קטגוריה: מסים ותקציב ממשלה

לדבר על תקציב

כולם מסכימים שצריך לדבר עם הציבור על תקציב הממשלה. השאלה הגדולה היא איך מדברים עם הציבור על תקציב הממשלה. דרך אחת היא זו המוצעת על ידי דובי קננגיסר בעבודה שחורה. קננגיסר קורא למפלגת העבודה להציג תקציב מפורט.

להמשיך לקרוא

ההומור התקציבי של נתניהו

הוא קוסם, הוא קוסם. נתניהו שוב הצליח להתל בכו-לם. ברוב רעש וצלצולים, הוא הכריז בשבוע שעבר על העלאת יעד הגירעון לשנים הקרובות. היעד ל-2013, שעמד על 1.5% מהתמ"ג, הוכפל ל-3% מהתמ"ג. רבותיי, מהפך? רבותיי, שום דבר.

להמשיך לקרוא

מחשבות (נוגות) על החוק לעידוד ההתעשרות

אפשר לקרוא לו גם החוק לעידוד צבירת הון, ההפך הגמור משמו הרשמי  – החוק לעידוד השקעות הון. ההיפך, כי השקעה היא תגובה פעילה – פונים החוצה, יוזמים, מקימים; לעומתה, צבירה היא תגובה סבילה – מסתכלים פנימה, אוגרים, יושבים על מזומנים.

להמשיך לקרוא

הזליגה הקיינסיאנית הפרועה מכולן

זו הזליגה המתרחשת באדיבותן של חברות דירוג האשראי הבינלאומיות. אך, לפני כן, תזכורת על עצם מושג הזליגה. דיברנו כאן על שני סוגי זליגות קיינסיאניות: הוצאה ממשלתית שזולגת אל מחוץ למדינה, והוצאה ממשלתית שזולגת למגזר הפיננסי. ובעצם, כדי להגדיר מחדש את הדיון, אנו מדברים על תועלתה של הגדלת ההוצאה הממשלתית בעת שפל – הגדלת הוצאה קיינסיאנית, האם היא נשארת בגבולות המדינה, האם היא מיטיבה עם רוב תושביה.

להמשיך לקרוא

זליגות קיינסיאניות

קיינס חוזר והוא רלוונטי מתמיד. קיינס חוזר והוא מעורר תהיות כתמיד. 80 שנות תהייה הן תמצית כתיבתו של קיינס. 80 שנות תהייה הן הביטוי הנאמן ביותר לגדולתו. קיינס, עצמו, בחן שוב ושוב את תקפות טענותיו. מעניין, עכשיו, לבדוק את טענתו העיקרית בתנאי משבר המאה ה-21.

להמשיך לקרוא

הלא-יעילים האלה עם הקביעות

 לא הייתי צריכה לחפש את הרכילות על סיטון. הוא ישב לידי בחדר קטן באותו מסדרון. כל יום ד' ב-9, הוא יצא לקניות במחנה-יהודה. כל יום ד' ב-11, הוא חזר עם הסלים.

להמשיך לקרוא

תה, קביעות בעבודה, רוח הממשלה

זכי היה מגיע למשרד בשתיים בצהריים. הוא הכין לו כוס תה, הדליק את הטרנזיסטור, והתיישב על ספסל העץ במסדרון. עוברים ושבים שאלו אותו מה קורה בחדשות. פקיד עצבני הציץ מדי פעם מהחדר וצעק עליו שלא ירעיש. שעות העבודה של זכי, עובד ניקיון במשרדנו הממשלתי, התחילו ב-4 אחר הצהריים, כשראשוני האנשים הלכו הביתה. אבל זכי, משום מה, הגיע בשתיים, ולאחר שאשתו נפטרה, הוא היה שם על הספסל כבר בעשר בבוקר.

להמשיך לקרוא