו יותר להתעלם מרגשות ומערכים, כשנפגעי מעלליו לא נמצאים בטווח ראייתו.

וכאן מגיעים לצידה העוד יותר משעמם של השחיתות: זרימת הכסף הנלווית למיזמים כלכליים. פרישת השקעות מחוץ לארץ האם של המשקיע מאפשרת לו להעביר כספים בתוך החברה, לכאורה מטעמים עסקיים, שלא הכי נבדקים על ידי הרשויות. זו הסיבה לרישומן של חברות רבות באירלנד: מס חברות נמוך, ואי-חפירה בדו"חות הכספיים. זה גם הרקע לקובלנתו של הממשל האמריקאי על רישום חברות אמריקאיות במקלטי מס. קל לקבול, קשה יותר להוכיח כוונה לא-נאותה, כשהשיטה הנוכחית היא במלוא פריחתה.

חופש תנועות ההון הוא אחד מעיקריו של המודל הניאו-ליברלי. חופש מלא הוחל בישראל בתקופתו הראשונה של נתניהו כראש ממשלה. זה היה ביום העצמאות 1998. נתניהו, פרנקל, נאמן – מי שהיו ראש הממשלה, נגיד הבנק המרכזי ושר האוצר – יצאו והכריזו על שקל-בר-המרה. כוונתם הייתה להפנות את תשומת הלב להסרת המגבלות האחרונות שנותרו על העברת כספים לישראל, וממנה החוצה. נותרה חובת דיווח על המרת שקלים למט"ח, וההמרה ההפוכה, בסכום העולה על 50 אלף שקל. אך ריבוי העסקות וזירות ההמרה מקשה על המעקב.

השימוש בביטוי שקל-בר-המרה ייפה את פניו של הצעד שלא היה נחוץ לגב' כהן מחדרה, ולא לעסקים לגיטימיים. גב' כהן ממילא לא ממירה סכומים כאלה. רוב העסקים גם קודם לכן היו חופשיים. מי שחגג בחגיגת השקל-בר-המרה הוא מגזר ההימורים הפיננסיים, שלצורך תרגיליו נזקק להזזת כספים מהירה מפה לשם. זכו גם אלה שמשום-מה "מלבינים הון". אלה הם אנשים מעוררי עניין אצל רשויות החוק, המעדיפים להרחיק את הכסף ממקורותיו.

על הגיבורים האלה כותבים סיפורים. לעתים המשטרה בוחשת בעניינם. אבל איש לא נותן את דעתו על השיטה. כל-כך פשוט, כל כך מחוץ לתשומת הלב. אולי משום שהשחיתות המערכתית היא אוסף משעמם של תקנות. אולי משום שחושבים שהציבור לא יבין. אולי משום שנזהרים מלגעת בפרות כלכליות קדושות.

ועכשיו, כשהזעם הציבורי שוב גואה, הגיע הזמן לומר: לא, סינון מסויים של תנועות ההון לישראל וממנה החוצה, לא יפגע בחופש האישי של גב' כהן. הגברת, ממילא, לא משחקת עם סכומים כאלה. הוא לא יפגע במי שמעביר כספים למטרות כלכליות טובות. הוא יקשה רק על מי שמעביר כספים לצורך הלבנתם, או לצורך ספקולציה מזיקה. כן, אפשר להסביר. דברים כאלה צריכם להתנוסס בראש מצעה של כל מפלגה. פחות תלונות, פחות הפגנות, פחות ביקורת הנתפשת כחולשה. יותר הצעות משעממות לחיסול השחיתות.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה , רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***

צידה המשעמם של השחיתות

הוא צידה המעניין באמת. כי כמה עוד אפשר לחדש במה שאלף העבירה לבית, גימל הקליטה, ולמה היא החליטה לדבר. החידוש האמיתי טמון בניתוח משע-מם של השיטה. ניתוח התאפשרות השחיתות תחת חופש כלכלי מוגבר. ניתוח שגשוגה תחת משטר ניאו-ליברלי.

להמשיך לקרוא

עוד על יולי 1985: ייצוב או החלפת מודל

זה היה יכול להיות עוד אחד בסדרת אירועים: עוצרים את מירוץ האינפלציה ומתקדמים הלאה. אך תוכנית ייצוב המשק נעשתה ליותר מזה: היא הפכה לקו פרשת המים בתולדות המשק הישראלי. קו מפריד בין כלכלה מגשימת יעדים ציבוריים, לכלכלת כל-איש-לנפשו.

הההפרדה בין "לפני" ו"אחרי" בעזרת קו עלולה להטעות: גם קודם לכן, מאז קום המדינה, עברו בהדרגה ממשק מתוכנן לשוק חופשי. אך תוכנית הייצוב מתייחדת בתבנית שהיא השיתה על המשק מיד: תבנית המודל הניאו-ליברלי של שנות השמונים.

דיון מעניין על האירוע המרכזי הזה בתולדות המשק הישראלי התקיים בנובמבר בבאר-שבע, בכנס שכותרתו "שלושים שנה למהפיכה הניאו-ליברלית בישראל". יוזמי הכנס ומארגניו הם: מרכז אדוה עם המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, והמחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון.

בשבוע שעבר עלתה לאינטרנט חוברת הכנס, שתופיע בדפוס בקרוב. תוכלו למצוא בה סיכום מורחב של הרצאתי בכנס, ומבחר נאה של סיכומי ההרצאות האחרות.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה בסימניה , רכישה באינדיבוק, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***

העושר והאושר של המהפיכה התעשייתית התורנית

כותרת ועידת הפורום הכלכלי העולמי, שהתכנסה בשבוע שעבר בדאבוס כרגיל, נפוחה מחשיבות עצמית כרגיל, וריקה כרגיל. "לשלוט במהפיכה התעשייתית הרביעית", ככה היא אומרת. רצתי לחפש איך הגענו למהפיכה מספר ארבע.

להמשיך לקרוא

מחירים יורדים, דפלציה? דאגה

המצב מדאיג באמת, כשלא מדברים על מה שצריכים לדבר. לא מדברים על מדד המחירים לצרכן, למרות שמדצמבר שעבר עד סוף נובמבר השנה הוא ירד ב-0.9%. וכפי שנראה עכשיו, גם בצירוף דצמבר הוא יישאר שלילי. המדד ללא דיור ירד ב-1.6%. מה שאומר, שאם התייקרות הדירות תיבלם, צניחת המדד רק תוחמר.

להמשיך לקרוא

המהפיכה הניאו-ליברלית. וידאו של ההרצאה

אחרי כמה תקצירים וסיפורים, הנה הוידאו בכבודו ובעצמו.

וידאו הרצאתי בכנס "שלושים שנה למהפיכה הניאו-ליברלית בישראל", שהתקיים ב-30.11.2015 בבבאר-שבע, בארגונם של מרכז אדוה, המחלקה לפוליטיקה וממשל, והמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת באר-שבע.

להמשיך לקרוא

מה שמטריד אותי במחאת הגז

זה לא הדחף למחות, הוא מוכר לי מקרוב. לא דמותם של המוחים, רבים מהם יקרים לליבי. אלה דברים שאני מתקשה למצות בכותרת קצרה, אנסה להגיע אליהם בעקיפין.

קנה המידה  להמשיך לקרוא