כל שנה, בעונה הזו, אנחנו מגיעים לארוחה המשפחתית עם ערימת דובדבנים. השנה, לאחר חורף קר, אין דובדבנים בשתי החנויות שבהן אנחנו קונים. בדקנו ומצאנו שמחירם גבוה מדי, לא הצלחנו להבין את הסיבה.
דובדבנים יקרים? משהו בשרשרת המחשבות שלי נפתח אחרי המפגש המשפחתי. אחד מנכדינו סיפר כי הוא לא ישן כבר 30 שעות. בלילה, הוא מילצר לילה שלם, בבוקר, הוא העמיס משאית ב'צופים'. סיפור המלצרות בחתונה נשמע מוזר. זה היה באחד מאתרי האירועים היקרים במדינה. 'אין אוכל שלא היה שם במזנון, לא ראיתי דבר כזה', סיפר איתי. הוא הגיע לשם דרך חברת כיתה, בתו של בעל הקייטרינג. הילד בן ה-17, מעולם לא מילצר קודם לכן.
איך זה מסתדר? חשבתי לעצמי. זו אמנם חתונה, ואין הזמנת מנות. אבל לנכדנו המתוק אין מושג בגינוני מלצרות. אוכל בשפע מנקר עיניים, ולאיש מהאורחים או מהמארחים לא אכפת איך הוא מוגש. צירוף מוזר של מבחר מוצרים בתקרה עם שירות הכי נמוך בתחתית.
נזכרתי בחוויה דומה שעברתי באותו שבוע. ביום ד' נסעתי לתל-אביב על מנת לקנות כיסא לשולחן המחשב שלי. ידית הכוונון של הכיסא העכשווי, שהחזיק מעמד 20 שנה, נשברה. התקשרתי למפעל, לא – הם לא מתקנים, לא – אין להם חנות בירושלים, לא – אין להם חנות במפעל הקרוב לביתי. לא נותרה ברירה, נסעתי לחנות הדגל של צרעה בתל-אביב.
ההפתעה הגיעה בסיכום העיסקה. הם ישלחו לי את הכיסא הבייתה מפורק, נצטרך להרכיב (האמת היא שווידאתי בטלפון מראש שהם שולחים. אמרו לי 'כן', לא אמרו לי מפורק). אם אני רוצה כיסא מורכב, נצטרך לקחת אותו מהמפעל, הם לא שולחים. הופתעתי, התאכזבתי, זה כיסא לא זול, ומחשבתי על שירות עברה סיבוב נוסף. כל כך הורגלנו למוצרי יבוא זולים, שכל שירות מקומי נראה לחברה טרחני מדי, יקר מדי.
בסוגריים נאמר, שבכל מוצר יבוא נוכל תמיד למצוא זול יותר. שילוב מוזר של שפע מידע אינטרנטי אינסופי, הוזלת מחירי הטיסה והגדלת זמינותה. עידן מוצרי יבוא בזול, שירות מקומי ביוקר. האם זה גם מה שמסתתר מאחורי סיפור הדובדבנים? אין לי מושג.
בסיום מבצע הכיסא, ניגשתי לחנות נעליים אהובה עליי בגן העיר בתל-אביב. נעלי ביוטיפיל – נעליים ישראליות באיכות אירופית – יוצרו כאן מ-1989. 'יצירתיות-נשיות-אהבה-מחויבות' הוא המוטו של המפעל. נעליים שלהם שורדות לנצח, אף פעם לא נגמרות. לא מצאתי את החנות, שבעבר שכנה על יד סניף המשביר. לא מצאתי גם את סניף המשביר. מרכז הקניות היוקרתי גן העיר עובר מהפיכה לא-ברורה, אבל זה נושא למאמר אחר.
התעקשתי וביררתי באינטרנט, בטלפון, בחנות נעליים ירושלמית המוכרת ביוטיפיל במשך שנים. כל סניפי ביוטיפיל בישראל נסגרו, אמר לי הבעלים של הירושלמית. בואי אלינו מהר, נותרו זוגות בודדים. התקשרתי למפעל, אין תשובה. נכנסתי לאתרים בחו"ל – יש להם נעלי ביוטיפיל – לא ברור אם זה ייצור חדש או חיסולים, אם זה מיוצר כאן או במקום אחר. מה שכן התברר לי מעל לכל ספק הוא עובדה אחת: תם עידן האיכות, תם עידן השירות המובחר. זול באינטרנט, זה מה שהולך. רק בישראל? ברור שלא. מוביל לעתיד וורוד? נדמה לי שלא.
***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***
