רק בריאות. כלכלה מוסדית

לא נבדקה, 15 שנה – נכתב בגדול בראש אחת ההפניות שלי לבדיקה רפואית. הגזמתי, אני מודה, אבל במזל, הכל טוב בינתיים. חסכתי לעצמי מאות רגעים מעצבנים. הרווחתי, בחזרתי לבדיקות, מבט רענן על מערכת הבריאות.

המון זמן מאז שכף רגלי דרכה במרפאה, והרושם שלי הוא מצויין, תודה. המרפאה ביישוב שלי חדשה לגמרי, יפה, נקייה מאורגנת להפליא. קביעת התור נעשית מהבית, מתקבלים בזמן פחות או יותר. הכל ממוחשב ועונה היטב על הצרכים. יותר מזה, בזמן הקצר שאני שם חוויתי מחוות של הקשבה ונדיבות לא מובנת מאליה.

בשנים האחרונות, יצא לי מספר פעמים ללוות אדם קרוב לחדרי מיון ולבדיקות בבתי חולים. החוויה שם שונה לגמרי: המתנה ארוכה, מסדרונות לא-נקיים, תחושת זלזול במטופל ובמלוויו לא-פעם. הפער בין שני המקומות דחף אותי לחשוב על ההבדל בין רפואת המרפאה לרפואת בתי החולים.

המרפאה שבה אני חברה שייכת לקופת החולים הכללית. קופה זו הוקמה והוחזקה על ידי ההסתדרות במשך עשרות שנים, הועברה לממשלה על ידי חיים רמון ב-1993, ורק לאחרונה התנתקה ממקורה לגמרי (אין יותר דירקטורים בהנהלתה מטעם ההסתדרות). איני מכירה מרפאות של קופות חולים אחרות. אני מניחה שבכל אחת מהן עוד נמצאים שרידים מהאידיאולוגיה של פעם. זאת, משום שגם עובדי הקופה, לפחות בחלקם, בוחרים את מקום עבודתם על פי אמונתם הפוליטית ומסורת המשפחה.

ההשוואה בין המרפאות לבין בתי החולים הובילה אותי לבדיקת הבעלות על בתי החולים בישראל. חייבים לומר כי תשעה בתי חולים, מהם כמה – בילינסון, מאיר, סורוקה –   מהטובים במדינה שייכים לקופת חולים הכללית. אחד-עשר בתי חולים שייכים לממשלה, והשאר, לארגונים ציבוריים שונים וגורמים פרטיים. אופי הבעלות, ללא ספק משפיע על אופי המוסד, אם-כי המילה 'פרטי', למשל, לא מספיקה כדי לומר אם זה מוסד יוקרה או חור נידח.

חשבתי על שיקולי קופת החולים בהקצאת כספים וכוח אדם בין המרפאות לבתי החולים. הגעתי למסקנה כי לארגון יש אינטרס להעדפת המרפאות – שהן הקשר היומיומי בינו לבין הרוב המכריע של האוכלוסיה – על פני בתי החולים. במיוחד היום, החברות בקופות החולים היא על פי בחירה, ואנשים בוודאי משווים את טיב השירות היומיומי שהם מקבלים.

שאלתי את עצמי מה זה אומר מבחינת מדיניות הממשלה. משום מה, נזכרתי מיד בכלכלה המוסדית, תחום כלכלי שהוזנח בעשרות השנים האחרונות. הכלכלה המוסדית היא כלכלה שלא מתמקדת בשווקים, בניגוד למודל הניאו-ליברלי שכולנו מכירים. היא יוצאת מהמוסדות הפועלים בהם (פרטים, חברות, מדינה, נורמות וערכים). כלכלה זו נולדה בהבחנותיו של הסוציולוג הכלכלי תורסטיין ובלן, וקיבלה את שמה ב-1919 (האם במקרה, בצמוד לסיום מלחמת העולם הראשונה?) בעקבות מאמרו של Walton H. Hamilton ב-American Economic Review.

אפשר לקבוע כי מערכת הבריאות בישראל דומה לזו שבארה"ב, ברוסיה, או בגרמניה? אפשר לקבוע שכל אחת מהן דומה לחברתה? תחום הבריאות במיוחד ממחיש היטב את הדברים, כי הוא תמיד סב סביב רגש, ערכים וסיפור של מדינה. ומי שמתלבט אם יש משמעות לכלכלה מוסדית – אולי עדיף לו שיתחיל פה.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה בסימניה,  רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***

קבלו נתונים. יופי, מה עכשיו

 שיעור האבטלה בגרמניה בדצמבר האחרון הגיע ל-3.3%. האינפלציה עומדת על  1.7% לשנה, והשכר עולה. האח-הידד, נתוני יסוד חלומיים, ואם הכל כל-כך טוב, על מה יש לנו לדבר.

להמשיך לקרוא

הון אנושי. אדם סמית, מסי-רונאלדו

גם זו תרומת המונדיאל לרווחה, חשבתי במוצ"ש על שביל ההליכה העזוב של הסטף. תרומה שלילית או חיובית? כל שבת לפנות ערב, עולים פה צועדים ורוכבי אופניים אחד-על-השני. בשבועיים האחרונים, אומרים שלום יפה למי שבא ממול.

להמשיך לקרוא

קץ כלכלת השוק

שוק, חשבתי לעצמי, איזה שוק. סיבוב הקניות השבועי שלי מורכב מביקור במרכול לרכישת המוצרים ה"יבשים", בתוספת נסיעה לקצבייה ולחנות הירקות בקצה המרוחק של היישוב. פה ושם, רכישה אינטרנטית אקראית. איך ריכוז קניות כזה עונה על הגדרת שוק? איפה הוא שם את הדיון על כלכלת שוק לעומת כלכלה מנוהלת על ידי הממשלה.

להמשיך לקרוא

טוי. שובה של כלכלת כוח

זה לא רק ברבי שמטיחה פם-פם-פה-הו בפניהם של הבנים המלאים בעצמם. זו גם אחותנו כלה שבורחת מקולולו וחופה עם איש "מצלצלים" וממון. טוי שובה את לב ההמונים משום שהוא שר את השינוי המרחף באוויר. את המאבק הנשי בתוקפנות מינית, בצמידות למאבק בכסף-זה-הכל.

להמשיך לקרוא

משבר לימודי הכלכלה. ניתוח פדינגטוני

לא הופתעתי ממה שכתבה ועדת המומחים הבין-לאומית שמונתה על ידי המועצה להשכלה גבוהה: "מקצוע הכלכלה באוניברסיטאות על סף הכחדה…המצב קריטי". מיציתי את ההפתעה והעצב שלי בראשית שנות השבעים, בלימודי תואר שני, לאחר מספר שנות הפסקה. מצאתי כלכלה שונה מזו שהיכרתי. שפע של מודלים מתימטיים יבשים, רק כמה קורסים בנוסח הישן שנותרו.

להמשיך לקרוא

אינפלציה. מה אנחנו מבינים

מדד המחירים לצרכן עלה ב-0.4% במהלך 2017. זאת, לאחר רצף ירידות –  0.2%, 1.0% ו-0.2% בין 2014  ל-2016. עלייה סוף-סוף, מה אנחנו מבינים? הדפלציה נעצרה?  האינפלציה אומרת "התחדשתי"?

להמשיך לקרוא