קטגוריה: התיאוריה וההיסטריה של זילות המחיה

מוצרים בזול, שירותים ביוקר, איכות נעלמה

כל שנה, בעונה הזו, אנחנו מגיעים לארוחה המשפחתית עם ערימת דובדבנים. השנה, לאחר חורף קר, אין דובדבנים בשתי החנויות שבהן אנחנו קונים. בדקנו ומצאנו שמחירם גבוה מדי, לא הצלחנו להבין את הסיבה.

דובדבנים יקרים? משהו בשרשרת המחשבות שלי נפתח אחרי המפגש המשפחתי. אחד מנכדינו סיפר כי הוא לא ישן כבר 30 שעות. בלילה, הוא מילצר לילה שלם, בבוקר, הוא העמיס משאית ב'צופים'. סיפור המלצרות בחתונה נשמע מוזר. זה היה באחד מאתרי האירועים היקרים במדינה. 'אין אוכל שלא היה שם במזנון, לא ראיתי דבר כזה', סיפר איתי. הוא הגיע לשם דרך חברת כיתה, בתו של בעל הקייטרינג. הילד בן ה-17, מעולם לא מילצר קודם לכן.

איך זה מסתדר? חשבתי לעצמי. זו אמנם חתונה, ואין הזמנת מנות. אבל לנכדנו המתוק אין מושג בגינוני מלצרות. אוכל בשפע מנקר עיניים, ולאיש מהאורחים או מהמארחים לא אכפת איך הוא מוגש. צירוף מוזר של מבחר מוצרים בתקרה עם שירות הכי נמוך בתחתית.

נזכרתי בחוויה דומה שעברתי באותו שבוע. ביום ד' נסעתי לתל-אביב על מנת לקנות כיסא לשולחן המחשב שלי. ידית הכוונון של הכיסא העכשווי, שהחזיק מעמד 20 שנה, נשברה. התקשרתי למפעל, לא – הם לא מתקנים, לא – אין להם חנות בירושלים, לא – אין להם חנות במפעל הקרוב לביתי. לא נותרה ברירה, נסעתי לחנות הדגל של צרעה בתל-אביב.

ההפתעה הגיעה בסיכום העיסקה. הם ישלחו לי את הכיסא הבייתה מפורק, נצטרך להרכיב (האמת היא שווידאתי בטלפון מראש שהם שולחים. אמרו לי 'כן', לא אמרו לי מפורק). אם אני רוצה כיסא מורכב, נצטרך לקחת אותו מהמפעל, הם לא שולחים. הופתעתי, התאכזבתי, זה כיסא לא זול, ומחשבתי על שירות עברה סיבוב נוסף. כל כך הורגלנו למוצרי יבוא זולים, שכל שירות מקומי נראה לחברה טרחני מדי, יקר מדי.

בסוגריים נאמר, שבכל מוצר יבוא נוכל תמיד למצוא זול יותר. שילוב מוזר של שפע מידע אינטרנטי אינסופי, הוזלת מחירי הטיסה והגדלת זמינותה. עידן מוצרי יבוא בזול, שירות מקומי ביוקר. האם זה גם מה שמסתתר מאחורי סיפור הדובדבנים? אין לי מושג.

בסיום מבצע הכיסא, ניגשתי לחנות נעליים אהובה עליי בגן העיר בתל-אביב. נעלי ביוטיפיל – נעליים ישראליות באיכות אירופית – יוצרו כאן מ-1989. 'יצירתיות-נשיות-אהבה-מחויבות' הוא המוטו של המפעל. נעליים שלהם שורדות לנצח, אף פעם לא נגמרות. לא מצאתי את החנות, שבעבר שכנה על יד סניף המשביר. לא מצאתי גם את סניף המשביר. מרכז הקניות היוקרתי גן העיר עובר מהפיכה לא-ברורה, אבל זה נושא למאמר אחר.

התעקשתי וביררתי באינטרנט, בטלפון, בחנות נעליים ירושלמית המוכרת ביוטיפיל במשך שנים. כל סניפי ביוטיפיל בישראל נסגרו, אמר לי הבעלים  של הירושלמית. בואי אלינו מהר, נותרו זוגות בודדים. התקשרתי למפעל, אין תשובה. נכנסתי לאתרים בחו"ל – יש להם נעלי ביוטיפיל – לא ברור אם זה ייצור חדש או חיסולים, אם זה מיוצר כאן או במקום אחר. מה שכן התברר לי מעל לכל ספק הוא עובדה אחת: תם עידן האיכות, תם עידן השירות המובחר. זול באינטרנט, זה מה שהולך. רק בישראל? ברור שלא. מוביל לעתיד וורוד? נדמה לי שלא.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה בסימניה,  רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***

התחלנו בחמאה, נמשיך ביוגורט, איפה הסוף

הבאתי את היוגורט ההוא, לא היה היוגורט שלנו, צעק לי אישי כבר בכניסה לבית עם השקיות. היוגורט ההוא, שכבר ביקר אצלנו בטעות  פעם אחת, הוא יוגורט של מחלבה מתחרה, לא של תנובה. אריזה שנראית כמעט אותו הדבר, זה בוודאי אומר הרבה, אך הטעם לגמרי שונה.

להמשיך לקרוא

גרביים. תמ"ג אחרי המשבר

איך שזה נגמר במספרה, גלשתי ברחוב בן-יהודה אל המשביר בכיכר ציון. כבר חודש, שאני מפנטזת את הרגע הזה. חורף, אני פחות מגיעה לעיר, חולמת על קיר הגרביים. הגעתי למשביר, עליתי לקומת הנשים, שלחו אותי למטה, למרתף. עמדתי מול הקיר ואיזו אכזבה.

להמשיך לקרוא

רואה בקטנות. האלמקס האחרונה בידינו

רופא השיניים שלנו המליץ עליה לפני עשרות שנים. נדבקנו למשחת השיניים אלמקס, כמה שזה אידיוטי. בשבועות האחרונים היא חסרה. אין במרכולנו, בבית המרקחת באבו-גוש אמרו שאי אפשר להשיג. רק בפארם בקניון, בקצה המדף היא הייתה: קופסת האלמקס האחרונה.

להמשיך לקרוא

סיפור של הרס מיותר

זה סיפורו של הרס מיותר. מיותר לציבור מסיבות ענייניות. מיותר למגשימיו, שכמסתבר, לא מפיקים ממנו תועלת. עד לא מזמן רווחה ההשקפה כי הציבור מכיר תודה על כל הוזלה במזון. והנה, אנחנו למדים: הציבור לא פראייר, הוא מבין את חשיבותם האמיתית של הדברים.

סקר פוקח-עיניים של המכללה החברתית-כלכלית וקרן ברל כצנלסון שם את מחירי המזון במקומם האמיתי. להמשיך לקרוא

הגיגי יום ששי. זילות המחיה

כמו בכל יום שישי, חזר אישי מירקן הצמרת באבו-גוש עם שני סלי ירקות ופירות. כמו בכל יום ששי, רחצתי, ארגנתי, הנחתי את האגסים שיבשילו בקערה על אדן החלון. כמו בכל אחרי- יום-שישי, גם הפעם אזרוק חצי מהאגסים המאובנים אחרי ששוב אשתכנע שהם לעולם לא יבשילו.

להמשיך לקרוא

זילות המחיה. תרגום לתרגומית

שוב זילות המחיה. הפעם, בתחום העריכה והתרגום. היו ימים שבהם עורך או מתרגם נחשבו לבעלי מקצוע מכובד. היום, רובם מתקשים לגמור את החודש. אווירת זילות המחיה, שחלחלה לכל מקום, מוחקת את ההבחנה בין תרגום איכותי לתרגום סתם, לתרגום רע. כי מי שהתרגל לאכול מלפפונים רקובים ללא טענה, סביר שלא יעקם את אפו בקריאת טקסט שאינו מענג את החיך.

להמשיך לקרוא