כולם מדברים על שער שקל/דולר נמוך בכ-4% במהלך החודש האחרון. זה חשוב. איש לא מדבר על שער שקל/דולר נמוך ב-38% מזה שהיה בשיאו, בסוף 2002, וזה הרבה יותר חשוב. כי גם אם המשק עובר תהליך הסתגלות, כפי שמציין נגיד בנק ישראל, זו הסתגלות שמעצבת את דמותו מחדש, ואיש לא אומר מילה על כך.
"אנחנו לא רוצים ששער החליפין ידחוף חברות בינלאומיות להעביר את הפעילות שלהן למקומות אחרים. לכן החלטנו על צעד חריג עבור זמנים חריגים", אמר המשנה לנגיד בנק ישראל, אנדרו אביר, להצדקת החלטתם לרכוש 30 מיליארד דולר בשנת 2021, על מנת להתמודד עם ייסוף השקל. זה קרה ביום ה', לפני שבוע וחצי, לאחר ששער השקל/דולר ירד לשפל של 3.1340.
היינו שואלים אותו, אילו חשבנו שהוא יודע. כי, מצד אחד, טראמפ לוחץ כבר חודשים על נגיד הבנק הפדרלי שלו להוריד רבית. ופאואל אכן הוריד 0.25% בסוף אוגוסט, לרבית מוניטרית של 2.0%- 2.25%. רבע אחוז, לכאורה, לא סיפור גדול. אך הייתה זו הורדת רבית ראשונה מאז דצמבר 2008 – שיא המשבר הפיננסי העולמי. הייתה זו הורדה, לאחר התקופה הארוכה ביותר ללא הורדה, מאז שנות החמישים של המאה שעברה. היה זה סיומו של רצף תשע העלאות רבית מאז סוף 2015.
שער השקל/דולר יוסף בכ-7% מסוף דצמבר ועד היום. השקל מיוסף גם כלפי מטבעות רבים אחרים, בהתאם לתנודותיהם כלפי הדולר. סוף דצמבר הוא מועד כניסתו של אמיר ירון לתפקיד נגיד בנק ישראל. ירון מיעט עד כה להתערב בשוק המטבע. לא הייתי מתייחסת לייסוף – עוד ייסוף – לולא הזעזוע המבוטא כלפיו בתקשורת בימים אלה, הקמפיין שמנהלת התאחדות התעשיינים, והשינוי בעמדת נגיד בנק ישראל, המנסה עכשיו להשפיע על שער החליפין בכל זאת.
הוא באמת אוטופיסט, האיש הזה, שאני מחבבת אך תוהה על מניעיו ועל טיב ראייתו. יאניס וארופאקיס, איש אקדמיה ושר אוצר קצר מועד של יוון, מושך קדימה את רעיונותיו. במאמרו המשותף עם דוד אדלר, שפורסם בגרדיאן והובא במגזין פיגומים להגות סוציאליסטית, הם קוראים לדחוף חזון רדיקלי חדש.
לא נוהגת להגיב על כותרות, אך הפעם נקרעו עיניי. כותרת ענק במאמר של מירב ארלוזורוב בדהמרקר מה-15.1: "אומת הסטרט-אפ? ישראל היא מדינה בינונית, יקרה – וסגורה בפני העולם".
עיצובו עמד במרכז כנס בין-לאומי של בנק ישראל בשיתוף הבנק המרכזי השווייצרי, שנערך כאן בדצמבר. כנס, שכותרתו אומרת כמעט הכל: "האם התערבות בשוק מטבע החוץ היא מדיניות קונבנציונלית". רוצה לומר, קונ-בנ-ציונלית, לא רק מדיניות למעשה.
שוב אנחנו בענייני שוק המטבע. מתקפת מהמרים קטנה הורידה את שער החליפין. הוא חזר ל-3.69 שקל לדולר בסוף השבוע שעבר, הודות למלחמתו האמיצה של בנק ישראל. קרב של שבוע, תחמושת של מיליארד דולר, ייסוף השקל נעצר.
כמו כל הדברים החשובים בכלכלת ישראל, גם הצעד הזה נעשה כך שלא יעורר תגובה לא-רצויה. כמו כל הדברים החשובים באמת הוא אכן חמק מתשומת לבה של התקשורת, חובבת הדיונים המרשימים על "ריכוזיות" ו"יוקר המחיה".
הטקסט המובא בהמשך נכתב בימים אחרים ובמצב-רוח אחר. הוא בכל-זאת מתקשר לעכשיו, דרך מה שמגדיר את המונח "חיים ביחד". ומה שמגדיר – מההיבט הטכני הוא אסטרטגיה לאומית, מההיבט המהותי הוא ערכים משותפים. ללא ערכים משותפים, אפשר אוליי לעשות, אבל אי-אפשר לדבר.
בראשית השבוע שעבר, מלאו ארבעה-עשר חודשים מיום הודעת בנק ישראל על חידוש רכישת המטבע החוץ הסדירה שלו. הבנק כבר התערב בשוק המט"ח בעבר, אבל באוגוסט 2009 הוא הכריז על עצירת רכישותיו הקבועות. במאי שעבר הוא חזר לאותה שיטה, לכאורה כדי לקזז את השפעת מכירת הגז על שער החליפין של השקל – ייסוף השקל עקב כניסה מורחבת פנימה של מטבע זר.
עידן השוק החופשי 