היא אמנם קיבלה את לוח נסיעותיו הקרובות של ראש הממשלה, אך היא לא יודעת מה יש לה לחפש באירופה. היא כאן, עדיין גבוהה (5.4% בינואר האחרון, לעומת מקבילו אשתקד) בדיוק כמו באיחוד האירופי באותו חודש. היא נמוכה מזו שבארה"ב (6.4% בינואר). אז מבחינת האינפלציה עדיף להישאר בארץ. ובפרט, שמדד ארה"ב האחרון הוא הנמוך ביותר מאז אוקטובר 2021.
אני חייבת לומר: אין לי מושג מה יקרה אם רפורמת לוין-נתניהו תמומש במלואה. אני לא בטוחה שכל חברות ההייטק יברחו מהארץ. שמאלנים-מסריחים כמוני בוודאי יישארו כאן. ובכל זאת, טוב לא יהיה, זה ברור.
מסר מעניין מפורום דאבוס, שבדרך כלל מתיש אותי בטמטומו ובאדישותו. קבוצת מיליארדרים ומיליונרים חתמה על מכתב הקורא להטיל עליהם עוד מיסים. כך מדווח על ידי דפנה מאור בדה-מארקר. יותר מ-200 מיליונרים ומיליארדרים, בעיקר מארה"ב ומאירופה, חתומים על המסר. הם מדברים על עושר שזורם אך ורק למעלה, בחמשת העשורים האחרונים, ועל ההקצנה, לאחרונה. בשתי השנים הראשונות של הקורונה עשרת האנשים העשירים ביותר בעולם הכפילו את עושרם, בעוד ש-99% מהאנשים סבלו מירידה בהכנסה. על פי ארגון הצדקה, אוקספאם, המאון העליון בעולם גרף לכיסו 63% מהגידול בעושר ב-2021-2020. בתום אותן שנתיים, וכנראה לא במקרה, החלה אינפלציה שלא נראתה כמוה כבר 40 שנה.
לא משהו, על פי הנתונים. אינפלציה של כ-5% לשנה ב-2022, עלייה של 1.9% בלבד בתמ"ג ברבעון השלישי של 2022 לעומת קודמו. זה לכאורה מסכם הכל. אבל אתם יודעים מה יחסי לנתונים. אני מעדיפה להתרשם בשטח. אז בשבוע שעבר הייתה לי הזדמנות, ביקרתי במספרתי האהובה בירושלים.
בארה"ב, רואים תגובה מאד שיטתית להעלאות הריבית שהחלו במארס 2022. הן החלו ב-0.25% לחודש, וצמחו עד ל-0.75%. שער הריבית מגיע ל-4% עכשיו, לאחר שעמד תקופה ארוכה על 0.25%. מעניין לראות שמדד המחירים לצרכן החל להגיב ארבעה חודשים לאחר פתיחת ההעלאות – בחודש יולי. אותו חודש, היה שינוי המדד, מנוכה העונתיות, אפס אחוזים לעומת קודמו. לאחר מכן, עשירית האחוז, ובאוקטובר – 0.4%. זאת, בעוד שבארבעת החודשים שקדמו, כל שיעורי האינפלציה, לבד מאחד, הגיעו לאחוז אחד ויותר מדי חודש. וב-13 החודשים, מאז אוקטובר שעבר, כל שיעורי האינפלציה, מנוכי העונתיות, חודש לעומת קודמו, הגיעו ל-0.6% ומעלה.
הייתה שנה מוזרה, לא נכחיש. החצבים בחצרנו העליונה לא פרחו – גוש בצלים שבשנים מסוימות מוציא שלושים פרחי חצב. רק בצד, פרח חצב אחד ויחיד, מצמח שנבט לפני מספר שנים. עץ הפומלה של השכנים כבר נושא פירות גדולים, ואיתו עוד עצי הדר בסביבה. ובגינה, בקדמת הבית, צמחו בעיקר עשבים שוטים ענקיים. הם כיסו את פרחי הציניה והפטוניה, מאיפה הם הגיעו? הם לא היו כאן מעולם.
המדד ירד, הכריזו בטלוויזיה ערב חמישי. מדד אוגוסט צנח ב-0.3% לעומת יולי. סיבה למסיבה? לא ממש, אם כי התרגשות ברגע הראשון.
חזרנו לחיפה. לבקשת נכדנו, נדב, שהתאהב בעיר בחופשתנו הקודמת. שלושה ימים במלון על הכרמל, מכל חלון שלו ראינו את המפרץ. מכל חלון, ראינו בתים יפים מוקפי עצים. כמו בבית הכרם של ירושלים לפני שהושחתה. כמו בירושלים ההיא לפני שנהרסה.
זו אינפלציה – תהליך של עליית מחירים, או סטגפלציה – תהליך של עליית מחירים פלוס סטגנציה, עצירה בצמיחה? או שאולי זו טמטומפלציה, עוד תהליך כלכלי שלא מבינים עד שלא מבחינים בפרטים ומריחים. אני מקווה שהשאלה לא יותר מטומטמת מהתשובה, אך תהליך כלכלי חייבים להבין לפני שפותרים.
זה אולי ייראה לכם מנג'ס, אבל אני מאמינה שאי אפשר להבין כלכלה בלי זה – בלי מעקב פרטני אחר הנתונים. ובכן, מתברר כבר ממבט ראשון, שמה שקרוי האינפלציה של שנות השמונים היא בעצם האינפלציה של שנות הששים, ואולי גם של שנות החמישים – האינפלציה מאז קום המדינה ועד היום. כי עליות מדד של 2% ו-3% היו בעצם רק פעמיים כל התקופה, ב-1959–1960, וב-1967-68. שאר הזמן, עליות המחירים גבוהות יותר. זאת, משום שלא הפנו לשם תשומת לב. לא התמקדו באינפלציה, אלא בהקמת תשתיות ומבנים למען העולים החדשים.
עידן השוק החופשי 