אלה הן שלוש המטרות המוצהרות של 'התוכנית להפחתת יוקר המחיה'. אז בואו נבדוק את התממשותן משלוש הזוויות האלה. נפתח בדבריו של ראש הממשלה: "האם יש פה אמירה ערכית? כן, אנשים צריכים לעבוד…האם צריך לעזור למי שעובד? כן". בהתאם לכך, כמחצית מעלות התוכנית, סכום של 2.1 מיליארד שקל, מופנית למשפחות צעירות עובדות. אבל, שימו לב, רק לכמחצית מהמשפחות העובדות. כי כמחצית מהנישומים לא משלמים מס הכנסה כלל. כלומר, בנט-ליברמן מכוונים כאן למשפחות שהם אוהבים: משפחות עובדות בהכנסה בינונית ומעלה. ומה עם מקבלי שכר מינימום והדומים להם? אז, חברים, לא הפעם, למרות ששכרם לא עודכן מאז דצמבר 2017, ונשחק מאז. יתרום לצמיחה? כנראה שכן, אבל רק של אותו מגזר שבנט מחבב.
קטגוריה: התכנון הכלכלי החדש
בנק ישראל צודק, אז מה?
נגיד הבנק, אמיר ירון, הציג ב-10.1 את עמדתו בוועדת הכספים של הכנסת. וכרגיל, הוא בא עם מסמך מתוחכם, עמוס בגרפים ובנתונים. אני, כדרכי, נתפשת רק לעניין מרכזי אחד: בנק ישראל קורא להגדלת השקעות הממשלה. יופי, סופסוף הוא אימץ את עמדת רוב הבנקים המרכזיים בעולם. הוא גם משאיר לממשלה את הבחירה: מימון התוכנית כולה בעזרת חוב; מימון חצי ממנה בעזרת חוב, וחצי בעזרת קיצוץ הוצאות אחרות; או מימון שליש מהתוכנית בעזרת חוב, שליש בעזרת העלאת מס, שליש בעזרת הוצאות קיצוץ אחרות.
לעלות לירושלים, מה עוד
חברים שלי, אני מאד תומכת במאבקכם להטביע חותם בתקציב המדינה. טוב שאתם עולים לירושלים. טוב שאתם מביעים דעה באמצעי התקשורת. אוסיף לכם כמה פרטים קטנים מניסיוני.
תוכנית כלכלית עכשיו – אין קל מזה
אין קל יותר מאשר לכתוב תוכנית כלכלית עכשיו. זאת, משום שאם אנחנו בצרה, חייבים לחשוב איך לצאת ממנה. על כן, דבר ראשון הוא מיקרו כלכלה: לשבת ולמפות את כל המגזרים שלא מצליחים לשרוד, לארגן להם סיוע הולם. נתחיל, למשל, במורי דרך שלא יראו תיירים בקרוב. נעבור לכל ענף האירוח והמזון, נבדוק מה קורה. נחשוב היטב איך אנחנו עוזרים, האם זו רק פרנסה עכשיו, או מתווה דרך לשינוי מתמשך.
כלכלה, מה יהיה? 'ניסוי מעבדה' כתשובה
לא, זה לא עניין שגרתי – ניסוי מעבדה בכלכלה. אך מה שעשינו בחצי השני של שבוע פסח, הוא הכי קרוב לזה שאפשר. עלינו לגליל, למקום הנופש שלנו זה יותר מארבעים שנה. לא סתם 'מקום נופש', כי אם מקום הנופש בפסח כל שנה. שלושה דורות אחוזי געגועים, אחרי דילוג של שנה. האמינו לי, קלטנו כל פרט שלא היה כמו קודם.
מישהו שלא משתעמם ממה שיש לכם לומר
אני מסתכלת על החזרה לשגרה, שגרה כביכול עכשיו, ואני לא מבינה. כל כך הרבה דברים לא סגורים. כל כך הרבה "אני לא יודעת" כתשובה. מה אנחנו, הנופשים בפסח, אמורים לעשות? איך הם, המארחים שלנו, אמורים להתארגן? יש לי שני נכדים שעוד לא הגיעו לגיל 16, זו הבעיה. נסו להזמין מקום במסעדה למשפחה, ותראו על מה אני מדברת. הנכדים הצעירים שלי ייבדקו ביום הנסיעה, ויקבלו אישור על בריאותם. מסתבר שאישור על היעדר קורונה לא מספיק לכל המארחים.
תכנון כלכלי. מבט מהמונית בבקעה
מה עוד אפשר לומר על תכנון כלכלי, שאלתי את עצמי במונית מההרצאה בקיבוץ נערן לביתי באיזור ירושלים. בינתיים, כדי להעביר את הזמן, דיברתי עם הנהג על עיסוקיו ועל החיים בבקעה, די קרוב ליריחו. כן, הוא חי במושב קטן, היה חקלאי, גידל פרחים לייצוא במשך שנים רבות. ואז החליט, שלנהוג מונית תהיה פרנסה טובה יותר.
תפסיקו לדבר, תתחילו לדבר
תפסיקו לדבר, אמרו לנו בקדימון לסרט הניאו-ליברלי. זה היה בשנות השמונים, עסקתי בתכנון וכלכלה במשרד התעשייה והמסחר.
לפרק את הסדר הניאו-ליברלי: מאיפה אתם?
לא מתפעלת מהבוטות של טראמפ, וגם לא מכוחנותו המיותרת. די חוששת מצעדי הדה-רגולציה בשוק ההון, שעליהם הכריז בשבוע שעבר, ומנחפזותו בכלל. עם זאת, אני מזדהה עם כמה מתחושותיו. בעיקר, עם הסתיגותו מפתיחות בין-לאומית מופרזת.
לפרק את הסדר הניאו-ליברלי: בדרך הסוציאל-דמוקרטיה
סוציאל-דמוקרטיה, אנחנו רוצים. סוציאל-דמוקרטיה עכשיו. רגע, הבנתי, אבל תגידו: איך מגיעים מפה לשם?