ציטוט מהצהובון הגרמני 'בילד' העלה בזיכרוני את תרמופילאי. בקטע שהופיע ביום א' בדהמארקר פונים עורכי 'בילד' לראש ממשלת יוון בזו הלשון:
"ראש ממשלה יקר,
אם אתה קורא מכתב זה כנראה שאתה נמצא במדינה שונה מאד משלך. אתה בגרמניה. כאן אנשים עובדים עד גיל 67, עובדי ציבור אינם מקבלים משכורת 14, ואיש אינו נדרש לשלם שוחד של 1,000 יורו כדי להשיג מיטה בבית חולים. במדינה זו, נהגי המוניות נותנים קבלות והחקלאים לא חולבים סובסידיות מהאיחוד האירופי על מיליוני עצי זית שלא קיימים. גם לגרמניה יש חובות כבדים – אך נוכל לעמוד בהם. זאת, משום שאנו קמים בשעה מוקדמת ועובדים כל היום; משום שבזמנים הטובים אנחנו לא שוכחים לתכנן מה יקרה בזמנים הגרועים; משום שיש לנו חברות שמוצריהן מבוקשים בכל העולם.
…אנו רוצים להיות חברים של יוון. זו הסיבה שמאז הצטרפה יוון לגוש האירו העניקה גרמניה למדינתך 50 מיליארד אירו. על החתום, צוות עורכי 'בילד'."
מה יש במכתב הזה, שבוודאי אינו מייצג את דעת הרוב הגרמני, אך בכל זאת מבטא תחושה ששוררת בציבור? יש בו טון מתנשא של מי שאינו מבקש טובות מאף אחד; יש בו כעס על מי שפושט יד; יש בו התחשבנות עם היוונים על הסובסידיות שקיבלו מהאיחוד האירופי, קרי מכיסן של גרמניה והמדיניות החזקות האחרות; יש בו פער תרבותי. ובקצרה, יש בו את כל מה שהיורוסקפטיקס – אלה שהיו ספקנים כלפי יכולת קיומו של האירו מלכתחילה – הזהירו בפניו.
אפשר היה לקלוט שיוון אינה במיטבה כבר לפני זמן-מה. בביקורנו האחרון ביוון, בקיץ שעבר, המלון שבו שהינו לא היה כתמול שלשום. זהו אתר ספא (מרחצאות חמים) המארח בעיקר תושבים מקומיים. אנחנו הגענו לשם ללינת לילה בחבילה תיירותית. בביקורנו הקודם המקום המה מקבוצות מאורגנות של תיירים גרמנים. הפעם, רק מעטים נראו שם. משהו בתחושה הכללית שידר מצוקה. החדר היה מטופח פחות, והשירות אדיב פחות.
נסענו משם בכביש המהיר לסלוניקי. לאורך הכביש ניצבו שלטים של האיחוד האירופי שהשתתף במימון. זהו כביש המחבר בין אתונה לצפון יוון, ובעצם בין אתונה לרוב אירופה הנמצאת מצפונה. כביש, שטורי המשאיות המשתרכות בו, ממחיש מה האיחוד האירופי חיפש מלכתחילה ביזמת התחבורה המשותפת עם יוון: למכור להם מוצרים מתוחכמים כמה שיותר ביוקר, לקנות מהם שמש וחופים כמה שיותר בזול.
קילומטרים ספורים צפונה מהמלון בו שהינו, על שפת אותו כביש, שוכן אתר תרמופיאלי – אחד ממיתוסי הגבורה הידועים בתרבות המערבית. קרב תרמופילאי נערך בשנת 480 לפני הספירה בין צבא הברית ההלנית בראשות ליאונידס מלך ספרטה, לצבא האימפריה הפרסית. ליאונידס ולוחמיו עכבו את כניסת הפרסים ליוון על ידי חסימת מצר תרמופילאי – בין הים להר. לאחר שלושה ימי לחימה, ליאונידס ו-300 מלוחמיו הספרטנים נשארו ללחום בפרסים עד מוות. המסורת מצביעה על תל בקרבת המצר שבו הם קבורים. על מצבתם כתוב: "הו עובר אורח, הודע נא ללקדימונים (ספרטנים) כי כאן אנו שוכבים, נאמנים לחוקיהם".
יוון, בימים אלה, נלחמת שוב על עצמאותה הלאומית. הפעם, האויב מגולם בכוחות הכלכלה הדורסניים. יש האומרים, שיוון הידרדרה למצבה הנוכחי בגלל חוסר משמעת ובזבוז. עלי נאמנה יותר תפישתו של קרוגמן התולה את האשם (העיקרי, אם כי לא היחיד) בסד האירו. מאז הצטרפות יוון לאירו, בשנת 2001, טיפס מדד המחירים לצרכן שלה ביותר מ-30%. מדינות האירו השמרניות, כגון גרמניה, הפגינו יציבות מחירים מרשימה לעומתה. בגרמניה, רוב התקופה, שררה אינפלציה של 2%-1.5% לשנה; ביוון, האינפלציה נעה בין 3% ל-4% לשנה. אילו היה ליוון מטבע משלה, היא הייתה יכולה לפחת אותו במצב כזה. אבל יוון כבולה לאירו כמו שכנותיה, ובגלל האינפלציה הגבוהה יותר אצלה היא מאבדת את יתרונה התחרותי כלפיהן. על כן, הולכים ומתמעטים התיירים הגרמנים במלונותיה. על כן מתכווצת גביית המסים שלה. על כן מזנק גירעון ממשלתה.
בימים אלה, עוד לא ברור מי יעזור ליוון לגשר על חובותיה. אך כן ברור מה הוא ידרוש, וזה מה שממשלת יוון עושה: איזון מחדש של התקציב שגלש לגירעון ענק. זאת, בעזרת העלאת מסים גורפת וקיצוץ ההוצאה הציבורית. כרגיל, הנפגעים יהיו אנשי המעמד הבינוני ובעיקר עובדי הציבור.
על פי הדיווחים, ההפגנות ביוון סוערות בימים האחרונים. המפגינים בוודאי מבינים היטב שתוכנית הממשלה הנוכחית היא רק ההתחלה. כל עוד שממשלת יוון תדבק באירו היא תיאלץ לציית לכללי אמנת היציבות והצמיחה של האיחוד האירופי, דהינו, קיצוץ אחר קיצוץ, מסים ועוד מסים. גם אם תרצה להשתחרר מהמטבע המשותף, היציאה לא תהיה פשוטה. ובינתיים, כמי שמנפיקה אג"ח ומבקשת אשראי לכיסוי חובה, ממשלת יוון נתונה למרות הקונסנסוס הכלכלי של הגופים הפיננסיים העסקיים והציבוריים העולמיים: תקציב מאוזן קודם כל, נראה אחר כך מה יהיה.
מי שביקר ביוון בשנים האחרונות, יכול היה לראות במו עיניו את המחיר שהיא משלמת עבור הצטרפותה לאירו. כרמי הזיתים הולכים ומתכווצים ( אין כסף לסבסד את החקלאות), שלטי הנדל"ן בשפות זרות עולים ופורחים בלב הכפרים. מלחמתה של יוון עכשיו, להגדרת הכלכלה הנכונה לה, היא קרב תרמופילאי המודרני שלה. קרב על העצמאות לשחק שש-בש בבית קפה במשך שעות, ועל החופש לבהות עם קפה קטן בצל סוכת הגפן. הציבור קולט זאת בחושיו. הפוליטיקאים מעדיפים לעסוק בדברים חשובים יותר.
***'ברוכים הבאים לשוק החופשי' באתר סימניה ובאתר זה – מכירה מוזלת***
עידן השוק החופשי 