קטגוריה: בצד הלא-נכון של הכלכלה

מקצועיות כבוד אבוד כלכלה

חמי יוסף היה צלם-אומן, מייסטר במסורת המרכז-אירופית. את התואר הוא רכש בנעוריו בבולגריה, לאחר מספר שנות חניכות. סיפור אחד שהוא חזר וסיפר מאותה תקופה הוא הסיפור על מבחן הגמר שלו.

להמשיך לקרוא

תורתה הכלכלית של האנייה

את השפעתה המעצבת של האנייה עליי, תפשתי באופן חד שנים מאוחר יותר. וכרגיל, זה לא קרה ברגע של השתקעות בשרעפים עמוקים, אלא דווקא תוך כדי פעילות יומיומית שגרתית.

להמשיך לקרוא

במדרגות החורקות אל כלכלת האנייה

השנה הייתה 1977, הגעתי לראיון עבודה במשרד התעשייה והמסחר. בכניסה לבניין פאלאס ברחוב אגרון, עצרתי נפעמת מול החלל שנפתח לי למלוא גובהו. ארבע קומות של בניה ירושלמית ישנה, מעליהן כיפת זכוכית צבעונית אדירה. אור השמש חדר מלמעלה, מבעד לכיפה, והאיר את מה שנבנה כלובי של מלון פאר בסוף שנות העשרים של המאה העשרים. גרם מדרגות מלכותי נפרש למולי, ישר אל הקומה השנייה. סביב החלל באמצע, היו תלויות אכסדראות מוקפות במעקות ברזל. כל אכסדרה כזו הובילה לפרוזדור שלאורכו שכנו המשרדים.

להמשיך לקרוא

גדלתי בצד הלא-נכון של הכלכלה

אני זוכרת את עצמי מטפסת במדרגות הבנק. הבנק שבו הוצעה לי משרת הכלכלן הראשי בתחילת שנות ה-90. על הקיר היו תלויים ציורי שמן בתפקיד ציורי שמן. נזכרתי בבדיחה שסיפרו חברים של הוריי: "נובורישית אחת הולכת לצייר, הוא מציע לה ציור שמן. לא, היא אומרת, אני רוצה ציור מרגרינה. מרגרינה יותר נחשב". זה היה בתקופת הצנע של שנות ה-50, כאשר כמה אנשים התעשרו בשוק השחור. זה היה בעידן "כך נבשל", ספר הבישול של ויצ"ו שיצא לאור לראשונה בתש"ח, נדפס במהדורות רבות, והכיל הרבה מרגרינה במרשמיו.

להמשיך לקרוא