תבנית נוף מולדתם

"האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו". שורה זו של טשרניחובסקי קפצה לי לראש, בעת הכנת הרצאה על קיינס ופרידמן לסטודנטים חברי תנועת המחנות העולים. ג'והן מיינרד קיינס, הכלכלן הבריטי הנודע. מילטון פרידמן, הכלכלן האמריקאי המשפיע.

קיינס חי ופעל בבריטניה בשנים 1946-1883. תקופת חייו נחשבת לעידן אחדות לאומית בארצו. הוריו היו נטועים עמוק בקיימברידג', עיר מגוריהם. אביו מרצה לכלכלה ותורת המוסר, אימו פעילה חברתית וראש עיריית קיימברידג'. בית של השכלה רחבה ומעורבות ציבורית. ייחוס משפחתי לשושלת נורמנית עתיקה.

פרידמן, הצעיר מקיינס בדור שלם, חי ופעל בארה"ב בשנים 2006-1912. בן אופייני למשפחת מהגרים בסביבת מהגרים. הוריו, יוצאי מזרח-אירופה, התיישבו תחילה בברוקלין ניו-יורק, ומאוחר יותר בניו-ג'רזי. הם התפרנסו מניהול חנות משפחתית קטנה.

מורשת מעמד הביניים הגבוה הבריטי ניכרת היטב בדמותו של קיינס ובמסלול חייו. ידידיו הטובים היו אנשי קבוצת בלומסברי האליטיסטית. בית הוריו, והחוג החברתי שבו גדל, משתקפים בכתיבתו החדה והאלגנטית, ובתחושת השייכות שהוא משדר.

פרידמן, לעומתו, הוא נציגו המובהק של מעמד הביניים-הנמוך האמריקאי. זה שהתאמץ והגיע. זה, שבעקבות מלחמת חייו, משוכנע שכל אחד יכול. זה שחש אסירות תודה עצומה לחופש ההזדמנויות בארה"ב. זה שהופך את מלחמת הקיום למטרת-על, ללא שאר-רוח, וללא עידונים מיותרים.

וכך, בספרו קפיטליזם וחירות מ-1962, פרידמן כותב: "ובאמת, אחת מן המטרות החשובות של הליברל היא להשאיר את הבעיה המוסרית ליחיד, כדי שייאבק איתה בעצמו". או, במילים אחרות, עיזבו את המדינה, היא לא אמורה להציב מטרות ערכיות ולהתחייב להגשמתן. די שכל אחד ינהג בהוגנות ב-ד' אמותיו.

קיינס, לעומתו, בהתכתבות עם הכלכלן האוסטרי הליברלי, האייק, מבטא את תפישת עולמו באופן הזה: "תכנון מתון יהיה בטוח דיו, רק אם אלה המבצעים אותו יידעו להקדיש את כל ליבם וכל מעייניהם לסוגייה המוסרית". קיינס תומך בהצבת יעדים על ידי הממשלה, ובהגדרת האמצעים להגשמתם. הוא מודע לנזק העלול להיגרם על ידי התערבות ממשלתית מעוותת. על כן, הוא מדגיש תמיד את ההכרח במחוייבות ממשלתית לתשתית מוסרית שקופה.

קיינס, על-אף רגישותו לעניינים חברתיים, אינו משיחי, הוא אדם פרגמטי. בתיאוריה הכללית של תעסוקה, ריבית וכסף הוא קובע בפיכחון אופייני: "אין לבלבל בין משימת היפוך הטבע האנושי למשימת ניהולו". תמצית תורתו, בנוסח המאד ידוע שלה היא: "בטווח הארוך נהיה כולנו מתים".לא אוטופיה הוא בא להציע לאנושות, אלא תבונת חיי כאן ועכשיו.

פרידמן, מצדו האחד, מבטא משיחיות באמונתו הלא-מסוייגת בשוק חופשי. ומצדו האחר, בספרו קפיטליזם וחירות הוא מצהיר: "הליברל רואה בבני האדם יצורים לא מושלמים … וכמובן, האנשים 'הרעים' ו'הטובים' עשויים להיות אותם אנשים עצמם, תלוי מי שופט אותם".

פרידמן, בהתבטאויותיו, מקדים את גישת "הכל הולך" של הניאו-ליברליזם והפוסט-מודרניות. אין 'טובים ורעים', הוא מצהיר, תלוי מי שופט, באיזה עיניים מסתכלים. אין גם הצדקה לקיומה של מדינה. אני, מפינתי, אוהבת יותר את המסר של קיינס, תמצית הסוציאל-דמוקרטיה. קיינס אינו מבשר ביאת-משיח. הוא מאמין בכוחו של שלטון נאור לנהל את הטבע האנושי. בה בעת, הוא מכבד את דפוסי חייהם של אנשים.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה , רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***

מילתו הסופית של כלכלן אנושי

"הבעיות הכלכליות המתוארות כאן, כמו גם עוני ורעב המוניים, עשויים, במחשבה ובפעולה, להיות מטופלים…מלחמה נשארת הכישלון האנושי המוחלט". מילים אלה סוגרות את כלכלת ההונאה התמימה, ספרו של ג'והן קנת גלבריית שיצא לאור ב-2004, שנתיים לפני מות מחברו בגיל 97.

להמשיך לקרוא

החופש: וולבק, אודיסאה, שוק חופשי

שרשרת המחשבות הזו החלה לרוץ אצלי בזמן קריאת "אפשרות של אי" מאת מישל וולבק. באופן מעניין ביותר, לאורך כל הקריאה לא שאלתי את עצמי מה רוצה המחבר, אלא מה מוצאים בו קוראיו הרבים. וולבק הוא מחברם של רבי-מכר. וולבק הוא גם סופר שהדעות עליו חלוקות.

להמשיך לקרוא

נגד אוטיזם בכלכלה – שידור חוזר

לפני קצת פחות משלושה שבועות, ב-6 למאי, ביקרתי בכנס פורום הסטודנטים לכלכלה. הכנס, שדן בהכנת תוכנית לימודים חדשה למקצוע, התקיים במקביל לאירועים דומים ברחבי העולם, וביטא את אכזבתם של רבים מתוכנית הלימודים בכלכלה. הקשבתי לדיון המעניין, וחשבתי לאן נגיע בשלב הבא. נזכרתי בשלב הראשון של ההתאגדות, מאי 2000 בפריז.

להמשיך לקרוא

כלכלת העצמות היבשות – קיינס ומרשל

ששים ואחד עמודי חכמה, ששים ואחד עמודי סגנון מרהיב, ששים ואחד עמודי הנאת קריאה צרופה. זה מה שימצא מי שיטרח לקרוא את מאמרו המפורסם של ג'והן מיינארד קיינס לזכרו של מורהו אלפרד מרשל, אחד מאבות הכלכלה המודרנית. בתנאי, כמובן, שהוא מתעניין בכלכלה. בתנאי שהוא רגיל לקרוא ספרות עיונית.

במאמר קודם, הבאתי ציטוט המצביע על יחסם של השניים לשימוש פשטני מדי במודלים כלכלים. קיינס ומרשל לא מזלזלים במודלים כלכליים – מרשל הוא מפתחה של ההצגה הדיאגרמטית בכלכלה. אבל שניהם סבורים שתועלתם של המודלים מוגבלת להמחשת   סוגיות כלכליות בפני סטודנטים ובפני הקהל הרחב. לניתוח מלא של בעיה כלכלית, הם אומרים, צריך להשתמש בשפע רב של יידע נצבר. הנה כאן, פיסקה של קיינס ואחרת של מרשל, העוזרות להבהיר למה הם מתכוונים. להמשיך לקרוא

המהפך, לימודי הכלכלה, יחידה מובחרת

אחת התחושות שאני זוכרת בחדות מלימודי התואר הראשון היא גאוות ההשתייכות ליחידה מובחרת לאחר הסינון בסוף שנה א'. רק מי שהצליח במבחן השנתי של ה'מבוא לכלכלה' היה רשאי להמשיך בלימודיו. שיעור העוברים במחזור שלי היה למיטב זכרוני אחד משלושה. התחלנו כשלוש-מאות תלמידים בראשית השנה, המשכנו הלאה כמאה איש.

להמשיך לקרוא

קיינס, מתמטיקה בכלכלה, החופש לחשוב

הנה, לכבוד חג החירות, טקסט מתעתע על פשטות, מורכבות, והסקת מסקנות. האם הקשה הוא הקל או הקל הוא הקשה. הכלכלן הידוע, ג'והן מיינארד קיינס, מוביל אותנו לתשובה שאינה חד-משמעית בשתי הפיסקאות הבאות. להמשיך לקרוא