חזרתי לחשוב עליה, תוך כדי קריאת ספר מכובד. 'ספרי יעקב' של אולגה טוקרצ'וק לקח את זמן הקריאה ההולם לספר כמותו – מספר חודשים. ככה זה עם 702 עמודים, למרות שלהתרשמותי זה לא טולסטוי, בניגוד למה שהיה כתוב באחת מהביקורות. כלת פרס נובל לספרות 2018 היא ללא ספק כותבת טובה. אבל היא לא טולסטוי, לא דוסטוייבסקי ולא תומאס מאן. קו ההפרדה בינה לבינם מסומן בזיכרון שלי. בניגוד למה שקורה אצלי עם ספריהם, לא נתקע בראשי שום קטע מ'ספרי יעקב' שיקפוץ אליי במצב מורכב כלשהו בחיי.
קטגוריה: כלכלה ישראלית
סודהסטרים. מה חסר פה
מה חסר פה, אמרתי לעצמי בקריאת כל הסקירות הנלהבות על מכירת סודהסטרים לפפסיקו האמריקאית. נלהבות לטוב ולרע. משהו בסיפור לא מלא, ובלעדיו קשה להבין את משמעות העיסקה.
אמריקה זה כאן. תכנון ברוח התקופה
הדיון הזה היה צריך להתנהל בחדרי-חדרים ובדממה. הדיון הזה מתנהל בחוץ ברוב מהומה. וכך, שבועות ספורים בלבד לאחר הנהגת רפורמת המס של טראמפ בארה"ב, כבר דלפו לעיתונות כוונות רפורמת המס אצלנו.
דמוקרטיה בשקית הקניות שלי
את המסר של היום קלטתי רק לאחר שהתיישבתי על כורסתי. זה היה בתום מסע מפרך של בזבוזים וכיף. לפתע, קלטתי שזה היה גם יום האופנה הישראלית שלי. שקית יפה של דורין פרנקפורט הזכירה לי שחור על גבי לבן-צהבהב: "מעוצב ומיוצר בתל-אביב". שקית צועקת בגאווה: אני ישראלית – לבן לא-בוהק, בד מחופספס, תפרים גסים כאילו-במקרה.
עצמאות זה לפעמים לומר אז-מה
לומר אז-מה לטענה כולם-עושים-ככה. זה נכון לחיי הפרט ולחיי אומה. זה נכון גם לאחת משאלות היסוד של הכלכלה הקלאסית: לפתוח או לא לפתוח את המדינה ליבוא.
יוקר המחיה, טעם החיים
לפני די הרבה שנים, תיכף תבינו כיצד אני משחזרת מתיי, בילינו מספר ימים באיזור דורדון שבדרום-מערב צרפת. זה איזור חקלאי ברובו, מרוחק מכל מקום. התארחנו בבניין ישן, שהיה ארמון המושל בימי תפארתו, והוסב למלון קטן ונעים.
מה היא חיפשה בתנובה
זה ספור על התנגשות בין "שיפור" ל"השבחה", או, אולי, על הסתירה המובנת מאליה בין הטווח הקצר לטווח הארוך. סיפור שיכול להבהיר כמה מילות קוד כלכליות. סיפור שיכול להמחיש מה מחפשת קרן השקעות פרטית בינלאומית במדינה ים-תיכונית נידחת.
פנחס ספיר. נוסטלגיה וכלכלה
ספרו של יצחק גרינברג "פנחס ספיר" ראוי להתייחסות מפורטת יותר מזו שתבוא כאן עכשיו. היא תגיע בשבועות הבאים. בינתיים, כמה רשמים של אמצע קריאה – קריאת 281 מתוך 570 עמודיו, מבלי לדלג. קניתי את הספר כדי להשלים את הידע שלי על פועלו הכלכלי של ספיר. נדבקתי אליו כבר בפתח הדבר שלו בגלל הפסקה הבאה:
והפיליפיני, מה הוא אומר?
בשבוע שעבר ירדתי לסידורים במדרחוב הירושלמי. על יד העץ הראשון מלמעלה, עמד זמר רחוב ושר באנגלית. שמתי כמה מטבעות בקופסה שלו.
בואו נפרק את יוקר המחיה
נפרק אותו כדי להבין את משמעותו. נפרק אותו כי "יוקר המחיה" הוא סיסמא ריקה. נפרק אותו כי הוא סיסמא מלאה מדי, ומה שמלא מדי הוא בעצם ריק.