עץ האגס הפראי. ברקזיט

היינו אמורים ליהנות מהסרט הזה. ראשון בטבלת הסרטים של גלריה-שישי בעיתון הארץ. לא מצאתי כבר את הפרסומות שהודפסו לקראתו, אבל בכתבה עליו באתר קולנוע לב, הוא מוצג כ"'שירה קולנועית' – דרמה אנושית מרגשת ועוצרת נשימה ביופיה". הוא היה מועמד לפרס קאן ופרס דקל הזהב. 'עץ האגס הפראי', סרטו של הבמאי התורכי נורי בילגה ג'יילאן.

אז הלכנו לראותו, בשבת אחר הצהריים. ישבנו שלוש שעות, היה בסדר לא-יותר-מזה. צילומים יפהפיים של תורכיה הכפרית, לא רחוק מאיסטנבול. שחקנים מצויינים. לא סבלתי, אבל גם לא בכיתי ולא צחקתי, כמנהגי בסרט טוב באמת.

הסרט לא הכי נגע בי, למרות שהוא עוסק ב"בעיות השעה" ובכלכלה. כפר בתורכיה, לא רחוק מאיסטנבול. בן הכפר חוזר הבייתה, לאחר שלוש שנות לימודי ב.א. להוראה בבית ספר עממי. על מנת לזכות במשרת הוראה התחלתית במזרח המדינה הנידח, הוא חייב לעבור עוד בחינה ממשלתית. יש בידיו גם ספר שהוא כתב ומתאמץ לפרסם. בינתיים, הוא מתבטל בבית הוריו השקוע בבעיות.

טוב, נקצר, הוא מתגייס לצבא לתקופה, חוזר הבייתה על מנת לגלות כי אביו שהפך להיות חקלאי גר במרתף בית הוריו. הוא נטש את משרת ההוראה שהייתה לו, מגדל כבשים, על מנת להחזיר את חובותיו. גיבור הסרט מתקרב אל אביו. בסצינת סיום מר-ג-שת, הוא מוצא מים בבאר חרבה שאביו ניסה להחיות במשך שנים.

מה יהיה בסוף? גיבורנו לא מעוניין להקים משפחה. אין לו פעילות מקצועית ממשית. מה, הוא יגדל עכשיו שלושים כבשים עם אביו? יהיה מורה במזרח? אחד מביטויי מבוכת הדור הוא שיחה לקראת סוף הסרט בין שני אימאמים (ראשי מסגד) מוסלמים צעירים, אחד מיישובו של הגיבור, חברו הטוב, והגיבור. מה כולנו אמורים לעשות עכשיו? מה נאכל? איך נחזיק את המכונית? אלה שאלות הדור. ואין עליהן תשובה נחרצת אחת, מפי שני המנהיגים הדתיים.

אז מה, איך נחיה היא שאלה ערכית? זה מה שיוצר הסרט רוצה לומר? אם כך, אולי הוא צודק. אין תשובה ערכית למבוכה עכשיו. רוב האנשים שאנו מכירים אינם דתיים. לכו תספרו להם איך חוזרים לשפיות.

יצאנו מהסרט, ירד גשם שוטף, נזכרתי פתאום בדיון הברקזיט בין מיי לקורבין שהיה אמור להתקיים בטלוויזיה הבריטית בערב ראשון. מסתבר שהוא בוטל, כי שני הצדדים לא הסכימו על תחנת השידור, או שהלייבור הבין פתאום לאן הוא נופל. אז הסיבוב הבא בין הצדדים יתקיים בהצבעה בפרלמנט ביום ג'. האם גירסת מיי לברקזיט תאושר, תידחה, או שלא תוגש כלל?

יום לפני, ושום דבר לא סגור. הלייבור מחליף כל רגע את עמדתו הלא-ממש-ברורה. האיחוד האירופי לוחץ לביטול הברקזיט שעדיין אפשרי מבחינתו. נראה לכם, שמישהו כאן, במערב הנאור, יודע איך אנו רוצים לחיות עכשיו?

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה בסימניה,  רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן**

הוא מתוכנן. ברקזיט צעד-צעד

שבעה שרים הגישו את התפטרותם לממשלת מיי, השנה, בגלל הברקזיט. עוד ארבעה, מאז הקמת הממשלה החדשה ביוני 2017. עשרים ושלושה שרים יושבים בה בסך הכל. לא הייתי נכנסת לספירה המבלבלת הזו, ואני מקווה באמת שאני לא טועה, אילולא נתפשתי למשהו בראש ממשלת בריטניה: היא מתוחכמת וחזקה באופן יוצא דופן.

להמשיך לקרוא

ברקזיט יהיה. איזה ברקזיט

    ברקזיט יהיה, כך נקבע במשאל העם של 23 ליוני 2016. 72% מבעלי זכות הבחירה בבריטניה מימשו את זכותם. מתוכם, כ-52% בעד עזיבת האיחוד האירופי, 48% התנגדו. תרזה מיי קידמה את העניין, וב-29 למארס 2017, קבעה כי עזיבת האיחוד האירופי תתרחש שנתיים מיום ההחלטה – 29 למאי 2019. התאריך עשוי להידחות, אם כל 28 חברות האיחוד האירופי יסכימו על כך.

להמשיך לקרוא

אזרחות למכירה. דרכון זהב. גלובליזציה

מתיי לאחרונה פגשתם רגש במסמך שלטוני. זה קרה לי דווקא בטקסט של מי שממלאת תפקיד "יבש" – ורה יורובה, נציבת האיחוד האירופי למשפט, צרכנות ושוויון מגדרי. וכך היא אמרה על מכירת אזרחות ותושבות במדינות אירופה תמורת כסף:

להמשיך לקרוא

חגורה ספרדית-גרמנית. למה אירו

נתחיל ב"למה חגורה" – פרט שולי לכאורה, שיוביל אותנו לכל השאר. נפילת ממשלת ספרד ב-1 ליוני השנה, הונעה על ידי פרשת שוחד במפלגת השלטון. כינוי הקוד של אותה פרשה במשטרת ספרד היה "גורטל" שפירושו בשפה הגרמנית הוא חגורה. זאת כמחווה לכוכב השוחד הנוצץ, איש העסקים קוראה – חגורה בספרדית.

להמשיך לקרוא

והים תיכוניים, הם זייפו את הנתונים

לא יפה חברים. גם לא היה כדאי, תראו אתכם עכשיו. יוון ואיטליה נחשדו בזיוף נתונים כבר לקראת השקת האירו. יוון עקב מצבה הצטרפה לאירו באיחור, שנתיים לאחר מייסדותיו. איטליה הצטרפה בהתחלה, אך הצטרפותה עוררה שמועות סיציליאניות. ספרד הצטרפה בזמן ובשקט יחסי.

להמשיך לקרוא

טראמפ-מלחמת סחר. הפלאפל השכונתי תחילה

כובד הראש של מקצועי מחייב אותי לפתוח במכסי היבוא החדשים שטראמפ הטיל. אבל הם כשלעצמם די זניחים, וככל הנראה, לא יעוררו מלחמת סחר עולמית. לכן אפתח בחדשות חזית הסחר כחול-לבן: שיעור היבוא בסך צריכת מוצרי תעשייה בישראל קפץ מכ-51% בשנת 1995 לכ-78% בשנת 2015.

להמשיך לקרוא