קטגוריה: גדלתי בתנועת העבודה

100 שנה לעלייתו של אבי לארץ

אין לי מושג מדוע נזכרתי בזה פתאום עכשיו. אני כמובן יודעת שאבי, אליעזר שמאלי, עלה לארץ ב-1920. אני יודעת גם שאנחנו במשפחה לא טובים בתאריכים. סבתי, גיטל, למשל, הייתה עונה יפה למי ששאל אותה מתיי אבי נולד: "כשהעץ הגדול נפל" היא הייתה אומרת. יתכן שהתאריך נרשם איפשהו, מתישהו. אבל עיירתם רוז'ישץ', בפלך ווהלין שבאוקראינה, נשרפה בפוגרום בראשית המאה העשרים. לא נותר דבר. מעניין, בכל זאת, שבכל מיני מקומות, אני רואה את התאריך 15 לאוגוסט. אבי כנראה, כשנהיה אדם ידוע, הרגיש שבכל זאת צריכים תאריך.

להמשיך לקרוא

קבלת שבת בדאבוס. אני והפיננסים

מה אני זוכרת מהאירוע ההוא – זו השאלה המסתובבת במוחי בשנותיי המתקדמות. מה שאני זוכרת הוא בעיניי האמת, הלב, לא המוח של הדברים. כנס דאבוס, ראשית 1998. לא נשאר לי ממנו הרבה יידע מקצועי, לא הכי התפעלתי מהדיון. אני זוכרת ממנו קבלת שבת מביכה. קבלת שבת שלא הייתי אמורה להשתתף בה. קבלת שבת שלא ידעתי על קיומה.

להמשיך לקרוא

סובבים על ציר המקום

שירו של אריה סיון המובא כאן, לקוח מספרו  של נתן זך "אומרים שממש יפה שם". בסוף הספר, שיצא לאחרונה בהוצאת הקיבוץ המאוחד, זך מביא לפרסום חוזר שירים של כמה מחבריו, וביניהם, אריה סיון.

להמשיך לקרוא

תתכבדו, מפרי הארץ

בכל פעם שאמי נכנסה לחדר עם קערת פירות, בדרך כלל פירות שגדלו בגן שלנו, ואמרה "תתכבדו, מפרי הארץ", אני ביקשתי מהאל במרומים שיפער עליי את פי האדמה. במיוחד אם האורחים היו מדריכים שלי מהתנועה, חברות מבית הספר, ועוד דמויות מרכזיות בחיי. היא כל כך התגאתה בפירות שגדלו אצלנו בחצר. היא כל כך האמינה שצריך להתגאות בפירות שגדלו אצלנו בחצר.

להמשיך לקרוא

אנחנו נילחם את מלחמת קיומנו-ו-ו

באחת השבתות האחרונות, ביקרנו בחבורה בבית ילין שבמוצא, ממש בשולי כביש מספר אחת. בית האבן בן שלושת החדרים הוא הבית היהודי הראשון של המושבה. הוא הוקם על ידי יהושע ילין על קרקע שרכש יחד עם גיסו מתושבי הכפר הערבי קולוניה, בראשית שנות ה-60 של המאה ה-19. הבית והחצר שופצו לאחרונה על ידי משפחת ילין המורחבת, ונפתחו לביקורי הקהל הרחב.

להמשיך לקרוא

נסחפתי במחשבותיי, ערב יום העצמאות תשע"ד

מי היה מאמין שתהיה לי פנסיה תהיה לי קופת-חולים, אמר בזקנתו ידיד של הוריי מראשוני ההסתדרות. עצמאותו האישית, הודות לפנסיה ולקופת החולים ההסתדרותית שבהן נתן את אמונו מההתחלה, הייתה לו מקור גאווה לא פחות מעצמאות המדינה שאותה זכה לחלום ולהקים.

***

להמשיך לקרוא

ביקוריה של בת-נשר

מיתוס עתיק-יומין בבית הוריי סיפר על שלוש הגננות שחיזרו אחר אבי בימים שהיה מורה שחור-תלתלים בנשר ליד חיפה. שלושתן היו רווקות לא-צעירות, טבעוניות בפרינציפ, והקדישו את חייהן לחינוך הילדים העבריים בארץ ישראל. פגשתי בילדותי רק אחת מהן, את בת-נשר שביקרה אצלנו מפעם לפעם.

להמשיך לקרוא

יוחזרו הקשים לבקבוקים במפלגת העבודה

כשאני מנסה להסביר לאנשים צעירים מה זה לגדול בתוך מפא"י ההיסטורית, הם לא ממש מבינים. קשה להעביר תחושות מדור לדור.

אני גדלתי בקרביים של תנועת העבודה. כל השכנים מסביב היו חברי מפא"י או מפ"ם. החברים, שהתנדנדו אתי על ענפי הגויאבה השכונתית, היו בנוער העובד או בשומר הצעיר. טיולי התנועה היו מרכז הוויתנו – עד היום אני שואלת את עצמי מדוע השומר הצעיר עלו למוחראקה בגיל 9, וראו- משם-את-כל-עמק-יזרעאל-על-כף היד, ואנחנו לא.

להמשיך לקרוא

לא ניסינו לתקן את העולם

מצחיק, אני זוכרת בדיוק איך נפלה עליי ההכרה שאני ציונית וסוציאליסטית. זה היה בשנות ה-70. חזרתי עם משפחתי משהות של שנתיים בארה"ב. שמחתי לחזור לארץ. היה נדמה לי שאני שמחה בגלל השמש, הקפה התורכי, והטחינה. אבל היה שם עוד משהו: הרגשתי שלעולם לא יהיה לי טוב מחוץ לישראל.

היה לי קשה בחוץ. חסרה לי המעורבות העצומה שאני חשה כאן כל רגע. לא אהבתי את יחסי העבודה שם, כאן עדיין שרר עידן הקביעות והנאמנות בין עובד למעביד. וכמובן שלא הצלחתי להבין איך אפשר לחיות במדינה בלי ביטוח בריאות לכל, ועם פחד לפתוח דלת סתם-ככה-בלי-לבדוק-מי-זה כשהפעמון מצלצל.

להמשיך לקרוא

כ"ט בנובמבר או ה' באייר

אני לא בטוחה מתיי זה היה – כ"ט בנובמבר או ה' באייר תש"ח. אבל אני זוכרת מה חברי הטוב, עזרי, ואני עשינו. היינו בני ארבע או קצת יותר, והסתובבנו בשכונה מבית לבית.

להמשיך לקרוא