זה קרה ביום אחד – ה-6.10.2022. האיש שלי חזר מהסופר ומהמינימרקט , והכריז כי בשני המקומות אין חמאת תנובה. מזל, שאני תמיד מחזיקה רזרבה. ובדיוק באותו יום, כותרת בדה מרקר האומרת "התוכנית לחסימת הסינים: השקעות זרות בישראל ידרשו אישור ממשלתי".
קטגוריה: משק קטן. מדיניות יבוא בישראל ובכלל
גלובליזציה בנסיגה
Namaste – כתוב בגדול על חולצת הפיג'מה החדשה שלי, לצד ציור של דמות יושבת במנח הרפיה של יוגה. בדקתי מהיכן החולצה, לא מהודו, כמובן, דווקא מסין. Namaste, כידוע לכם, היא ברכת שלום הודית מכובדת. היא מיוצגת על ידי אדם המצמיד את ידיו למרכז החזה, ולא פותח אותן לצדדים כמו בתמונה. אבל, מה זה חשוב, בעולם הגלובלי Namaste הוא דימוי, והוא מוכר שלוה הודית.
חשיפה ליבוא – סוף מתוקן
אני כנראה לא גאון, כך אני מבינה עכשיו. לקחתי ברצינות רבה מדי את המענה לציבור של כתר פלסטיק. אשת השירות ענתה לי שאין כבר ריפוד לקרש גיהוץ של החברה. יותר נכון, היא אמרה "תחפשי בחנויות, לא מייצרים כבר ריפוד חדש, לא מייצרים קרשים יותר" היא לא ביטאה את דעתה, שמעתי אותה מתייעצת לפני שענתה. והיא כמובן טעתה.
חשיפה ליבוא, מה עוד זה אומר
אחד מעיקרי תוכניתו הכלכלית של ליברמן, עיקרון שכנראה מקובל על כולם ולא זוכה למילת ביקורת בעיתונות, הוא החשיפה הגורפת ליבוא. חשיפה ללא סייג, על סמך עמידה בתקנים בינלאומיים. זה, למעשה, אומר ביטול סמכותו של מכון התקנים הישראלי, שאולי יישאר עם פעילות חלקית, אך לא באמת יקבע מה רשאי להיכנס לישראל. אני כמובן חושבת שזו שטות גמורה, כי מדינה מבטאת את השקפותיה, בין השאר, על ידי בחירה במוצרים הנכנסים אליה. אתמול, נוכחתי בעניין הזה שוב.
יש בידינו קרש גיהוץ של כתר פלסטיק. הוא נמצא אצלנו כבר מספר שנים. זה קרש מעולה, שלא מתפרק ולא עושה בעיות, קשה למצוא בחנויות משהו בטיב דומה לו. הקרשים המיובאים הם מאיכות גרועה, מתפרקים סמוך מאד לרכישתם. מדוע? שאלה טובה, זה מה שהיבואנים בוחרים להביא. החלפנו את הריפוד של קרש כתר פעם אחת, עכשיו צריך להחליף אותו בשנית. קנינו ריפוד בטמבוריה מחוץ ליישוב שלנו לפני שבוע. ראינו שזה לא ריפוד של כתר, ראינו גם שהוא גדול מדי, אבל זה מה שהיה, והמוכר אמר שנצליח לכווץ אותו למידה הרצויה 'בעזרת השרוך'. הגענו הבייתה, לא מצאנו שרוך, ואתמול החלפנו לריפוד קטן יותר. הוא כמובן קטן מדיי.
עולם מתנודד, וטראמפ, מה?
לא אומר שזה מנהגי להציץ באקונומיסט כל תחילת שנה, אבל, הפעם, מאד הסתקרנתי לקרוא מה הם חושבים. התחלתי במאמר העורך, ואשתף אתכם בהבחנתו החשובה: בכניסה ל-2019, העולם נראה מתנודד. עברתי משם למאמר העורכת משנה, זני מינטון בדוס הכותבת על טראמפ.
טראמפ-מלחמת סחר. הפלאפל השכונתי תחילה
כובד הראש של מקצועי מחייב אותי לפתוח במכסי היבוא החדשים שטראמפ הטיל. אבל הם כשלעצמם די זניחים, וככל הנראה, לא יעוררו מלחמת סחר עולמית. לכן אפתח בחדשות חזית הסחר כחול-לבן: שיעור היבוא בסך צריכת מוצרי תעשייה בישראל קפץ מכ-51% בשנת 1995 לכ-78% בשנת 2015.
גלגוליו של מיסטר קלין. הגלובלי
אחד ממנהגיי – המוזרים, אני מודה – הוא קריאת החומר העיוני שעל גבי אריזות המוצרים הביתיים. הבוקר, תוך כדי טעינת אבקת הכביסה למכונה, תהיתי שוב מדוע היא נמכרת לנו בשקית ניילון מעוכה, ולא באריזת קרטון נוחה כמו במדינות המתוקנות.
שני תפוחים, שני הסכמי סחר
שני סוגי תפוחים מככבים במטבחנו בשבועות האחרונים: האחד, ורוד-צהבהב, מקורו בארה"ב. השני, גדול ואדום-כהה, מגיע מטירול שבאוסטריה. התפוח הטירולי מתייחד לא רק בגודלו וצבעו, הוא גם עוטה על עצמו פסי שעווה לבנים לאחר רחיצתו.
תקנים הם (לפעמים) נשמת האומה
הכרזתו של שר הכלכלה, נפתלי בנט, על יישום הרפורמה במכון התקנים באמצעות צו, מעידה כאלף עדים על חולשת טיעוניו המקצועיים. אישור הרפורמה, בוועדת הכלכלה של הכנסת, התעכב לא רק בגלל התנגדותם של יו"ר הוועדה אבישי ברוורמן וחבריו, אלא גם בגלל הסתייגויות חברי הקואליציה בוועדה.
מיותר לומר, כי עצם השימוש בצו לקידום רפורמה כלכלית הוא בעייתי. מה גם, שבניגוד לנטען בדו"ח טרכטנברג, אין כל וודאות בכך שהרפיית דרישות התקן, והגדלת מספר היבואנים הצפויה בעקבותיה, יורידו את מחירי המוצרים שישוחררו. יבוא המוצרים לישראל אינו מתנהל בשוק של תחרות משוכללת. על כן, כל שינוי בו עלול לגרור את התגובות המגוונות הבאות: התאגדות יבואנים נגד הצרכנים, מלחמות חרמה בין היבואנים לבין עצמם, הורדת מחירים, העלאת מחירים, שחיקת איכות המוצר, השבחתו. הכל אפשרי.
אבל אלה רק הערות הפתיחה. לב הדיון הוא הרפורמה המוצעת, שעיקרה מתמצה בשני צעדים. הראשון מביניהם הוא החלה גורפת של התקנים הבינלאומיים המוכרים על היבוא לישראל, שפירושו למעשה הוא ריקון התקן הישראלי מתוכן. הצעד השני הוא הסתפקות בהצהרת היבואן או היצרן על עמידת המשלוח שהוא מביא בבדיקת מכון תקנים בחו"ל, לבד מאשר במוצרים שיוגדרו כמסוכנים. הצעד הזה ישלים את את הפיכתו של מכון התקנים הישראלי למיותר.
מעשה בפקק אמבטיה
לפני כחצי שנה, ואולי יותר, גילינו פתאום שפקק האמבטיה כבר לא ממלא את תפקידו. לאחר עשר שנות שירות נאמן, הוא נשחק ואינו אוטם את פתח הניקוז. נכנסתי לטמבוריה בקניון וביקשתי פקק אמבטיה רגיל. אין פקק אמבטיה רגיל, אמר לי המוכר. נכון, פעם היו. שם בסל, יש מיליון סוגים של פקקים, תבחרי.