קטגוריה: סוציאל-דמוקרטיה וכלכלה

מה תהיה קריאתו של השמאל הכלכלי עכשיו

שאל אותי ידיד צעיר שלי. הרחיבו, עניתי לו, זו תהיה הקריאה. הגדילו את תקציב הממשלה ואת מעורבותה. הרחיבו, לא סתם הדפיסו כסף. חברו את הממשלה למטרות שהיא מעוניינת להגשים. זה יהיה קו ההפרדה בין שמאל לימין. הימין קורא להדפיס כסף. סתם להדפיס, וגם זאת בזהירות מרובה. השמאל קורא לחדש את תפקיד הממשלה, ליחס לה יעדים מוגדרים.

מה קורה בעקבות הדפסת כסף סתם, ברוח הימין? את זה אפשר לראות עכשיו, מאז משבר 2008. הכסף הרב זורם לשוק ההון. משום מה, הוא מגיע לגורמים הפיננסיים הגדולים. הם מנצלים אותו להימורים, קרי, עסקות בורסה ונדל"ן מתוחכמות. הבורסה תופחת, מחירי הנדל"ן גואים. רוב אזרחי המדינה נותרים ללא דירות, ובמצב כלכלי גרוע יותר.

זה לא מה שהשמאל הכלכלי מבטיח לבוחרים. הוא מבטיח להם שיפור אמיתי ברמת החיים: בריאות טובה יותר, חינוך ברמה גבוהה יותר, תחבורה ציבורית הוגנת, איכות סביבה הולמת יותר. כל אלה, כפי שהוכח במלחמה בקורונה עכשיו, הם מעשי ידיה של הממשלה, תשובתה של הממשלה ליעדים שהמציאות מציבה בפניה. לא סתם שפיכת כסף ללא מטרה. אלא מענה על צרכים אמיתיים. ובהיבט זה, ישראל היא מהמצטיינות העולמיות, עקב מערכת הבריאות הציבורית שבזכות נס נותרה כאן. מערכת המאפשרת לקשר בין יעדים לאמצעים. מערכת המקלה על חיבור בין מטרות לתוצאות.

אפשר לבצע את כל המשימות בבת-אחת? איש אינו יודע מראש. הכינו תוכנית כלכלית. תוכנית כלכלית כתובה. תוכנית המציבה יעדים ברורים, כגון הגדלת ההוצאה על בריאות ב-5% לשנה. רק כך תראו מה זה אומר. זו בעצם הגדלת ההוצאה לנפש ב-3% ומשהו לשנה, כי גידול האוכלוסייה בישראל מסתכם בקרוב ל-2% לשנה בעשור האחרון. כלומר, 5% זה די יפה אך לא מדהים. ועדיין צריך לבדוק אם זה אפשרי. אם לישראל יש די רופאים למטרה זו, האם יש מספיק אחיות עכשיו. בכמה זמן נוכל לספק את כל מה שנדרש.

תרגיל דומה אפשר לערוך בחינוך, ושוב, מעבר למחלוקות הערכיות, כמה חינוך נוסף אנחנו רוצים? איזה כוח אדם נצטרך לשריין עבורו. מה עוד נצטרך לשריין במערכת החינוך החדשה. כך נעבור יעד-יעד, נתחיל לקשר בין יעדים לאמצעים. נתחיל לראות בכמה הגיוני להגדיל כל יעד בכל שנה. נאמר לעצמנו כי אנו עושים תכנון כלכלי. אין שמאל כלכלי בלי תכנון. כי שמאל מציב יעדים ברורים, ומנסה לראות איך הוא מגשים אותם. וברור כי אוסף יעדים, כפי שהצגתי כאן, מביא לפעמים להתנגשות, להכרה במגבלה תקציבית, או במגבלת כוח האדם.

ולא דיברנו מספיק על המגבלה התקציבית. האם להדפיס כסף הוא הפתרון, או שעדיף להטיל מס, ולהדפיס כסף במודעות, כי הדפסת כסף עלולה לגרור אינפלציה. וכפי שנכתב כאן פעמים רבות, יש מרחב ענק לגביית מס מהעשירים. אלה כספים שיושבים ללא שימוש, הגיע הזמן להחיות אותם מחדש.

זו המציאות החברתית שאליה קורא השמאל. מציאות המתפתחת מתוך עשייה, ומתוך השאלות העולות מהעשייה. מציאות הנשענת על הידברות, על חילוקי דעת ופתרונם. על תיאום מתמיד בין הגורמים. מציאות שלא אומרת סתם ככה תרחיבו, השוק ילמד אתכם כמה ואיך. אלא קוראת: תרחיבו – על סמך תכנון כלכלי מדוקדק.

****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר

תיאוריה מוניטרית מודרנית? פרקטיקת הרחבה הפוכה

זו אינה תיאוריה מוניטרית, למרות שהיא מתחילה בכסף – בהתרת המגבלה על כמות הכסף, בתנאי הנפקתו הנוכחיים. אך מנגד, היא מכילה בתוכה גם מס. מס המוטל לאחר שהקו נחצה עד לאינפלציה. מס שייך ל'מדיניות תקציבית'. על כן, הכותרת הנכונה יותר בעיניי היא תיאוריית הרחבה. תיאוריית הרחבה הפוכה מהמסורתית, הנשענת על שתי זרועות כמוה: מוניטרית ותקציבית.

תיאוריה מודרנית? היא אינה שונה מהתפישה המסורתית לגבי היעדר מגבלה ממשית על הדפסת כסף. בסיס הכסף – המזומן שבידי הציבור, פלוס המזומן שבידי הבנקים המסחריים, ועוד מה שמופקד על ידם בבנק המרכזי – גדל בהתמדה. איך אפשר אחרת במשק צומח וקצת אינפלציוני. בסיס הכסף גדל ב-6%-7% לשנה בין 2016 ל-2018, ב-16% ב-2015, וב-8% לשנה בממוצע בין 2006 ל-2014. השאלה, אם כן, אינה אם להגדיל את כמות הכסף הכסף, אלא כמה להגדיל, ומי יחליט כמה.
להמשיך לקרוא

תיאוריה מוניטרית מודרנית – מתחילתה או מסופה

המאמר הזה התעורר מקושי שאני חווה בימים האחרונים. הקושי לקרוא על תיאוריה מוניטרית מודרנית מתחילתה אל הסוף שלה. כתבתי בשבוע שעבר את המעט שהבנתי בקריאה ראשונה. המשכתי בקריאה, ונתקעתי במאמר שאני לא סובלת. הוא כל כך מובנה – מההתחלה האומרת כי כסף קונה היום את ערכו בצו מדינה, ולא מגיבויו בנכס כגון זהב, ועד לסוף של הדפסת כסף ללא הגבלה. הוא כל כך דורש ממני להתרכז צעד-צעד.

להמשיך לקרוא

תיאוריה מוניטרית מודרנית -התחלה

רק התחלתי לקרוא עליה, על התיאוריה המוניטרית המודרנית, ולמען הלימוד, ארשום כאן את המחשבות העולות אצלי תחילה. ראשית, זו תיאוריה המיוחסת לצד הסוציאליסטי של המפה. היא אומרת, כי אם כסף קונה היום את ערכו בצו ממשלה, ולא בעזרת גיבוי מוחשי כגון זהב, זה אומר כי אפשר להדפיס כמה שצריך. וכמה צריך? נלמד מההתפתחויות.

להמשיך לקרוא

רוצים שמאל-מרכז, תזכירו לנו למה

הסוציאל-דמוקרטיה חוזרת, איש לא יעז לחלוק על הקביעה. בבריטניה היא בולטת יותר מהתפלגות אחוזי ההצבעה המפלגתית, מאשר מהתפלגות מושבי הפרלמנט. הניתוח הישיר על פי אחוזי הצבעה אינו מעוות על ידי החישוב האיזורי, והוא אומר: 42.4% לשמרנים, 40.0% ללייבור. השאר מתחלק בין מפלגות קטנות שלא יובילו את השלטון.

להמשיך לקרוא

ייאוש, מגדל בבל, בחירות

מוקדם מדי לומר משהו חד על תוצאות הבחירות בבריטניה, אם אפשר לומר משהו חד על דברים כאלה בכלל. משמעות האירועים תתבהר עם התקדמות הברקזיט, אך זו תהיה חוכמה שבדיעבד להמשיך לקרוא

ג'רמי קורבין, ה-8 ליוני

קורבין והלייבור, וה-8 ליוני. חשוב לעקוב אחר כל פרט. מצע סוציאל-דמוקרטי ברוח התקופה. שובה לב למאמיניו, מעורר ספקות אצל ספקניו. מצע שקירב את אחוזי הבחירה  בקורבין לאלה של מיי. מצע שעל פי התחזיות לא יהפוך את קורבין לראש ממשלה. זאת, למרות הבטחותיו האלה:

להמשיך לקרוא

פתיחה לדיון הסוציאל-דמוקרטי המתבקש

נתחיל בכותרתו הראשית של המסמך: "הטוב האפשרי" באותיות גדולות. מתחתיה באותיות קטנות: "קווים למדיניות סוציאל-דמוקרטית ישראלית". הטוב האפשרי הוא לא הטוב ביותר, הוא לא חזון אוטופי, הוא מה שאפשר לשאוף אליו מהמקום שבו אנו נמצאים.

מסמך "הטוב האפשרי", שנכתב על ידי שלמה סבירסקי מנהלו האקדמי של מרכז אדוה, יצא לאור כספרון לפני מספר שבועות, ומופיע גם במתכונת אינטרנטית עכשיו.

להמשיך לקרוא

לא יעשו בשבילנו את העבודה

לפני שבועיים וקצת, דיברתי בכנס של מרכז אדוה. כותרת הדיון הייתה "האם משהו השתנה? המחאה הכלכלית והמדיניות החברתית".

במוקד הכנס עמד דו"ח יסודי וממצה של מרכז אדוה, שנקרא "נס גדול לא היה פה, על המדיניות של ממשלת נתניהו השנייה, 2012-2009". הדו"ח חובר על ידי ד"ר שלמה סבירסקי, מנהל אקדמי במרכז אדוה, בהשתתפות גיא פדה, ירון דישון ועדי סופר.

להמשיך לקרוא

יוחזרו הקשים לבקבוקים במפלגת העבודה

כשאני מנסה להסביר לאנשים צעירים מה זה לגדול בתוך מפא"י ההיסטורית, הם לא ממש מבינים. קשה להעביר תחושות מדור לדור.

אני גדלתי בקרביים של תנועת העבודה. כל השכנים מסביב היו חברי מפא"י או מפ"ם. החברים, שהתנדנדו אתי על ענפי הגויאבה השכונתית, היו בנוער העובד או בשומר הצעיר. טיולי התנועה היו מרכז הוויתנו – עד היום אני שואלת את עצמי מדוע השומר הצעיר עלו למוחראקה בגיל 9, וראו- משם-את-כל-עמק-יזרעאל-על-כף היד, ואנחנו לא.

להמשיך לקרוא