מוביל את זה, או מובל? אני מדפדפת בנתוני הצמיחה, מתחילה באירופה, רואה את ההאטה באיזור האירו. האטה, לא מיתון בינתיים. שיעור הצמיחה (בניכוי עונתיות) ברבע השני של 2019 לעומת קודמו הוא 0.2%, ובמחצית הראשונה כולה – 0.6%, דהינו, 1.3% לשנה, לא משהו. בעיקר, בולטת ההאטה מ-1.9% לשנה ב-2018, ו-1.4% ויותר לשנה מ-2014 ואילך, לשיעור הנוכחי. אין ספק, אירופה לא במצב נפלא בימים אלה.
תראו מי קובע את סדר היום העולמי. גרטה טונברג, בת ה-16, שוודית לוקה באספרגר, דונלד טראמפ על שלל תסמונותיו, ועוד כמה חברים מסוגם.
טונברג, במיוחד, מודעת לכוחו של הליקוי שלה. "יש לי אספרגר, אני על הרצף האוטיסטי, כך שבאמת לא אכפת לי מקודים חברתיים", היא אמרה בניו יורק בראשית החודש הזה. טראמפ, לעומתה, לא מזכיר את תסמונותיו, אך הוא בוודאי ער להן ולביטוין אצלו: שילוב של ניצוצות גאוניים עם היעדר יכולת איסוף עצמי ושליטה. ולצידם, אוסף פוליטיקאים עם תסמונות בולטות פחות אך לא פחות מעניינות – ארדואן בטורקיה, אורבן בהונגריה,בולסונארו בברזיל, ואחרים.
אין זמן מתאים יותר לכלכלה פוליטית מאשר עכשיו. ערב בחירות בארה"ב ובגרמניה, ברקזיט בבריטניה, והתכתשויות שונות של סין עם העולם שמסביבה. כלכלה פוליטית אומר להיות מודע לכל הסיפורים. לקשר בין כל הכרזה של ראש ממשלה למה שעומד בפניו. כלכלה פוליטית אינה רק קשר סטטיסטי בין מספר קטן של משתנים.
למה אני חוזרת אליו כל חצי שנה? דו"ח OECD הוא שעמומון מעצם הגדרתו. דו"ח של ארגון כלכלי גדול – 35 מדינות, פוליטי – הוקם במקביל לנאט"ו, מוטה ארה"ב והאיחוד האירופי – מה כבר אפשר לצפות? ועם זאת, הכפילות החבויה בו תמיד מרתקת. מצד אחד, ברור שארגון כזה יתנהג יפה. מצד שני, לא יתכן שהם לא קולטים לפחות חלקית מה קורה, כמו כולנו.
זה ייפתח בבורסה הפעם, כמו במהפכים לא-מעטים קודמים? נראה שכן. נפילת הבורסות העולמית, שהחלה לפני כניסת החגים הנוצריים, כנראה תתחדש כשכולם יחזרו מחופשתם. אוליי יצליחו לעכב אותה מעט. אבל האמצעים עכשיו, כשהרבית ברוב המקומות היא אפסית, נראים מוגבלים. לכן מתקבל הרושם כי משבר פיננסי יגיע, והשאלה היא איך הוא ייראה, ומה יקרה אחריו.
הוא ענק, הפארק הזה, אמרתי לנהג המונית כשחלפנו על פני וילה בורגזה ברומא. כן, פעמיים הסנטרל פארק הוא ענה לי בגאווה. יש לך סיבה טובה להישאר כאן, משכתי הלאה. יש לי סיבה לא להישאר כאן, הוא זרק לי חזרה בטון כועס. החיים כאן קשים, מעמד הביניים גמור.
קחו לדוגמה את תגובתו של ארדואן יום לאחר העלאת רבית הבנק המרכזי במדינתו: "אני כרגע בשלב של סבלנות, אבל יש גבול לסבלנות הזו". רק שעתיים לפני ההעלאה, הוא שב וקרא לבנק המרכזי להוריד רבית. הפתעה-הפתעה, היא בכל זאת הועלתה מאוחר יותר מ-17.75% ל-24%.
החצבים בחצרנו הם הראשונים להפגין סימני סתיו. עשרים ושלושה עמודי חצב בקעו אצלנו לפני שבועיים. לצידם, בסדקים שבין אבני קיר הגינה, צצים עלי רקפת ראשונים. סתיו בגינתנו, קייץ בכלכלה העולמית.
מה אם כל זה הוא תרגיל בחירות? הבחירות לממשלה ביוון אמורות להתקיים עד 20 לאוקטובר השנה. חבילת החילוץ השלישית למדינה תגיע לסופה באוגוסט. ישבה ממשלת יוון עם נושיה לדון מה-הכי-חשוב בימים אלה. ותשובתם המעודדת הייתה: יציבות שלטונית. רק יציבות תבטיח את רצף ההידברות בין יוון לבין נושיה. רק יציבות תשמור על שלום האירו, ועל שלום העולם כולו.
בשבוע שעבר חגגתי את קריאת עמודו האחרון של "האיש בלא תכונות", ספרו הקלאסי של רוברט מוסיל אודות אירופה בפתח מלחמת העולם הראשונה. חגגתי את השתחררותי מספר ארוך (800 עמ'), כבד, לא תמיד בהיר. ספר שאינו מושך אך אי-אפשר להניחו מהיד. ספר שאינו עונה על הציפייה של סוף שהוא סוף הסיפור.
עידן השוק החופשי 